פסק-דין בתיק א 2933/01

1.         המדובר בתובענה שטרית שנפתחה בהגשתו לביצוע של שיק על סך 165,000 ש"ח משוך על ידי הנתבע לטובת התובע 2 (להלן: "התובע") ואשר מועד פירעונו חל ביום 01.04.00 (להלן: "השיק"). השיק הוגש לביצוע על ידי התובעת 1, אליה הסב התובע את השיק. לאור הטענות   שהעלה הנתבע לגבי טיב היחסים בין התובעים, ולמען הסר כל ספק, ביקש התובע להצטרף לתובענה, וכך נעשה.

2.         להלן תמצית העובדות הדרושות:

2.1        ביום 05.08.96 נחתם הסכם בין התובע לבין מי  מבני משפחתו של הנתבע (להלן: "משפחת הופמן") שעניינו הסכם קומבינציה לגבי מקרקעין הידועים כחלקות 14, 15 בגוש 11192 בחיפה. בהתאם לאותו הסכם, מכר התובע למשפחת הופמן את זכויותיו במקרקעין הנ"ל ובתמורה התחייבו אלה לבנות על המקרקעין בית מגורים בן 4 דירות ולהעביר אחת מהן לבעלותו של התובע.

2.2        אותו הסכם מכר, המפרט את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים, מורה בסעיף 22.2 כי להבטחת ביצוע כל התחייבויות משפחת הופמן על פי ההסכם, יימסר לתובע במעמד חתימת ההסכם שיק אישי על סך שווי בשקלים של 50,000$. עוד נקבע כי ערבות בנקאית כספית להבטחת ביצוע, כשהיא צמודה לדולר היציג של ארה"ב בסכום בשקלים השווה ל- 50,000$ תימסר לתובע כאשר תימכר דירה בפרויקט, וכי ערבות זו תהא בידיו הנאמנות של עו"ד א. קולס ותינתן לתובע רק אם יהא זכאי לבטל ההסכם לפי האמור בסעיף 15.

2.3        לטענת התובע השיק נשוא הדיון נמסר לו על ידי הנתבע במסגרת אותה התחייבות של משפחת הופמן בהתאם לסעיף 22.2 הנ"ל. לאחר שהופר ההסכם על ידם, קמה לו הזכות לשיטתו, להציג את השיק לפירעון.

2.4        הנתבע מצדו טען כי השיק הוצא ממנו במרמה ותוך הטעייה. לדבריו, ביום 22.01.97 הועבר לב"כ התובע שיק על סך 164,000 ש"ח בהתאם להוראות סעיף 22.2 להסכם. ב"כ התובע שקיבל את השיק, החזירו וביקש אחר תחתיו שיירשם לפקודתו, וכך אכן נעשה. כעבור זמן מה, במהלך שנת 1997, פנה  התובע לנתבע וטען כי עדיין לא קיבל הימנו את שיק הביטחון על סך 50,000$. הנתבע אשר לא זכר, לדבריו, כי העביר זה מכבר שיק ביטחון, מסר לידי התובע את השיק נשוא תיק זה החופף למעשה את השיק שנמסר לבא כוחו.

2.5        על מנת להשלים את התמונה אציין כי התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה כספית בבית משפט השלום בחיפה שעניינה הפרת ההסכם ונזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך. תביעה זו נמחקה לבקשת התובע, בטרם נידונה והוכרעה.

3.         למעשה מעלה הנתבע שתי טענות הגנה - טענתו הראשונה הינה כי השיק הוצא ממנו במרמה, תוך הטעייתו על ידי התובע ואילו הטענה האחרת הינה כי ההסכם הופר בידי התובע ולא בידי משפחת הופמן ולמעשה לא נתמלאו התנאים להצגת שיק הביטחון לפירעון. למען הדיוק אוסיף כי מפי הנתבע נשמעה טענה נוספת שעניינה טיב היחסים בין התובעים לבין עצמם, והעדר כל תמורה לתובעת מס' 1. יחד עם זאת, לאור תיקון התובענה והוספת התובע כצד להליכים, לא חזר הנתבע על טענתו לעניין זה ויש לראותו כמי שזנחה.

4.         הנתבע היפנה למספר שיקים שנמשכו בהתאם לסעיף 22.2 להסכם, המהווים לשיטתו שיקים חופפים. תחילה נמשך שיק על סך 164,000 ש"ח לפקודת התובע. לאחר שהוחזר על ידי בא כוחו, תוך דרישה כי השיק יירשם לפקודת ב"כ התובע, נמשך שיק נוסף לפקודת עו"ד א. קולס.  השיק נשוא הדיון ניתן לטענת הנתבע  מתוך טעות, והינו חופף למעשה  את השיק הנ"ל שנמסר לעו"ד קולס. לעניין זה מפנה הנתבע לסתירה שנתגלתה בשני תצהירים שמסר התובע ובהם העלה גרסאות שונות לגבי נסיבות קבלת השיק לידיו. בתצהיר הראשון מיום 13.12.01 (נ/2) טען התובע כי השיק נשוא הדיון נמסר לו במקום הערבות הבנקאית אותה היה זכאי לקבל, לאחר שמשפחת הופמן ביקשה ליטול משכנתא. באותו מועד, קמה לו הזכות לקבלת ערבות בנקאית ע"ס 50,000$ ואולם לאחר שהנתבע פנה אליו וביקש אותו לוותר על הערבות הבנקאית, לטובת שיק ביטחון נוסף על סך 50,000$, ומאחר והיה לתובע עניין בקידום הפרויקט, ומתוך רצון להקל על משפחת הופמן, הסכים הלה לקבל שיק ביטחון במקום הערבות הבנקאית, הוא השיק נשוא הדיון.  זו גרסה אחת.  לעומת זאת, בתצהיר המאוחר שניתן ביום 13.11.03 (ת/1) שינה  התובע גרסתו וטען כי השיק שנמסר במקום הערבות הבנקאית הינו שיק אחר על סך 200,000 ש"ח משוך על ידי חברה בשם "צמרת פאר - חברה להשקעות ובניה בע"מ". לתצהירו, צירף התובע העתק צילומי של השיק הנ"ל ואישור שנרשם בכתב ידו של הנתבע המאשר כי השיק נמסר במקום הערבות הבנקאית לפי הוראות החוזה. לדברי התובע, השיק נשוא הדיון נמסר לו במסגרת התחייבותה של משפחת הופמן להעביר לידו שיק ביטחון על סך 50,000 ש"ח. הנתבע כאמור, הצביע על סתירה זו כמשקפת את חוסר תום לבו של התובע ואת המרמה וההונאה שבה נהג על מנת להוציא השיק נשוא הדיון.

