פסק-דין בתיק א 29000/05

תביעה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה בבית משפט השלום בת"א בת.א. 74796/00 בקשר עם תביעה  שהוגשה ביום 25.7.00 (להלן:" התביעה הראשונה") על ידי הנתבעות 1 ו-2, פתוח שאן בע"מ (להלן:" פתוח שאן") וביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ  (להלן: " ביטוח חקלאי") כנגד הנתבעות 3 ו-4, תורג בע"מ (להלן:" תורג") וכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " כלל") ובה נשלחה הודעת צד ג'  לנתבעת 2 ולתובע.

התביעה הראשונה הוגשה בקשר עם דרישת שיבוב נזקים כספיים שנגרמו לפתוח שאן כתוצאה משריפה שפרצה באתר בנייה המצוי בשטח המפעלים האזוריים- שאן (להלן:" אתר הבנייה"). זו הופנתה כאמור, כנגד תורג כקבלנית מבצעת עימה התקשרה פיתוח שאן לצורך ביצוע עבודות הריסה, חפירה ופינוי באתר הבנייה וכנגד כלל כמבטחת תורג בעילה נזיקית.

לתובע שנתבע כאמור בהודעת צד ג' על ידי תורג וכלל יוחסה האחריות בשל הימנעותו מפינוי חומר דליק בעת ששימש כמבצע בפועל של עבודות הפירוק באתר הבנייה במהלכן פרצה השריפה.

בהליכים אלה בתביעה הראשונה יוצג התובע על ידי עורך דין מוסטפה סח (להלן:" עו"ד סח") שהוא דודו ותושב אותו הכפר בו מתגורר התובע.

בשלב הליכי קדם המשפט בתביעה הראשונה שהתנהלו בפני כב' השופטת ניב בין הצדדים הושג הסדר פשרה לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 2.3.03 (להלן:" הסדר הפשרה") והעתקו צורף  כנספח ד' לכתב התביעה. הסדר הפשרה נחתם ע"י הצדדים השונים כאשר חתימת התובע הוטבעה באמצעות עו"ד סח. על פי הסדר הפשרה נשאו תורג, כלל והתובע במשותף בחיוב כולל בסך של 34,290 ש"ח מתוכו הוטל על התובע הסך של 17,145 ש"ח.

על פי הראיות אשר אינן שנויות במחלוקת לא שילם התובע את חלקו על פי הסדר הפשרה ולגביית חובו נפתח תיק הוצל"פ מס' 01-58514-03-3 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בו ננקטו הליכי הוצל"פ שונים.

התביעה המונחת כאן הוגשה ביום 18.5.05כנגד כל אלה שהיו צד להסדר הפשרה וכן כנגד עו"ד סח ובה נטען, כי הסכמתו של עו"ד סח שניתנה כביכול בשם התובע אינה מחייבת אותו לאחר שזו ניתנה ללא הסכמתו. בטיעוניו בעניין נסמך ב"כ התובע על הוראות חוק השליחות, תשכ"ה- 1965(להלן:" החוק") ובמיוחד סעיף 5 שבו וכן, על הפרשנות המשפטית אשר גובשה ביחס אליו במהלך השנים.

הנתבעים כולם, למעט עו"ד סח שלא התגונן כנגד התביעה, הכחישו בהגנתם את התביעה ושללו את האמור בה הן ברובד העובדתי והן ביישום ההלכות המשפטיות.

 עמדת התובע מבוססת כאמור, בראש וראשונה על הנדבך העובדתי ולפיו חרגה חתימתו של עו"ד סח על הסדר הפשרה מההרשאה שניתנה לו ומעבר לזה להשלכותיה המשפטיות של  חריגה זו .

ההכרעה בשאלת החריגה מסמכות נבחנת הן במימד של הגדרת היקף הסמכות מראש והן בפן הנוגע לאישרורה של הפעולה בדיעבד.

היבטיה העובדתיים של הטענה בדבר חריגה מהרשאה נתמכים בעדותו של התובע כפי שנמסרה בעומדו על דוכן העדים ובעדותו של עו"ד סח .

בעדותו סיפר התובע כי שכר את שירותיו של עו"ד סח לצורך הגנתו מפני התביעה הראשונה ולאור הסכמתו הוגש בשמו כתב הגנה. לפי דבריו, סיפר התובע לעו"ד סח כי אין עליו לשאת בכל אחריות לנזקים בגינם נתבע ולכן אין עליו חובה לשלם סכום כלשהו במסגרת התובענה. לאחר דברים אלה סמך התובע על עורך הדין שייצגו נאמנה  ובמהלך הטיפול פנה אליו לא פעם לשם בירור ועידכון בדבר מצב התובענה ובכך הונחה דעתו.

לפי דברי התובע נדהם זה לגלות בשלב מאוחר יותר את דבר קיומו של הסדר הפשרה. לגירסתו, נוכח בקיומו רק בשלב בו הגיעו לביתו שליחי לישכת ההוצל"פ למסירת אזהרה בדבר פתיחת הליכי גבייה. בחקירתו אישר כי זו נמסרה לידיו ביום 15.7.03 , בזיהוי חתימתו על גבי אישור המסירה.

עפ"י התובע, חרג עו"ד סח מהרשאתו בחתימתו על הסדר הפשרה לאחר שהתובע שלא הוזמן לדיונים, לא הסכים ולא אישר את התחייבותו לפיו ולפיכך, אין הוא חייב בפירעון הסכום הנקוב בו.

לדבריו, פנה זה לעו"ד סח לקבלת הסבר בעניין לאחר שנודע לו על קיום הסדר הפשרה ובמהלך ויכוח נוקב וסוער שהיה ביניהם הובטח לו ע"י האחרון כי הסדר הפשרה יבוטל.

בפרק הזמן שחלף מאז, האמין התובע כי עליו להמתין לתוצאות טיפולו של עו"ד סח בפרשה ולכן לא נקט בכל יוזמה.

גירסה זו נתמכת בעדותו של עו"ד סח המספר על נסיבות חתימת הסדר הפשרה מנקודת מבטו.

לדבריו, הועלתה הצעת פשרה באולמה של כב' השופטת ניב, כאשר לפי הערכתו המשפטית שהושפעה מנתוני התיק והמסמכים שהיו בפניו היה התובע בסיכון המצדיק את "קנייתו" באמצעות הסדר הפשרה. לדבריו, השתכנע זה מהערותיה של כב' השופטת ניב, בפניה התנהל הדיון וחשב כי נכון להמליץ בפני התובע על הסכמה להסדר המוצע.

דא עקא, שעו"ד סח נתקל, לפי עדותו, בקושי שעה שביקש ליצור קשר טלפוני עם התובע לקבלת הסכמתו, כיוון שבאותה תקופה שהה מרבית ימות השבוע במשרדו בירושלים לצורך עיסוקיו המשפטיים והזדמן לכפר רק בסופי שבוע.