פסק-דין בתיק א 29161/04

מבוא

1.         התובע, שירזיאן אברהם (להלן: "התובע"), יליד 1917, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 2.4.02 (להלן: "התאונה").

2.         הנתבעות 2 ו-3 (להלן: "הנתבעות"), אינן חולקות על חבותן לפצות את התובע מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

            מהות הפגיעה והנכות

3.         ממקום התאונה, פונה התובע לבי"ח וולפסון בחולון. בבדיקה בחדר המיון, התלונן על פגיעה בעמ"ש צווארי, עמ"ש מותני וברך שמאל. בשלב מאוחר יותר, אובחן שבר בחוליה הצווארית השניה והתובע אושפז במחלקה האורטופדית, בבי"ח וולפסון, למשך יומיים     (27.5.02 - 26.5.02) וטופל טיפול שמרני, בצווארון קשיח, תרופות ופיזיותרפיה.

4.         ד"ר איתמר אבנטוב אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, ציין בחוות דעתו כי החבלה בעמ"ש הצווארי והמותני, הותירה הגבלה בתנועות. יחד עם זאת, לאור השינויים הניווניים הניכרים שהודגמו בבדיקת ה- C.T, ציין ד"ר אבנטוב כי סביר להניח שההגבלה בתנועות מהווה החמרה של מצב קיים. ד"ר אבנטוב העריך את נכותו של התובע, כדלקמן:

            5% נכות, בגין מצב לאחר שבר בחוליה C2.

            15% נכות, בגין הגבלה בתנועות עמ"ש צווארי, מתוכם 10% בגין התאונה, כהחמרת מצב קיים.

            10% נכות, בגין החבלה בעמ"ש מותני שהותירה הגבלה בתנועות, מתוכם 5% נכות, בגין התאונה, כהחמרת מצב קיים.

            ד"ר אבנטוב, הוסיף וקבע כי לא נותרה נכות בגין הפגיעה בברך שמאל.

            נכותו הצמיתה של התובע, בגין התאונה, הוערכה בשיעור משוקלל של 18.8%.

5.         ד"ר אבנטוב, לא נדרש לחקירה ולמעשה, הצדדים אינם חולקים על הנכות הרפואית שנקבעה. המחלוקת מתמקדת בשאלת השפעת הנכות, על מצבו התפקודי של התובע והצורך בעזרת הזולת, כפועל יוצא מהפגיעה תולדת התאונה.

            הנכות התפקודית והפיצוי בגין עזרת הזולת

6.         התובע עצמו, לא הובא לעדות ומטעמו העיד בנו, מר שירזיאן זמשיד (שהינו גם הנתבע מס' 1), אשר מטפל בענייניו של התובע וסועד אותו. מר שריזיאן העיד אמנם כי: "חצי שנה לפני אותו יום הוא היה בריא. מאז התאונה התחיל לדבר אחרת לגמרי. את הידיים הוא לא יכול להרים, את הראש הוא לא יכול לסובב, את הפה שלו הוא בקושי פותח. קשה להאכיל אותו" (עמ' 7 לפרוטוקול), אך מאידך, אישר כי התובע נזקק לעזרה, בשל גילו ומצבו הבריאותי, גם עובר לתאונה וכי עזרה זו, ניתנה לו הן ע"י בני המשפחה והן ע"י המוסד לביטוח לאומי, במסגרת גמלת סיעוד. העד ציין בתצהירו כי לאחר התאונה, נזקק התובע לעזרה צמודה והחל להעסיק מטפלת סיעודית זרה, בעלות של כ- 700$ לחודש, בהתאם לאישור העסקת עובד זר שהתקבל ביום 20.1.05 (נספח י"ד לתצהיר).

7.         הנתבעות טוענות כי התובע נזקק לעזרת בני משפחתו ועזרת צד ג' שניתנה לו במסגרת גמלת סיעוד, גם עובר לתאונה וכי ההחמרה במצבו והצורך בהעסקת עזרה צמודה, אינם קשורים לתאונה. הנתבעות מציינות כי מתיק המוסד לביטוח לאומי שצורף לתיק המוצגים מטעמן, עולה כי התובע הוכר כזכאי לגמלת סיעוד, בהיקף של 100%, עוד עובר לתאונה והחל משנת 1999 וכי רק בשנת 2004, כשנתיים וחצי, לאחר התאונה ובעקבות פניית התובע ובני משפחתו, אושרה לתובע עזרה בהיקף גדול יותר, בשיעור זכאות של 150%.

            עוד טוענות הנתבעות כי מחקירת בנו של התובע עולה כי העסקת המטפלת הזרה, מבוצעת באמצעות חברת "סיעודית", אליה מועברת גמלת הסיעוד המשולמת על ידי המל"ל וטענת העד כי הינו משלם למטפלת, "השלמה" ל- 700$, בתוספת דמי כיס, לא הוכחה משלא הוצגו קבלות או אישורים כלשהם המתעדים את הסכומים המשולמים למטפלת, באופן ישיר, ומעבר לגמלת הסיעוד.

            לחלופין טוענות הנתבעות כי יש לנכות מכל סכום פיצוי שיפסק, את גמלאות הסיעוד המשולמות ע"י המל"ל.

8.         לאחר ששבתי ועיינתי במכלול העדויות והראיות, לרבות תיק המל"ל, במסגרת גמלת סיעוד ושקלתי טענות ב"כ הצדדים, סבורה אני כי הגם שהתובע נזקק לעזרת הזולת, עובר לתאונה, הרי שהפגיעה שהוסבה לו בגין התאונה ואשר התבטאה בשבר בחוליה והחמרת ההגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני, פגעה ביכולת תפקודו של התובע וסביר כי התובע נזקק לעזרה רבה יותר, בתקופת ההחלמה שלאחר התאונה. כן סביר כי לנכות תולדת התאונה, השפעה מסויימת על תפקודו הכללי של התובע והצורך בעזרה וסיעוד. מאידך, יש טעם בטענת ב"כ הנתבעות כי ההוצאות שנגרמו בגין הצורך בעזרה וסיעוד, בתקופות השונות, לא הוכחו כדבעי - ואבאר את דברי.

9.         מעיון בתיק המל"ל, במסגרת גמלת סיעוד, עולה כי התביעה לגמלת סיעוד הוגשה לראשונה, ביום 18.2.99. על בסיס הערכות תלות שבוצעו בשנת 2000 ובשנת 2002, כחודש עובר לתאונה, נמצא כי התובע מתהלך עם מקל הליכה, סובל מכאבי גב, כאבי ברכיים, נזקק לעזרה בהלבשה, ברחצה, הכנת אוכל ואכילה. לתובע אושרה גמלת סיעוד, בהיקף זכאות של 100% שמשמעותה עזרת מטפלת, בהיקף של 9.5 שעות שבועיות המתחלקות על פני חמישה ימים בשבוע.

            התובע המשיך לקבל עזרה בהיקף זהה, במסגרת גמלת הסיעוד, גם בתקופה שלאחר התאונה ועד ספטמבר 2004, אז הוגדל היקף זכאותו לגמלת סיעוד ל- 150%. בינואר  2005, קיבל התובע היתר להעסקת עובד זר ומאז ועד היום, הינו נעזר במטפלת פיליפינית.