פסק-דין בתיק א 29398/00

1.         התובעת הינה תאגיד גרמני זר אשר מקום מושבו בהמבורג, גרמניה. הנתבעת היא חברה הרשומה כחוק בישראל ועיסוקה בייצור מוצרי גומי ופולימרים. אין חולקין כי בין התובעת לבין הנתבעת נקשרו קשרי מסחר, בגינם סיפקה התובעת לנתבעת סחורות שונות. בגין יחסי מסחר אלו נותרה הנתבעת חייבת לתובעת, לטענתה, סכום של 93,702.60 מארק גרמני, שערכם השקלי ליום הגשת התביעה, 24/12/00, עולה לסך 226,113 ש"ח, הוא סכום התביעה.

            הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא אישרה את אספקת הסחורה נשוא התביעה, ואולם טענה כי הזמנת הסחורה הייתה על תנאי. משעה שהגיעה הסחורה נמצאו בה פגמים לרוב. כתוצאה מכך נגרמו לנתבעת נזקים לרוב, ומשום כך סוכם כי הנתבעת לא תחוייב בכל עלות בגין אספקת סחורה זו.

2.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר ריגנלד שלובך (להלן-"שלובך"), מנהל התובעת, ושל מר אודי עמיר (להלן-"עמיר") ומר ארנון כפיר (להלן-"כפיר"). מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר רונן אלבוים (להלן-"אלבוים"), עובד הנתבעת. לאחר שאלו הונחו בפניי הצעתי כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה, על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות, הגם שנהיר שגם על דרך זו רשאי בית משפט לקבל או לדחות תביעה במלואה. בתגובה לכך הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מסכימים לסיום התיק במתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה. עם זאת הודיעו ב"כ הצדדים כי הם אינם מעוניינים להגיש סיכומי טענות מטעמם וכי פסק הדין יינתן בהסתמך על החומר הקיים בתיק.

            להלן אפרט חומר הראיות שבפניי.

3.         שלובך מצהיר כי הנתבעת התקשרה עמו על מנת שתסופק לו סחורה בשם Tenwebtennax(להלן- "הסחורה"). נשלחה דוגמא של הסחורה שאושרה ע"י הנתבעת. הסחורה מיוצרת ע"י יצרן איטלקי. משלוח ראשון של הסחורה הגיע ביולי 98' והנתבעת פרעה את החשבון בגין הסחורה האמורה.

            ביום 20/8/98 הזמינה הנתבעת שתי מכליות נוספות, בהזמנה רגילה ולא מותנית. הסחורה הייתה זהה לסחורה שנשלחה במשלוח הראשון. התובעת רכשה את הסחורה מן היצרן האיטלקי. משום דחיפות המשלוח לא דרש שלובך תשלום בטרם אספקת הסחורה ואף לא הבטיח תשלומה באמצעות אשראי דוקומנטרי.

            הגם שהסחורה התקבלה כמוסכם הרי רק בפברואר 99', דהיינו לאחר חמישה חודשים, טענה הנתבעת לפגמים ואי התאמה בסחורה. שלובך מחה על כך בתוקף ועם זאת ביקש, חרף האיחור בהעלאת הטענה, לבחון אותה עניינית. משום כך הוא דרש דוגמית לשם בדיקה. למרות שבתחילה לא נשלחה דוגמית כאמור, בהמשך נשלחה. דוגמית זו נבדקה ותוצאות הבדיקה העלו כי הסחורה מתאימה התאמה מלאה לחומר הגלם שהוזמן ע"י הנתבעת.

4.         חרף כל אלו התמידה הנתבעת באי תשלום הסחורה וזאת אף חרף שורה של מכתבים, אם של התובעת ואם של באי-כוחה.

5.         נעשו מאמצים לצמצום נזקיה של התובעת. היא פעלה למציאת גורם ישראלי שיהיה מעוניין לרכוש את הסחורה. בתיווכו של כפיר נמצא עמיר, כרוכש פוטנציאלי. התובעת פנתה אל הנתבעת וביקשה לעשות למכירתה של הסחורה לעמיר, ואולם הנתבעת לא עשתה כן, אף לא הגיבה למכתביה.

            כפיר ועמיר, בתצהיריהם, מאמתים את הטענה האמורה ואף מציינים כי ניסיונותיהם לתאם פגישה עם הנתבעת עלו בתוהו, באופן שעמיר בסופו של דבר איבד עניין בעסקה.

