פסק-דין בתיק א 29168/04

הצדדים וטיעוניהם

התובעת

1.         התובעת, ילידת 6.8.58, אחות מוסמכת במקצועה כיום. בתאריך 6.9.01 בשעות הצהריים מעדה התובעת בשטח המצוי בחזקת הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), וכפי שהצהירה: "ביום 6/9/01, בערך בשלוש אחה"צ, בזמן שיצאתי מבחינה לאחיות מוסמכות שנערכה בבנייני האומה, מעדתי כתוצאה ממפגע: ברזלים שבלטו מאוד מעל מכסה (כנראה של ביוב) במדרכה (להלן: "התאונה") אדגיש כי מעדתי כתוצאה מהברזלים שבלטו מעל פני השטח כאמור, וכי האזור לא היה תחום או מגודר באופן כלשהו, וגם לא היה כל שילוט המזהיר מפני המפגע. כמו כן, אציין כי הברזלים לא נצבעו בצבע בולט, או בצבע כלשהו, אלא הושארו בצבעם, ולכן גם הברזלים וגם מכסה הביוב נראו חלק מהמדרכה. הייתי לאחר בחינה, הייתי נרגשת והשמש הייתה מול הפנים שלי ולא ראיתי את המפגע ומעדתי" (תצהיר עדות ראשית תובעת, ס' 1, ההדגשות במקור- א.ז.).

2.         התובעת נחבלה באמת יד שמאל. ממקום התאונה נלקחה התובעת לבי"ח איכילוב, שם אובחן כי היא סובלת משבר כתוצאה מחבלתה. עקב זאת, בוצע לה ניתוח שיחזור פתוח וקיבוע השבר באמצעות פלטת ברזל וברגים. ביום 9.1.01 שוחררה לביתה לאחר 3 ימי אשפוז (שם, נספח ב'1-ב'3).

3.         התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל הפרת חובת זהירות של הנתבעת, בעיקר אלה המתייחסות לסמכויותיה וחובותיה כבעלת ומחזיקת המקרקעין בהם צעדה התובעת, ושנועדו לטובתה ולהגנתה. התובעת טוענת כי מאזן הנוחות או ההסתברות מחייב את הנתבעים להוכיח כי לא רשלנותם ו/או חוסר זהירותם  גרמו לתאונה. עוד טענה התובעת כי, התאונה ארעה בשל רשלנותה ו/או חוסר זהירותה ו/או היפר חובה מצד הנתבעת שבאו לידי ביטוי במעשים ו/או במחדלים של הנתבעת  כגון אי פיקוח מספק על הנעשה בשטחה, אי הצבת שילוט מתריע ממפגעים, אי הסרת מכשולים בשטחה, ובכלל, שלא נהגה כפי שבעל מקרקעין סביר היה נוהג בנסיבות העניין.

4.         התובעת טענה, כי עובר לתאונה הייתה בריאה בגופה ובנפשה, למדה לימודי אחיות מוסמכות משך כשנתיים, ועבדה בשנה השנייה בתור תלמידה בבי"ח במשמרות פרטיות (שם, ס' 6). עת יצאה ופסעה החוצה לאחר סיום בחינות ההסמכה ללימודיה שנערכו בשטח הנתבעת, פגשה במפגע ונפלה. את המבחנים עברה בהצלחה אך בחודש אפריל 2002. אולם, כתוצאה מהתאונה, בהמלצת רופאיה, נאלצה לשהות במשך 8 חודשים באי כושר מלא.

5.         התובעת מציינת כי היא מתקשה בעבודתה היום יומית, בשל הפגיעה הנטענת. כן הצהירה כי הצלקת שנותרה והבליטה של הפלטה שהוחדרה מציקה לה ומכערת.  לחיזוק טענות אלו המציאה התובעת חוו"ד מומחה רפואי, דר' אלישע פרוינד, אשר מצא כי: "השבר נותח וקובע בעזרת פלטה וברגים. עקב כך נותרה הגבלת תנועה במרפק עם הפרעה בתפקוד בעיקר זה המתחייב ממקצועה (נדרשת להרים חולים). כ"כ נותרה בליטה באזור האולקרנון- מציקה ורגישה... יש מקום להעניק לגב' רבינוביץ' נכות בשיעור 5% המהווים מחצית מסעיף 41 (8)" (חוו"ד דר' פרוינד -  פרק דיון ומסקנות) .