5.         נקודת המוצא לבחינת טענות הצדדים הינה בהוראת סעיף  22.2 להסכם. בהתאם לסעיף זה התחייבה משפחת הופמן להפקיד בידי התובע במעמד חתימת ההסכם שיק אישי על סך שווי של 50,000$. בנוסף זכאי היה התובע לקבל לידיו ערבות בנקאית כספית בסכום השווה ל- 50,000$ אשר תימסר לו רק אם תימכר דירה בפרויקט. לגבי אותה ערבות נאמר במפורש כי היא תופקד בידיו הנאמנות של עו"ד א. קולס ותועבר לידי התובע רק בהתקיים תנאים שפורטו באותו סעיף.

            הנה כי כן, ברי כי, להבדיל מהערבות הבנקאית אשר לגביה נקבע במפורש כי תופקד בידי עו"ד קולס, הנה לגבי שיק הביטחון נקבע כי זה יימסר לידי התובע במעמד חתימת ההסכם. מכאן, שהתובע זכאי היה להחזיק בידו שיק אישי על סך שווי של 50,000$ כבר במעמד חתימת ההסכם.

6.         על אף הסתירה העולה מגרסתו של התובע בשני התצהירים שמסר (נ/2 ו- ת/1), מקובלת עלי עמדתו כי הינו זכאי להחזיק בשיק נשוא הדיון. עובדה היא שלא הוצג כל שיק אחר לפירעון, מבין השקים שנמסרו על פי סעיף 22.2 להסכם הנ"ל. הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי לא נתבע ולא נדרש לשלם כל תשלום על פי השקים שמסר, זולת השיק דידן - "אני חושב שתובעים ממני רק שיק אחד על סך 50,000$ בתיק הנוכחי" (עמ' 9 לפרוטוקול).

            מה לנו אם כך, אם ניתנו שיקים חופפים מתוך טעות או שלא מתוך טעות, אם זכר הנתבע שמשך שיק כזה או אחר אם שמא מסר את השיק במודע בהתאם להתחייבותו החוזית. מה שחשוב הוא, שהתובע היה זכאי לקבל שיק ביטחון לידיו, וכי והנתבע לא נדרש ולא נתבע בגין שיקים אחרים זולת השיק נשוא הדיון. די בכך על מנת לדחות את טענות המרמה וחוסר תום הלב שהעלה הנתבע.

7.         הנטל להוכחת הטענה כי לא נתמלאו תנאים הדרושים להצגת השיק לפירעון, מוטל על הנתבע. הכלל הוא שכאשר מדובר בשיק ביטחון עומדת לטובת האוחז בשטר החזקה כי התנאי למימושו נתקיים, והנטל להפרכת חזקה זו מוטל על עושה השטר, במקרה זה הנתבע. (ראו ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פד"י מה (1), 647).

כבר בע"א 333/63 שמולביץ נ' סיקו חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פד"י  יח  (1), 550 נקבע בעמ' 553 כי:

"... אף שטרי ביטחון בכלל שטרות המה. חזקת התמורה לפי סע' 29 (א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את  מימוש הביטחון על ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. המוציא מחברו עליו הראיה: שטר יוצר חזקה לטובת האוחז בו וחותם השטר הוא בגדר המוציא מחברו לפי סע' 29 (א)".

8.         כאמור, השיק נשוא הדיון ניתן להבטחת קיום כל התחייבויותיה של משפחת הופמן בהתאם להסכם המכר. לא זו בלבד שלא עלה בידי הנתבע להוכיח כי התחייבויות אלו קויימו ומולאו במלואן, אלא שהתובע אף הציג תשתית ראייתית המצביעה על כך שההסכם הופר בידי משפחת הופמן.

             בהתאם לסעיף 8.1 להסכם התחייבה משפחת הופמן לסיים את הבניה, כולל קבלת טופס אכלוס של הבנין (טופס 4) תוך 18 חודשים מיום הוצאת היתר הבניה. ההיתר הוצא ביום 11.12.97 ומכאן שהבניה אמורה היתה  להסתיים עד ליום 11.07.99. מתוך המסמכים שהוצגו ואשר צורפו לתצהירו של התובע עולה, כי לכל הפחות עד לשנת 2001, עדיין התנהלו מגעים עם העירייה בקשר להוצאת טופס 4. מדובר באיחור משמעותי, שדי בו לבדו כדי להצביע על הפרה של ההסכם מצד משפחת הופמן.