פסק-דין בתיק א 29048/99

            רקע

1.         התביעה היא לתשלום יתרת חוב בחשבון הנתבעת 1 (להלן : "החברה") אצל התובע, בסך 73,663 ש"ח (נכון ליום הגשת התביעה: 10/03/99).

            הנתבע 2 (להלן: "יצחק") הוא בעל רוב מניותיה של החברה ומנהלה.

            הנתבעת 3 (להלן: "מאירה") מחזיקה במניה אחת של החברה.

            יצחק ומאירה ערבו לחשבון החברה בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום.

2.         התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר והנתבעים הגישו בקשת רשות להגן.

            ההליכים כנגד יצחק עוכבו בשל הליכי פשיטת רגל.

            ההחלטה בבקשת  הרשות להגן (כבוד השופט צ. דותן, מיום 22/08/00) התירה לחברה ולמאירה להתגונן בחלק מטענות ההגנה בלבד שפורטו בבקשה.

            בהתאם לכך, הוגשו תצהירי עדות ראשית (סעיפים מתצהירי הנתבעים שלא התאימו להחלטה נמחקו בהמשך), והדיון נסב על טענות ההגנה שהותרו בלבד, וכך יהא גם בפסק הדין.

            התביעה נגד החברה

            העברות כספים מחשבון החברה לחשבון יצחק

3.         טענת ההגנה היחידה (שנותרה) של החברה, שכמובן מהווה גם טענת הגנה למאירה, בהיותה ערבה, היא זו: בתקופה שמיום 01/10/95 ועד ליום 01/09/97 ביצע התובע כ-20 "פעולות יומן" של העברות כספים מחשבון החברה לחשבונו הפרטי של יצחק.

            יצחק טוען (סעיף 7 לתצהירו), כי הדבר נעשה ללא ידיעתו ובלא הסכמתו, כאשר בכל פעם שגילה זאת ופנה לבנק נענה כי "זה בסדר", "זה זמני", "זה לטובתכם", "נחזיר את זה" וכדו'.

            לטענת יצחק, התובע ביצע פעולות אלה, משום שבחשבונו הפרטי לא היו בטחונות כלשהם, בעוד שבחשבון החברה היו לתובע בטחונות, מהם יכל לגבות את החוב שם.

            אילולא פעולות אלה, לא היה נוצר החוב הנתבע כאן.

4.         התובע טוען, כי הפעולות הללו היו בידיעתו ובהסכמתו המלאות של יצחק, והן נעשו בעקבות הסכם שנעשה בין התובע ובין החברה ויצחק, מיום 06/07/95 (נספח ד' לתצהיר גב' קלאודיה משען). הסכם זה נועד להסדיר את פריסת החובות שהתהוו עד לאותו מועד בחשבונה של החברה ובחשבונו של יצחק.

            גב' משען, שטיפלה במועדים הרלבנטיים בחשבונות אלה, סיפרה (פרק ב' לתצהירה), כי יצחק נהג להפקיד סכומי כסף בהתאם למועדים שנקבעו באותו הסכם. במרבית המקרים הסכומים הופקדו בחשבון החברה, ובתיאום טלפוני שעשתה עם יצחק, הועבר סכום מתאים מתוך חשבון החברה לחשבון יצחק, כדי שלא תיווצר בו (בחשבון יצחק) חריגה שתחייב את התובע לנקוט בהליכים נגדו.

            משען הכחישה את הטענה, לפיה הפעולות נעשו מתוך אינטרס של התובע, וטענה, כי הדבר נעשה לטובתם של הנתבעים, כדי שיעמדו בהסדר החוב שנחתם, וכדי להימנע מהצורך בנקיטת הליכים.

5.         כבר בהחלטה בבקשת הרשות להגן הביע בית המשפט פקפוק בדבר יכולת הנתבעים להוכיח את טענת אי ידיעתו של יצחק, כאשר הפעולות נעשו במשך כשנתיים, ופקפוק זה רק גבר לאחר עדותו של יצחק.