טיעוני הנתבעת

6.         לטענת הנתבעת, מהאמור בכתב התביעה עולה כי התובעת מנסה להטיל עליה אחריות באשר לאירוע שלנתבעת אין ולא היה כל קשר לגביו ו/או אירוע אשר התובעת בעצמה נושאת במלוא האחריות לגביו, ועל כן דין התביעה להידחות ו/או להימחק על הסף (כתב הגנה ס' 20).

7.         בנוסף, טוענת הנתבעת, כי אירוע התאונה לא אירע כלל ו/או לא אירע בנסיבות להן טוענת התובעת, וכי נזקיה הנטענים והמוכחשים של התובעת אינם תוצאת התאונה בהעדר קשר בין התאונה למצבה הרפואי, מה גם שעסקינן בפגיעות קלות, שתוצאותיהן חלפו, ואף אם נגרמו לתובעת נזקים כלשהם, היו אלה נזקים מינוריים ביותר. כמו כן, הוסיפה הנתבעת וטענה כי בנפילתה זו של התובעת כטענתה, אין על מה שתחוב בגינו, בהיות אירוע התאונה מקרה שהינו אופייני לחלק מהסיכונים היומיומיים ושאין להטיל בגינו כל חבות ו/או אחריות על הנתבעת. זאת ועוד, המדובר באירוע אשר אירע אך בשל חוסר זהירותה ו/או חוסר תשומת ליבה ו/או הפעלת שיקול דעת מוטעה של התובעת ובנסיבות אלו, אין לתובעת אלא להלין על עצמה (שם, ס' 19).

8.         בנוסף לטענות של אי הרמת נטל ההוכחה על ידי התובעת לצד העדר אחריות הנתבעות, תוקפות אלו גם את טענת התובעת להיוותרותה של נכות תפקודית כתוצאה מפגיעתה - טענה הנסמכת על חוו"ד המומחה הרפואי מטעם התובעת. לשיטתן, קביעת נכות רפואית בשיעור 5% עליה הוסף גם הפן התפקודי שאינו בסמכות המומחה, איננה נכונה, מאחר והעובדה כי לתובעת הגבלה בכיפוף ב-10 מעלות לא מקנה כשלעצמה נכות וזהו לשון החוק בקובץ התקנות של המוסד לביטוח לאומי. לפיכך יש לקבוע כי לתובעת לא נותרה נכות רפואית כתוצאה מהתאונה הנטענת נשוא התובענה. 

דיון

האירוע התאונתי

9.         כאמור, התובעת טוענת כי נפגעה ביום 6.9.01 כאשר נפלה בזמן שיצאה מבחינת הסמכה לאחיות שנערכה בשטח הנתבעת, זאת כתוצאה מבליטת ברזלים מעל מכסה (כנראה של ביוב) במדרכה.

10.       על נסיבות התאונה העידו בפניי גב' לודמילה דורפמן, חברתה של התובעת, והתובעת בעצמה. על פי עדותה של התובעת: "ש. באיזו שעה התחוללה התאונה? ת. סיימתי מבחן בשעה 15:00. יצאתי מהאולם ונפלתי. זה היה מייד ביציאה מהאולם. ש. איך נפלת? ת. נפלתי. אני לא יודעת איך להסביר, נפלתי. היה הברזל הזה ואני לא ראיתי אותו. זאת לא דרך ישרה וחלקה. נפלתי חזק מאוד... נפלתי קדימה ובגלל זה קיבלתי את המכה במרפק... כמו שנופלים, על הברכיים ועל המרפק, החלק הקדמי של הגוף" (פרוטוקול, עמ' 14-15). 

