פסק-דין בתיק א 29141/06

מבוא

 בתאריך 5.4.05 חתמה פלקון מעדני בשר בע"מ (להלן: "החברה") על שטר חוב ע"ס 300,000 ש"ח ז.פ. 8.8.05 לטובת יוניליבר ישראל שיווק בע"מ (להלן: "התובעת"). מנהל החברה מר אלי פלקון (להלן: "פלקון") וסוניה ממן בת זוגו של פלקון (להלן: "ממן") (שניהם יקראו להלן: "הנתבעים") חתמו באותו היום בגב השטר כערבים בערבות אוואל לפרעון השטר .

עקב חוב נטען של החברה לתובעת הגישה התובעת בקשה לביצוע השטר בתיק הוצאה לפועל שמספרו 6-06-03163-01 כנגד החברה ,פלקון וממן על סך של 115,756 ש"ח נכון ליום פרעון השטר. רק פלקון וממן הגישו התנגדות לביצוע שטר. בדיון בהתנגדות בפני כב' הרשם אמיר צ'כנוביץ הוחלט בהסכמת הצדדים כי לנתבעים תינתן רשות להתגונן בטענת הגנה אחת ולפיה השטר, נמסר על ידי הנתבעים כבטחון לרכישות עתידיות  של החברה לאחר יום חתימת השטר והשטר איננו חל לגבי חובות "ישנים" של החברה שנוצרו לפני יום חתימתו.

רקע עובדתי

החברה והתובעת קיימו ביניהן קשרים מסחריים במסגרתם נהגה החברה לרכוש סחורה מהתובעת בהיקפים משתנים. להבטחת התשלום עבור הסחורות נוהגת  התובעת להחתים את לקוחותיה על שטרי חוב. לפני חתימת שטר החוב נשוא תביעה זו, היו בידי התובעת בטחונות מאת החברה בדמות שטרי חוב שעשתה החברה האחד ללא ציון סכום מיום 24.7.98 בערבות פלקון אלי ומירב ויצחק דבורה, השני ע"ס  על סך 200,000 ש"ח, שנחתם ביום 23.9.04 בערבות של פלקון בלבד וגם פיקדון כספי בסך של 70,000 ש"ח במזומן.

שטר החוב נשוא תביעה זו הוא בעל נוסח סטנדרטי, שבו נהגה התובעת להשתמש (עדות מנהל המכירות בתובעת, מר פרץ בעמ' 12 לפרוטוקול). המלל בשטר מודפס כאשר בגוף השטר הותיר המנסח חללים מסומנים בקו תחתון שבהם מולאו בכתב יד פרטי החברה כגון שם,כתובת, טלפון וכן סכום השטר ותאריך פירעונו. בגוף השטר מופיעה הפסקה הבאה:

" סך של 300,000 ש"ח , הסכום במילים: שלוש מאות אלף ש"ח (להלן החוב) ואני מאשר בזה כי את התמורה קיבלתי ב- סחורות שרכשתי מן הנושה וכי אשלם החוב בעיר תל-אביב בתאריך 8.8.05."

                                                      (המילים המסומנות בקו תחתון נכתבו בשטר בכתב יד).

דיון

למקרא סיכומי הנתבעים מן הראוי להעמיד דברים על דיוקם בכל הקשור לעילת התביעה ולנטלי ההוכחה.

בסעיף 6 לסיכומי הנתבעים נטען כי " מאחר ומשטר החוב לא ניתן ללמוד כי הנתבעים התחייבו לערוב לכל חובותיה הנטענים של החברה הרי, למעשה אין עסקינן בתביעה שטרית אלא בתביעה חוזית רגילה. משכך, הנתבעים אינם צריכים להוכיח כי אין הם חבים את החוב הנטען או חלקו. אם כן, עסקינן בתביעה חוזית רגילה בה נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח את חובה הנטען ואת זאת לא עלה בידה לעשות".

בסעיף 13 לסיכומי הנתבעים נטען " הנתבעים לא הודו בחוב הנטען ומשכך על התובעת להוכיח את תביעתה".

