פסק-דין בתיק א 29115/04

כללי

1.         לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקי תאונה שהתרחשה ביום 9.7.02 באזור צומת הכפר הירוק, בכיוון הנסיעה ממערב (גלילות) למזרח (צומת מורשה).

אין מחלוקת כי רכב מסוג סוזוקי, בבעלותה של התובעת, עמד בנתיב השמאלי ביותר ואז נפגע מאחור על ידי טנדר מסוג טויוטה בו נהג הנתבע. הסוזוקי הוכרז כאובדן גמור והושבת. 

עוד אין מחלוקת כי נהג הסוזוקי הספיק לצאת מהרכב קודם לכך שהרכב נפגע על ידי הטויוטה (וכך לא נפגע כלל בארוע).

2.         התובעת טוענת כי הנתבע אחראי לנזקי התאונה. לטענתה, הנתבע נסע במהירות מופרזת ולא שמר על מרחק מספיק.

הנתבע טוען כי האחריות לאירוע ולנזקיו מוטלת על נהג הסוזוקי לפי שעצר בכביש מהיר, בנתיב נסיעה, ללא איתות או סימון וגרם בכך לתאונה.

התשתית הראייתית

3.         לתיק בית המשפט הוגשו בין השאר תמונות נזק של הסוזוקי, תמונות של אזור האירוע (שלא מזמן התאונה) והודעת נהג הסוזוקי לתובעת. כמו כן העידו לפני שני הנהגים.

4.         בענין נסיבות העצירה והפגיעה העיד נהג הסוזוקי כך:

"קרוב למקום הארוע הרגשתי משיכה בהגה, בעייה בהיגוי, לא יודע אם זה כתוצאה מגלגל עם תקר או לא משנה מה. החלטתי לעצור בצד, מכיוון שהייתי בנתיב השמאלי המהיר והיתה תנועה יחסית די ערה פחדתי לקחת את הנתיב הימני מחשש שאגרום לתאונה. לכן עצרתי בצד שמאל כמה שיותר מהר. ירדתי מהאוטו על מנת להוציא משולש אזהרה ולבדוק מה הבעייה ולהזמין שירות של החברה. למזלי הספקתי לצאת מהאוטו, אך לא להוציא את המשולש ואז קרה מה שקרה." (עמ' 2-3 לפרו').

עוד ציין העד כי לא עצר בפתאומיות, אלא האט את ההרכב ואז עצר (עמ' 4 לפרו'). הנהג המשיך והעיד כי לאחר שעצר את הרכב ויצא המכוניות המשיכו לנסוע והתנועה לא עצרה בגללו. הרכב עמד צמוד לצד שמאל ולא "באמצע הכביש".

5.         גרסתו האמורה של נהג הסוזוקי מתיישבת עם הודעה בחתימתו מיום התאונה, שנמסרה לתובעת. הגירסה לא נסתרה. הנתבע ציין בעדותו שככל הנראה היתה לסוזוקי תקלה (עמ' 5 ש' 17).

6.         באשר להתנהלותו הוא, העיד הנתבע כי נסע בצד שמאל של הכביש, כשהוא עוקף משאית. לפניו נסע רכב מעט גבוה אשר פתאם "חתך ימינה". אז ראה הנתבע שיש רכב שעומד על הכביש ללא אזהרה ואיתות חירום. מימינו היתה המשאית "צמודה" ולכן לא יכול היה לסטות גם הוא ימינה ופגע בסוזוקי. עוד העיד הנתבע כי נסע במהירות 80 קמ"ש  וכי נסע מאחורי הרכב הגבוה במרחק של כ- 50 מ'. עוד אמר הנתבע כי ניסה לבלום.

7.         עדותו של הנתבע לא היתה חפה מקשיים ואני סבורה כי התיאור בה אינו משקף את המציאות. אם היה הנתבע במהלך של עקיפת משאית, הרכב שלפניו הספיק לעבור ימינה והנתבע עצמו האט, כי אז המשאית היתה חולפת מימין והנתבע יכול היה לעבור לצד ימין. יתר על כן, במקום אחר ציין הנתבע כי הרכב שלפניו היה "קומביין כזה אי אפשר לראות" (עמ' 6 ש' 26). רכב מהסוג האמור אינו "חותך ימינה" בחדות באופן המתואר ועוד מספיק לעשות זאת קודם שיכנס לגלגלי משאית שמאחוריו.