11.       לאחר הנפילה ובעודה על הקרקע יצרה התובעת קשר טלפוני עם חברתה הנ"ל, ובלשונה: "ש. כשהחברה שלך הגיעה, באיזה מצב היא ראתה אותך? ת. לא טוב. ש. האם היא ראתה אותך במצב של שכיבה, ישיבה או עמידה? תשובה. לא. כמו שאני נפלתי וכמו שספגתי מכה על המרפק, כך אני נשארתי... ש. היית שרועה על הרצפה? הייתי בישיבה. כמו שאני נפלתי, לא יכולתי לזוז בגלל הכאבים. כנראה שהתיישבתי אחרי הנפילה. אני לא זוכרת. למזלי היה לי את התיק עם הפלאפון בצד כמו שאני מראה. הוצאתי את הפלאפון והתקשרתי ללודמילה. כשהתקשרתי הייתי בישיבה. לא נפלתי מראש או מהאף, קיבלתי מכה בסך הכל במרפק" (שם, עמ' 16). דברים אלו תואמים את הנאמר על ידה בתצהיר עדותה הראשית (תצהיר עדות ראשית, ס' 1). תצהירה של התובעת לא נסתר ועדותה הייתה מהימנה עלי .

12.       גרסת התובעת נתמכת בתצהיר חברתה, הגב' דורפמן: "זכור לי שבעת שיצאתי מהבחינה מרגריטה טילפנה לטלפון הנייד שלי ואמרה לי שהיא נפלה, יצאתי מהאולם וראיתי את מרגריטה יושבת על המדרכה מול היציאה כשהיא תופסת את היד. היא ישבה ליד ברזלים שבלטו מהרצפה (כפי שרואים בתמונה נספח א' לתצהיר של מרגריטה). מרגריטה סיפרה לי שהיא נפלה בגלל הברזלים..." (תצהיר עדות ראשית לודמילה דורפמן מיום 14.9.05, ס' 3). על תצהירה זה נחקרה והעידה בפניי, והותירה רושם מהימן. כך השיבה כפי שנשאלה: "ש. את ראית את הדבר הזה שבגללו היא נפלה? ת. ראיתי שזה בולט אבל לא שמתי לב מה זה. אם זה קורה אצלי אני שמה לב. אני הסתכלתי על התובעת באותו רגע, היו לה כאבים. רציתי לעזור לבן אדם. ש. את זוכרת איך מצאת אותה כשראית אותה, היא שכבה? ת. היא ישבה על המדרכה. ש. היא נשענה על משהו, האם היה שם קיר ליד או שזה באמצע הרחוב? ת. לא יודעת. כשמצאת אותה היא בכתה, צעקה, זה כאב לה? ת. בטח זה טבעי שבן אדם נופל וכואב לו. ראיתי שהיא סבלה מכאבים. אי אפשר להגיד שהיא צעקה אבל היו כאבים, אני לא זוכרת שהיא בכתה, היא סבלה מהכאבים..." (פרוטוקול, עמ' 20).

13.       מן האמור לעיל עולה תמונה לפיה התובעת נחבלה כפי שתיארה הן בתצהירה והן בעדותה בפניי, קרי - נפלה כתוצאה מהתקלות רגלה בברזלים הנ"ל. ברזלים אלו, כפי שניתן ללמוד מהתמונות שצורפו לתצהיר התובעת, מקובעים לתוך מכסה העשוי מאבן ירושלמית מסותתת, ומוכנסים לתוך משטח זה בצורת האות "ח" (תצהיר עדות ראשית, תמונות 1, 2, 2א', 3, 4). מעל פני הקרקע באופן מאוזן בולטת הצלע העליונה, אשר תפקידה לשמש נקודת אחיזה להרמת המכסה. בברזל כזה נתקלה התובעת ונפלה. הנתבעת לא הוכיחה אחרת (היא גם לא העידה איש מטעמה).

