פסק-דין בתיק א 2930/00

פתח דבר

1.         התובעת, גב' מרים סעאת (להלן: " התובעת"), היתה מעורבת ביום 30/5/99 בתאונת דרכים (להלן: " התאונה"), אשר ארעה שעה שהתובעת נסעה ברכב שבו נהג בעלה - הנתבע מס' 1, מר ניסים סעאת.

אין מחלוקת כי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 על הנתבעים לשאת באחריות לנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מן התאונה. לפיכך הדיון שבפניי יוחד לשאלת היקף הנזק ושיעור הפיצויים שלהם היא זכאית.

2.         התובעת היא ילידת 21/5/1944, נשואה ללא ילדים.

במשך 34 שנים היא שימשה כמנהלת חשבונות בכירה בבנק הפועלים בע"מ (להלן: " הבנק"), עד שבחודש יוני 1998 - 11 חודשים לפני התאונה - היא הגיעה עם הבנק להסדר בדבר פרישה מוקדמת לגמלאות (ראו סעיף 17 לתצהירה). למן פרישתה ביום 30/6/1998 (בהיותה כבת 54) ועד למועד התאונה, התובעת לא עבדה; לטענתה במהלך תקופה זו היא חיפשה אחר משרה חלופית - ואולם מצבה הכלכלי איפשר לה להמתין עד שתמצא תפקיד שבו תחוש כי היא ממצה את יכולותיה וכישוריה באופן מרבי (ראו סעיף 18 לתצהירה).

התאונה

3.         במועד התאונה התובעת היתה כבת 55. לאחר שחולצה מן הרכב שבו נלכדה בקרות התאונה, התובעת פונתה לבית החולים "שיבא" בתל-השומר (להלן: " בית החולים") כשהיא חסרת הכרה ומונשמת. בבית החולים היא אובחנה כסובלת מפגיעות רבות - בהן זעזוע מוח, שברים מרובים בפנים ובלסת, פגיעות בשכם ימין ובעצם הזנב, חבלה ושברים בגולגולת, שברים ודפורמציה בזרוע וכתף שמאל, וכן שברים בעצמות הבריח, בצלעות, בכתף ימין, בבית החזה, בארובות העיניים ובעצמות השמע (ראו סעיפים 4-5 לתצהירה).

            ביום 4/6/99 עברה התובעת ניתוח לקיבוע שברים בלסת העליונה והתחתונה באמצעות השתלת פלטות מתכתיות, וכן לקיבוע בין-לסתי באמצעות קשתות מתכתיות וחוטי מתכת; ולאחר הניתוח קובע הפה במצב סגור למשך 10 ימים. עוד באותו יום, טופל השבר בזרוע שמאל באמצעות מסמורו בניתוח. ביום 6/6/99 הועברה התובעת לאשפוז והשגחה במחלקת פה ולסת בבית החולים; וביום 18/6/99 היא שוחררה לביתה, עם המלצה לבדיקות ביקורת ומעקב במרפאות פה ולסת, אף אוזן גרון, עיניים ואורטופדיה (ראו סעיפים 6-7 לתצהיר התובעת; טופס סיכום מחלה צורף כעמ' 20-21 לנספח לתצהיר התובעת).

            במהלך שנת 2000 אושפזה התובעת פעמיים במחלקת אף אוזן גרון בבית החולים, עקב חשד לדליפת נוזל מוחי שדרתי מן האף - פעם אחת ביום 17/1/00 עד יום 19/1/00, ופעם שנייה ביום 2/7/00 עד יום 9/7/00 (ראו כרטיס פרטי אשפוזים, עמ' 127 לנספח לתצהיר התובעת).     מדוחות סיכום האשפוזים עולה כי בסופו של יום לא נמצאה עדות לדליפה כאמור (ראו דוח סיכום מחלה מיום 17/1/00, עמ' 133 לנספח לתצהיר התובעת; וכן דוח סיכום מחלה מיום 5/7/00, עמ' 128-130 לנספח לתצהיר התובעת). ביום 13/6/01 אושפזה התובעת במחלקת פה ולסת בבית החולים למשך יומיים - לצורך ניתוח להוצאת פלטות המתכת שהושתלו בלסת העליונה לאחר התאונה (ראו עמ' 2 לחוות דעתו של ד"ר ברק, מוצג ו לתיק מוצגי הנתבעים).

טענות התובעת

4.         לטענתה של התובעת, בעקבות התאונה היא הפכה "לשבר כלי" כלשונה - והיא אינה מסוגלת לעבוד ואף לא לנהל את משק הבית, חשה תשישות רבה, וממעטת בפעילות חברתית ובמפגשים משפחתיים.