בסעיף 27 לסיכומי הנתבעים צויין : " התובעת לא הצליחה להוכיח כי אכן ישנו חוב ומהו גובהו ומשכך דין התביעה להידחות".

לא ברור כלל כיצד ניתן להסיק מן הטענה שמשטר החוב לא ניתן ללמוד כי הנתבעים התחייבו לערוב לכל חובות החברה הנטענים, כי עסקינן בתביעה חוזית.

קושי ראייתי, אם קיים, לא הופך עילת תביעה פלונית לעילת תביעה אלמונית. עילת תביעה לחוד והראיות להוכחתה לחוד . לכל היותר ניתן לומר במקרה זה כי לא הוכחה עילת התביעה.

במקרה דנן עסקינן בעילת תביעה שטרית מובהקת. עילת התביעה השטרית הנסמכת על השטר נשוא הדיון מפורטת היטב בחלק ו' של הבקשה לביצוע שטר אשר הינה בבחינת כתב תביעה בסדר דין מקוצר עם העברת ההתנגדות מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט (תקנה 108 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל,התש"מ -1979).

לענין זה וגם לענין נטל ההוכחה יפים הדברים שאמר בית המשפט העליון בעא 74 / 421 זכריה ו-מרים שגן נ' שאול מדר כט (1) 445, עמוד 446-447 לאמור:

" שטר בטחון ניתן ביד צד לחוזה כדי שתהיה לו זכות תביעה מכוח השטר בנפרד מזכות התביעה העומדת לו מכוח החוזה, ובלי שיצטרך להוכיח את זכותו על-פי החוזה. עקרון זה נוסח ב-ע"א 485/67, "גילת" חברה בע"מ נגד קולנוע "אסתר", ואח', [1] (בע' 804) "הצדדים לחוזה המתנים כי החייב יתן שטרות מתכוונים לכך שלנושה יהיה שטר שבהרבה מובנים הוא 'שווה כסף' ולפחות שיוכל לתבוע את סכום השטר בדיון נפרד ויקבל תשלום". לו היה מקבל שטר בטחון יכול לממש את זכותו לפרוע את השטר רק אם הוכיח את זכותו מכוח החוזה, כי אז התועלת שאותה התכוונו הצדדים להשיג על-ידי נתינת שטר הבטחון היתה מסוכלת. הלכה זו נקבעה כ-ע"א 333/63, שמולוביץ נגד "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, שותפות מוגבלת, [2], בע' 553)" אין כל יסוד לטענת בא-כוח המערער כי על המשיבה היה להוכיח את חפרת החוזה על- ידי המערער ואת נזקה, כדי לזכות בסכום השטרות. עילת התביעה לא היתה הפרת חוזה, אלא התחייבות המערער על-ידי שטרות, ואף 'שטרי בטחון' בכלל 'שטרות' המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את 'מימוש הבטחון' על-ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על-פיו. 'המוציא מחברו עליו הראיה': שטר יוצר 'חזקה' לטובת האוחז בו, חותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א)"

המסירה של שטר ביטחון כדוגמת השטר בו עסקינן היא "מסירה על תנאי" (סעיף 20(ב)(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש]) ,ובמקרה זה  נטל הראיה מוטל על החייב השטרי להוכיח הן את התנאי שהתלווה למסירה והן את העובדה שהתנאי לא התקיים (ע"א 623/88 גולדנברג נ' המשביר המרכזי בע"מ , בעמ' 803; וראה גם: ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב ,פ"ד  לז (3) 830 בעמ' 833).

על רקע הדין שפורט לעיל וגדר המחלוקת שבין הצדדים השאלה היא לא האם התובעת הוכיחה תביעתה אלא האם הנתבעים הוכיחו את טענתם וסתרו החזקות הקבועות בפקודת השטרות העומדות לאוחז השטר. זו נקודת המבט הנכונה לניתוח הראיות שיש בתיק זה.

התנאי במסירה