אין כל מסמך מ"זמן אמת" שיש בו כדי לאשש את גרסת הנתבע על נסיבות הארוע. הגירסה שהוצבה לפני היא לטעמי גירסה "משודרגת" שיש בה נסיון למזער כל אפשרות של הנתבע לצפות את התאונה או למנוע אותה. ניתן להעיר כי הנתבע לא היה מבוטח בביטוח צד ג' או מקיף ואם תקבע אחריותו לארוע, כולו או מקצתו, יהא עליו לשאת בתשלום מכיסו. מדובר בעדות בעל דין שיש לבחון אותה בזהירות מוגברת.

אחריות

8.         כפי שצוין, איני מקבלת את גרסתו של הנתבע למצב העובדתי בעת התאונה. פרט לסוגיות שהוזכרו לעיל יש לומר כי מהראיות לפני ברור שרכבים שהיו לפני הנתבע ואחריו, הספיקו לעצור או לסטות כך שנמנעו מפגיעה בסוזוקי. המכשול בנתיב לא נוצר לפתע פתאם. הרכב העומד היה בנתיב זמן מספיק לאפשר לנהגים אחרים להמנע מהתאונה. בהודעת נהג הסוזוקי לתובעת מיום התאונה מוערך הזמן שבין העצירה לבין הפגיעה בדקה. זמן זה מאפשר בכביש מהיר מעבר של רכבים רבים. נהג הסוזוקי גם אישר בעדותו, וזאת הוזכר, כי התנועה המשיכה לזרום. יתר על כן, עצם העובדה שהנהג הספיק לצאת מהרכב ולא להפגע כלל מהארוע מלמדת על שהות שבין העצירה לבין התאונה. אני גם מקבלת את עדותו של הנהג כי הרכב לא עמד במרכז הנתיב אלא בצד שמאל ככל הניתן.

גם לאחר שהטנדר פגע בסוזוקי, לא התרחשה תאונת המשך בכביש. כל הרכבים שלפני ואחרי הטנדר חלפו בשלום. הטנדר בו נהג הנתבע, והוא בלבד, פגע בסוזוקי.

9.         בנוסף, התאונה התרחשה באור יום מלא, בחודשי הקיץ, הכביש לא היה רטוב, לא היו קשיי ראות אובייקטיביים. אין כל טענה או ראייה כי היה קושי כלשהוא מסוג זה בתנאי הדרך. ניתן להזכיר בהקשר זה את תקנה 49(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961, לפיה "לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה."

10.       הנתבע אך העריך את המרחק שבו היה מהרכב שלפניו וספק רב בעיני האם אכן זה היה המרחק ששמר בפועל. בנוסף, אם לפני רכבו של הנתבע נסע רכב גבוה שהסתיר לו את שדה הראייה, יוצר נתון זה תנאי נסיעה בהם יש להתחשב ולהפחית את המהירות במידת הצורך.

11.       הנתבע טען כי מהירותו לא הייתה גבוהה וכן כי בלם כאשר הבחין ברכב העומד. תמונות הנזק מלמדות על פגיעה בעוצמה ממשית שאין בה כדי לתמוך בגרסת הנתבע  לגבי מהירותו.

12.       מהראיות ומהדרך בה תוארה התאונה לפני שוכנעתי כי הנתבע נסע במהירות העולה על זו בה הוא היה מוכן להודות, ועולה על המותר והסביר בנסיבות הענין וכי לא שמר מרחק סביר מהרכב שלפניו. אני סבורה כי הנתבע התרשל בנהיגתו ויש לו אחריות להתרחשותה של התאונה. אין צורך להכריע בשאלה האם הראיות שלפני מספקות לקביעה מעבר לספק סביר כי המרחק ששמר הנתבע אינו עומד בדרישות הדין לגבי אחריות פלילית, אולם בכל הנוגע לזהירות במשפט האזרחי, די בראיות שלפני לקבוע כי חובה זו הופרה.