            התובעת טוענת כי כתוצאה מן התאונה היא סובלת מפגיעה אורטופדית, שגורמת להגבלה ניכרת בתנועה ובחוזק של שתי ידיה וכתפיה - ועל כן היא מתקשה בביצוע פעולות שדורשות תיאום בין הידיים, אינה מסוגלת לשאת משאות כבדים או לאמץ את ידיה, וחשה כאבים. נוסף על כך היא נפגעה בעיניה - ולכן ראייתה נחלשה ועיניה דומעות באופן תמידי. גם שמיעתה נפגמה לטענתה, היא סובלת מתחושת טנטון בלתי פוסקת, מחוסר שיווי משקל שגרם לה למעוד וליפול פעמים רבות, ומטפטוף מתמיד מהאף. כמו כן, היא מתקשה בהנעת הלסת, איבדה את חוש הטעם והריח ואף את התיאבון, וסובלת מאובדן תחושה וכאבים בחלק הימני של הפנים. עוד לטענתה של התובעת, ראשה וגופה מכוסים בצלקות, ופניה מעוותים. התובעת מוסיפה כי גם מצבה הנפשי נפגע בעקבות התאונה - והיא סובלת מחרדות,  סיוטים ליליים, נדודי שינה, שכחה ובלבול, הסתגרות, התפרצויות זעם, קשיי ריכוז, ופחד מנסיעה במוניות בגפה (ראו סעיפים 20-26 לתצהירה).      

            לטענתה של התובעת, לנוכח מצבה הגופני והנפשי היא נזקקת לטיפולים רפואיים מרובים - לרבות טיפול פסיכיאטרי, פסיכולוגי, אלטרנטיבי ופיזיותרפיה - שבגינם עליה לשאת גם בהוצאות נסיעה. בסמוך לאחר התאונה היא נזקקה לעזרה סיעודית, וכיום היא מעסיקה עוזרת בניהול ואחזקת משק הבית ומסתייעת גם בתמיכתם של בני משפחתה (ראו סעיפים 28-33 לתצהירה).

מהלך הדיון בתובענה

5.         בית המשפט (כבוד השופטת ש' ברוש) מינה ביום 2/12/01 מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה, עיניים, אף אוזן גרון, פה ולסת, ונוירולוגיה (מתוך טעות נכתב בהחלטה "אורולוגיה" במקום "נוירולוגיה", ראו בש"א 24578/01); ביום 24/3/03 מינה בית המשפט (כבוד השופט ד"ר ע' אזר ז"ל) מומחה נוסף, בתחום הפסיכיאטריה (בש"א 8117/03).

            משהועבר התיק לטיפולי ביום 15/12/04, קבעתי אותו לשמיעת הוכחות לפניי ליום 30/10/05, כאשר בהתאם למועדים שנקבעו בהחלטת כבוד הרשם ש' ברוך שניתנה ביום 13/12/04 ובהחלטתי מיום 15/12/04, היה על הצדדים להגיש את חומר הראיות מטעמם - תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים - זמן רב לפני המועד הקבוע לשמיעת הוכחות, התובעת תחילה. אלא שבתאריך הקבוע להוכחות התברר כי התובעת לא הגישה את חומר הראיות מטעמה ואינה ערוכה לקיים דיון לגופה של התביעה (ראו פרוטוקול מיום 30/10/05). בנסיבות שנוצרו ולבקשת ב"כ התובעת, נעתרתי לבקשתו לאפשר לצדדים להגיש תחשיבי נזק מתוקנים על מנת לקדם ניסיון של פשרה בתיק. יוער שהתחשיב המקורי שהגישה התובעת עמד על סכום מעל 2,500,000ש"ח שהוא סכום דמיוני בנסיבות המקרה, כפי שעוד יפורט. אלא שגם ההזדמנות שניתנה לתובעת לבקשתה להגשת תחשיב נזק מתוקן לא נוצלה על ידה (ראו פרוטוקול מיום 18/1/07). משכך, שבתי וקבעתי את התיק לישיבת הוכחות וזו התקיימה ביום 12/6/07.

6.         חוות הדעת הרפואיות הוגשו לתיק בית המשפט, ומטעם התובעת הוגשו גם תצהירה שלה ותצהיר מאת אחייניתה, גב' ויויאן פארי (להלן: " ויויאן").

            הצדדים ויתרו על חקירתם של המומחים הרפואיים, והמצהירות נחקרו על תצהיריהן.

            הנתבעים הסתפקו בהגשת תיק מוצגים מטעמם, הכולל חוות דעת אקטוארית מאת האקטואר שי ספיר.