פסק-דין בתיק א 29418/99

1.         נתבע מס' 1 הינו בעל זכות החזקה והשימוש, והזכאי להירשם כבעלים של חלקת הקרקע הידועה כחלקה 3 בגוש 18147 בעכו, ואשר עליה קיים מבנה בשטח של 160 מ"ר ( להלן "
המבנה" ).

            נתבע מס' 2 מר ראפת אגא ( להלן "מר אגא" ), הינו בנו של נתבע מס' 1.

2.         במהלך חודש 5/98 פנה מר אגא לתובע והציע לו לנהל במשותף מסעדה במבנה. התובע נעתר להצעה וביום 31.5.98 נחתמו בין הצדדים שני הסכמים.

ההסכם הראשון נחתם בין נתבע מס' 1 מצד אחד לבין התובע ומר אגא מצד שני, לפיו התחייב נתבע מס' 1 להשאיל את המבנה לתובע ולמר אגא, ללא תמורה, לצורך הפעלת מסעדה, לתקופה של חמש שנים עם אופציה למספר שנים נוספות ( נספח ב' לתצהיר התובע ת/2 ) ( להלן "הסכם השאילה" ).

ההסכם השני נחתם בין מר אגא מצד אחד לבין התובע מצד השני, ובו הוסכם על הקמת שותפות להפעלת המסעדה, כאשר התובע התחייב להשקיע, תמורת כניסתו כשותף, סך של 100,000 ש"ח ברכישת ציוד למסעדה ( להלן "הסכם השותפות" ). תקופת ההסכם נקבעה בהתאמה להסכם השאילה, לחמש שנים עם אופציה למספר שנים נוספות ( נספח א' לתצהיר התובע ת/2 ).

3.         בהסתמך על ההסכמים הנ"ל, השקיע התובע במסעדה, על פי הנטען, סכום של כ- 170,000ש"ח וכן סכומים נוספים כמפורט בתצהירו ( סעיפים 6-8 לתצהירו ת/2 ).

4.         עד מהרה התברר לתובע כי מר אגא החל למכור את הציוד שנרכש מכספו של התובע, לסילוק חובותיו האישיים של מר אגא, על פי הנטען. 

לנוכח משבר האמון שנוצר, הציע התובע לפרק את השותפות באופן שהתובע יפעיל את המסעדה לבדו, או לחילופין שהמסעדה תושכר לידי צד שלישי לשם השבת השקעותיו של התובע. על סמך סיכום זה, ניהל התובע מו"מ עם אדם בשם אבו ריש פרח לשכירת המסעדה, אולם המו"מ לא צלח בהעדר בטחונות מתאימים.

5.         בתקופה זו, התדרדר מצבו הבריאותי של התובע ונזקק לניתוח ואשפוז בבית חולים. לאחר החלמתו, התברר לו כי מר אבו ריש שכר את המסעדה מנתבע מס' 1.

            בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על כניסתו של מר אבו ריש למסעדה, נדחתה על ידי בית משפט השלום בנהריה, על כן עתר התובע בתביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם לו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת ההסכמים שנחתמו עימו כמצויין לעיל.

6.         הנתבעים טענו להגנתם כי ההסכם בוטל כדין לאחר שהתובע לא עמד בהתחייבויותיו ולא השקיע את הכספים שהתחייב להשקיעם על פי ההסכם, על כן המסעדה לא הופעלה והסכם השותפות לא יצא אל הפועל. כן טענו כי ביום 9.7.98 שלח נתבע מס' 1 לתובע, הודעה על ביטול הסכם השאילה ( נ/1 ). לאור טענות אלה, עותרים הנתבעים לדחות את התביעה נגדם.

7.         דיון

            מטעם התובע העיד התובע ועד מטעמו בשם וליד קשאש, ומטעם הנתבעים העיד מר אגא בלבד. נתבע מס' 1 לא התייצב לדיון, אולם, תצהיר עדות ראשית שלו הוגש בהסכמה מבלי שהדבר יתפרש כהודאה בתוכנו ( נ/3 ).

8.         הפרת ההסכם

            אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי התובע לא עמד בהתחייבויותיו על פי הסכם השותפות.

            הוכח, על פי קבלות וחשבוניות שהוגשו, שהתובע החל להשקיע כספים משמעותיים ברכישת ציוד למסעדה ובשיפוצה, ואין המדובר בסכומים זניחים כטענת הנתבעים. בעניין זה הנני מפנה לרשימה שצורפה לתצהירו של התובע והמפרטת את השקעותיו במסעדה בצירוף הקבלות והחשבוניות המוכיחות את ההוצאות שהוצאו בגין השקעות אלה ( נספח ג' לתצהירו ת/2 ). אמנם, וכפי שיפורט בהמשך, לא יכולתי לקבל את כל ההוצאות שפורטו ברשימה הנ"ל, אולם, מההוצאות שהוכחו עולה כי התובע אכן החל להשקיע סכומים נכבדים במסעדה לצורך הפעלתה.

9.         התובע העיד כי בעת קבלת החזקה במסעדה, המסעדה היתה בנויה מארבע קירות עם גג העשוי מפח, והיה בה תנור לא גמור. לשם הפעלתה, הוא רכש ציוד למטבח, מקררים, תנורים, כלי אוכל, וכן ביצע עיצוב פנימי וחיצוני וגם תאורה ( ראה עדותו בעמ' 5 ש' 7-8 לפרוטוקול ).

מר אגא ניסה להמעיט מהיקף ההשקעה שהושקעה על ידי התובע במסעדה, אולם לא יכלתי לסמוך על עדותו, הגם שטענותיו בעניין זה לא נתמכו בכל הוכחה שהיא. מר אגא לא הציג ראיות המוכיחות את מצב המסעדה עובר להשכרתה לשותפות, ואף לא קבלות המראות על השקעה כלשהיא מטעמו במסעדה.