פסק-דין בתיק א 29134/04

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים בכתב לאחר דיון הוכחות אשר התנהל במעמד הצדדים בתביעת התובע כנגד הנתבע על סך של 24,000 ש"ח, וזאת בעקבות הגשת שטר חוב בסכום הנ"ל מיום 9/8/03 אשר הוגש על ידי התובע לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

עם מתן רשות להתגונן לנתבע, תצהירו אשר הוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות הוסב לכתב ההגנה בתיק.

בכתב ההגנה, נטען, בין השאר, כי השטר נמסר במסגרת הסכם לשכירות נכס של התובע, מיום 13/7/01,  לפיו הוסכם כי ישולמו 600$ דולר כל חודש בגין דמי שכירות, כאשר דובר בהסכם לשנה עם אופציה לשנה נוספת. הנתבע הזכיר הסכם שכירות ראשון מיום 8/7/01 על פיו נקבע כי הנתבע יבצע תיקונים שונים בהיקף שלא יפחת מ-  4,800$, אשר ישולמו למשך שנתיים, אשר כללו גם החלפת דוד שמש כאשר העלות הכוללת של התיקונים הנה 13,900 ש"ח לפי הפירוט הבא:

1.       ניקוי וסידור הגינה - 3,100 ש"ח.

2.       החלפת הכיור וארון במקלחת - 1,100 ש"ח.

3.       סיוד הדירה - 5,800 ש"ח.

4.       תיקונים - 1,100 ש"ח.

5.       החלפת דוד שמש - 2,100 ש"ח.

6.       התחברות לגז - 700 ש"ח.

על פי הנספח להסכם התחייב הנתבע לשפץ את המושכר בהיקף של 2,400$ עד סוף השנה הראשונה כאשר בפועל שיפץ בהיקף של 3,090$ עד ליום 1/8/02.

עוד נטען בכתב ההגנה כי סוכם כי במהלך שנת האופציה אשר מומשה יבצע הנתבע עבודות איטום על פי הצעת מחיר שימסור המשכיר מחבת "זפטים", אולם בסוף התובע לא נענה לפניותיו של הנתבע וסוכם כי יבצע את עבודות האיטום בעצמו, ועל חשבונו, כאשר בסה"כ הוציא 5,700 ש"ח בגין האיטום.

לבסוף נטען כי הנתבע פינה את המושכר בתום תקופת השכירות ביום 31/7/03, כאשר לתובע לא היו טענות כלשהן כלפיו או כלפי מצבו של המושכר, אולם מספר חודשים לאחר מכן נדהם לקבל דרישה בכתב לתשלום מלוא סכום השטר.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ובו טען כי מתוך 4,800$ הנ"ל, אשר התחייב הנתבע לשלם ולבצע, מוכן התובע להכיר בסך של 4,100 ש"ח בלבד, כאשר מרבית הסכום הנ"ל היה אמור להיות מושקע בגינה, וכאשר הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו כבר בשנה הראשונה.

בהתייחס לעבודת האיטום נטען כי הוא העביר לנתבע הצעת מחיר מ"זפטים" ע"ס 2,100 ש"ח וכי אין לקבל את טענת הנתבע לפיה מדובר בסך של 5,700 ש"ח וכל זאת כאשר לא בוצעו עבודות זיפות בפועל. עוד נטען על ידי התובע כי שני הסכומים אשר מגיעים לסך של 30,634 ש"ח ולא לסך של 30,000 ש"ח אינם  נוגעים לשטר החוב כלל. התובע הכיר ב- 700 ש"ח עבור החלפת החיבור לגז. לענין החלפת הכיור וארון המקלחת, נטען כי הנתבע שבר את הכיור ועל כן אין להכיר בסך של 1,100 ש"ח. לגבי התיקונים נטען כי לא אושרו, ועל כן אין להכיר ב- 1,100 ש"ח נוספים. בהתייחס לדוד השמש נטען כי היה על הנתבע להתקין דוד חשמל ולא שמש ועל כן אין להכיר בהוצאה ע"ס 1,100 ש"ח בגין דוד השמש. באשר לסיוד הדירה נטען כי הנתבע לא סייד את הדירה כלל וכאשר לא היה מקום לסיידה מאחר והיא היתה במצב טוב למעט תיקוני צבע ב- 500 ש"ח בלבד.

התובע טען לבסוף כי בסה"כ יש להפחית מ- 4,800$ -  4,100 ש"ח, ולחייב את הנתבע בגין היתרה.

בנו של הנתבע, מר לוי בן חור הגיש תצהיר בתמיכה לטענות הנתבע וטען כי ביום 31/7/03 בעת שפינה את הדירה, לא היו לתובע טענות כלשהן בנוגע למצב הדירה, וכי התובע הביע שביעות רצון ממצב המושכר במועד החזרתו לנכס.

הנתבע חזר בתצהירו אשר הוגש כתצהיר עדות ראשית על טענותיו הנ"ל. הנתבע צירף לתצהירו תמונות, קבלות והסכמים רבים.

בפתח דיון ההוכחות הוסכם בין הצדדים כי הראיות והעדויות מהליך הביניים, הבקשה למתן רשות להתגונן, יהוו חלק בלתי נפרד מדיון ההוכחות.

בנו של הנתבע נחקר תחילה על תצהירו במהלך חקירה נגדית, ובמהלכה העיד כי אינו זוכר במדויק מה אמר התובע במילים שלו ביום פינוי המושכר.