6.         אלבוים, בתצהירו, טוען כי במהלך 1998 פנתה אל הנתבעת חברת אחים רויכמן בע"מ, אשר ביצעה באותה עת עבודות סלילת כביש ותשתיות שהוזמנו ע"י מע"צ בכביש 444 וביקשה לבחון את האפשרות שהנתבעת תספק לפרוייקט הנ"ל את הסחורה, הקרויה אף בעגה המקצועית "כוורות". משעה שהסחורה הועברה למע"צ לבדיקה, ואושרה, הוזמנה הסחורה שאכן המשלוח הראשון שלה שולם ע"י הנתבעת.

            ככל שעסקינן במשלוח השני, טוען אלבוים כי ההזמנה הייתה על תנאי ככל שמע"צ יאשר שהסחורה עומדת בדרישותיו. ואולם מע"צ טען כי הסחורה אינה עומדת בדרישות הואיל וכמות התאים למ"ר הינה 27 תאים ולא 40 תאים וכי אין אישור עמידותU.V. , כנדרש ע"י מע"צ.

            משאלו היו פני הדברים התקיים מו"מ בין הנתבעת לבין מר ריצ'וטי, מנהל היצרן האיטלקי, וסוכם כי התובעת לא תחייב את הנתבעת בתשלום. מנגד, הנתבעת תשחרר את המכולות על חשבונה ותעשה כמיטב יכולתה על מנת למכור את הסחורה לרוכש  ישראלי כלשהו.

7.         הנתבעת עשתה מאמצים למכור את הסחורה ולא הצליחה בכך. בבדיקות בסחורה נמצאו פגמים נוספים וממצאי הבדיקה נשלחו לתובעת. משעה שהתובעת לא קיבלה דוגמאות חדשות או בדיקות מן התובעת היא שיגרה לתובעת מכתב מחאה חריף ביום 2/2/99.

8.         הנתבעת טוענת לשורה של נזקים שנגרמו לה, העולים לכדי 742,960 ש"ח. ככל שעסקינן בעסקה עם עמיר טוען אלבוים שהוא היה זה שהתקשר אליו והעביר לו הצעת מחיר ואולם העסקה לא יצאה לפועל הואיל ועמיר רצה לקנות את הסחורה במחיר אפסי.

9.         בחנתי מכלול חומר הראיות והטענות. כפות המאזניים, באורח ברור, בולט ומובהק, נוטות לטובת התובעת ולחובת הנתבעת. אכן עסקינן בפסק דין על דרך הפשרה ואולם, כפי שהובהר מראש, גם על דרך זו רשאי בית משפט לקבל או לדחות תביעה במלואה. המקרה שבפניי הולם דרך זו, ובדעתי להיענות לתביעה במלואה. להלן אפרט עיקר שיקוליי.

10.        הפלוגתא אותה מעלה הנתבעת היא פלוגתא מקצועית מובהקת. בין אם מדובר בפגמים בסחורה, ובין אם מדובר, ככל הנראה, בשאלה האם התובעת סיפקה לנתבעת סחורה התואמת את מפרט ההזמנה שנשלח אליה, אם לאו, עניין הוא לחוות דעת מקצועית. זו הייתה הסיבה שבתחילת הדרך קצבתי, וחזרתי וקצבתי, פסקי זמן לנתבעת להמציא חוות דעת מקצועית. חוות דעת מקצועית מטעם הנתבעת לא הונחה בפניי. נדבך רציני ביותר, איפוא, בהגנתה האפשרית של הנתבעת, קורס.

11.        תצהירו של שלובך מרשים ברמת הפירוט שבו, ובעיקר לנוכח התיעוד המרשים שצורף אליו. משעה שהתובעת אינה משלמת את מחיר הסחורה, משגר לה שלובך מכתב דרישה ביום 22/1/99. הוא מתריע על כך שלמרות שהוא ראה לשגר את הסחורה בדחיפות, התשלום המוסכם לא שולם.

12.        ביום 9/2/99 מוחה שלובך על כך שרק ביום 2/2/99 נטענות לראשונה טענות אודות פגמים בסחורה. כלל ידוע הוא, בעיקר בהליכות סחר בינלאומי, שטענה אודות פגם יש להשמיע, באורח מיידי. מכאן ואילך מונחים בפניי שורה ארוכה של מכתבים, שלא זוכים לכל מענה ע"י הנתבעת. וכך, אין מענה בפי הנתבעת לממצאי בדיקה שנערכים ע"י התובעת והמזימים את טענתה. אין מענה לשני מכתבי התראה שנשלחים לנתבעת ע"י ב"כ התובעת. אין מענה למכתב דרישה חריף של שלובך מיום 7/12/99. אף אין מענה לתמיהתו של שלובך על אי שיתוף פעולה ויצירת קשר עם עמיר, על מנת להיחלץ מן הסבך שנוצר ולהקטין את הנזק.