האחריות

14.       השאלה היא, האם בנסיבות האמורות אחראיות הנתבעות לנזק.  אמנם, חיי היום יום מלאי סיכונים ועל הולכי הרגל להיות מודעים לכך, לפקוח את עיניהם ולהיזהר שלא להיכשל בדרכם. נפילה הינה תופעה רגילה בחיים, וההולך בדרך עשוי למעוד. כבר נאמר כי: "חיי היום יום מלאים סיכונים אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. סיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק- "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59, בעמ' 108) אלה הם סיכונים סבירים אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום" (ע"א 145/80 ועקנין נ' עירית בית שמש,  פ"ד לז (1) 113, 126 (1982). כך גם בע"א  ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345, 351 (1993): "...אכן סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום לפלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט.... לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית.... יהא זה בלתי מעשי לקיים מעברים, דרכים ושבילים באופן כזה שלעולם לא יהיה מקום חלק... שבו יוכל אדם להחליק ...".  ראו גם ע"א (מחוזי ירושלים) 4344/97 כהן נ' עירית רמת גן, דינים מחוזי, לב (1) 651 (1998): "... המערערת נפלה כשהלכה באחד מרחובות רמת - גן. הנפילה נגרמה לטענתה מבליטה שהיתה במדרכה... רחובות ומדרכות עיר אינם "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים כאלו או אחרים. עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית הנובעת מכך ש... מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש על-ידי עשרות אלפי אנשים, זאת בנוסף לעגלות, משאות, כלי רכב וכל כיוצא באלו. "מצרך המוני" כזה נועד להקל על מעבר אנשים, סחורות וכלי רכב ממקום למקום, ולא להיות מודל גיאומטרי שיש בו יושר מתמטי של פני מפלס. "גלים" שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם ברחובות או מדרכות מרוצפות (כפי שהיה המקרה בענין קא עסקינן) הם פועל יוצא של עצם השימוש ההמוני בדרכים שמדובר בהם, בצרוף לארועי טבע, של הבדלי טמפרטורות, של לחות, גשם, יובש וכל כיוצא בזה. כל אלו הם מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה. אין חולק שעירייה חייבת לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה ואחזקתה, ואולם לא כל סטיה "מיושר מתמטי" של מפלסי דרכים הוא מפגע. ציבור המשתמשים ער ויודע ש"יושר" כזה אינו קיים ואינו יכול להיות קיים במציאות, והוא נדרש למינימום ההכרחי של זהירות, לבל יינזק מ"אי-יושר" של מה בכך. בענייננו היה מדובר ב"אי-יושר" של כמחצית עוביה של מרצפת, ואי אפשר לבוא בטענות על העירייה על ש"אי-יושר" זה לא תוקן. לחילופין ואפילו יש מידה של רשלנות ב"אי-יושר" זה, הרי הרשלנות התורמת של המערערת באי תשומת לב לנעשה תדירות בדרכים, היא תרומה של %.100 לא הובאו בפני בית המשפט ראיות על עלות צפויה של השגחה, איתור ותיקון זוטי פגעים מהסוג שמדובר בו, ואולם איננו סבורים שנחטא לידיעה השיפוטית של בית משפט אם נאמר שמדובר בעלויות עתק, שספק אם הצבור היה שמח לממנן. נקל לשער את צוות המשוטטים ברחובות לצורך מדידה על עשרה או עשרים מילימטרים של "גלי" עליה או ירידה בכבישים מזופתים, או הפרשי גובה כאלו ברחובות מרוצפים, או כל סדק המצוי דרך קבע בכבישי ומדרכות אספלט. עוד יותר נקל לשער את עלויות עשרות קבוצות הפועלים שיטפלו מעשה יום יום (אם לא רגע רגע) בזוטות כאלו. כאמור הדרכים והכבישים נועדו למעבר ואינם זירה ליישום של מודלים גיאומטרים שאין בהם כל רבב".