פסק-דין בתיק א 28936/04

השאלה שבמחלוקת

1.         האם נפילת עץ על רכב, המבוטח אצל התובעת, והנמצא בתחום שיפוטה של עיריית ת"א, הנתבעת (להלן: "העירייה"),  גורר חיוב כספי בגין הנזק שנגרם לרכב, מכח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין?

            זוהי השאלה העומדת לדיון, ואלה העובדות הצריכות לענייננו.

העובדות

2.         ביום 1.7.03 חנה רכב מסוג מיצובישי (להלן: "הרכב"), השייך למבוטח התובעת, ברח' י"ל גורדון בת"א.

            ענף עץ מסוג פיקוס נפל על הרכב וגרם לנזקים אשר הוערכו על ידי שמאי בסכום של 15,569 ש"ח.

            סכום זה, בניכוי ההשתתפות העצמית, ובתוספת ירידת הערך, שכר טרחת השמאי והוצאות המשפט הוא שנתבע במסגרת התביעה שבפניי.

טענות הצדדים

3.         התובעת טוענת, כי העץ הינו בתחום סמכותה של העירייה, וזו אחראית לנזק שנגרם היות ולא ביצעה עבודות טיפול ואחזקה כנדרש.

4.         העירייה לעומת זאת טוענת, כי לא התרשלה בטיפול בעץ וכן לא יכולה הייתה לצפות את הנזק שארע. עוד טוענת העירייה, כי העצים ברחוב נגזמו בסמוך למועד המקרה, וכי פעלה כרשות סבירה.

ההוכחות

5.         ביום 2.2.05 התקיים דיון ההוכחות, במסגרתו העיד מבוטח התובעת, בעל הרכב, מר אליעזר לוי (להלן: "המבוטח"), ואגרונום מטעם העירייה, מר חיים גביראל (להלן: "האגרונום").

            במהלך עבודתו הגיש האגרונום שלושה מסמכים: האחד מתייחס לעבודות שבוצעו ברח' גורדון בחודש יולי 2002 (להלן: "המסמך הראשון"), השני מתייחס לחודש מרץ 2003 (להלן: "המסמך השני"), והשלישי מתייחס לחודש פברואר 2004 (להלן: "המסמך השלישי").

ההכרעה

6.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו בפניי, ובכלל זה בסיכומים אשר הוגשו על ידי הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להידחות - אנמק קביעתי זו.

הדין וההלכה

7.         נקבע לא אחת בפסיקה, כי עצם העובדה שהמקרה ארע בתחום שיפוט של עירייה או רשות מקומית זו או אחרת, אין די בה לכשעצמה להקים אחריות. עדיין יש להוכיח, כי הרשות המקומית התרשלה כלפי האזרח, וכי לא פעלה כ"רשות סבירה ונבונה", ראה ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה פ"ד ל(1) 141; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש , פ"ד לז(1) 113.

8.         זאת ועוד, במסגרת בחינת סבירות פעולת הרשות המקומית, על בית משפט להתחשב ב"הסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשות למנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק וכיוצא באלה שיקולים המבטאים את רעיון האשמה, והמבוססים על ההנחה שהאמצעים אשר המזיק צריך לנקוט בהם אינם חייבים להסיר את הסיכון אלא שסביר לנקוט בהם בנסיבות העניין". ראה ע"א 4025/91 צבי נ' ד"ר קריל , פ"ד נ(3) 784, 790.

9.         בת.א. (שלום - י-ם) 7808/03 רומן רוברטה נ' מלון קיסר פרמייר ים המלח בע"מ מזכיר כב' השופט וינוגרד את "נוסחת האנד", הקרויה על שם ההוגה, השופט Learned hand; נוסחה זו "מניחה כי יש להביא בחשבון את ההסתברות לקרות הנזק (P) ושיעור הנזק (L) כנגד ההוצאות הדרושות למניעת הנזק (B). התנהגות תחשב כבלתי סבירה, כאשר שיעור הנזק בהתחשב  בנסיבות  התרחשותו  עולה   על    ההוצאות   הדרושות    למניעתו (PL  > B)".

ומההלכה - ליישומה

10.       במקרה הנדון טענה העירייה, באמצעות האגרונום, ועדות זו לא נסתרה, כי "יש נוהל ואנו בודקים לפחות פעם בשנה, ואם יש תלונות אנו באים ובודקים פעם נוספת ולפי הצורך אנו מטפלים".

11.       עדות זו נתמכה במסמכים אשר הוגשו - מהמסמך הראשון אנו למדים (בכותרתו, בסעיף הערות), כי אכן העירייה מטפלת בעצים על פי תלונות תושבים, ואילו מהמסמך השני אנו למדים כי העירייה, מיוזמתה, כורתת עצים מתים, גוזמת עצמים מתייבשים ומדללת עצים שגובהם עד 7 מטר.

            הפעולה היזומה נעשתה ברח' גורדון כארבעה חודשים בלבד לפני התאונה.

12.       עינינו הרואות - העירייה נקטה בפעולות יזומות לטיפול בעצים, ונענתה לתלונות התושבים ולא ניתן לומר, כי התרשלה בטיפול בעצים.

            בכך שונה המקרה שלפנינו מפס"ד שהוזכר ע"י התובעת בסיכומיה, ת.א. 1108/01 נפומניאשיץ נ' עירית חיפה , שם נקבע כי העירייה לא עשתה דבר, ועל כך העידו אנשי עירית חיפה בעצמם. כמו כן במקרה נפומניאשיץ דובר בעץ אקליפטוס, והובאו ראיות כי מדובר בעץ "מועד לפורעות" שאין לטעת אותו בשטח בנוי. במקרה שלפנינו, התביעה לא הביאה ראיות כלשהן בקשר לטיבו של העץ וראיות העיריה לא נסתרו, כאמור לעיל.

13.       זאת ועוד - במקרה שלפנינו טען האגרונום, כי ענף עץ קרס כתוצאה מרקבון פנימי - עדות זו לא נסתרה. גם המבוטח עצמו העיד, כי הענף קרס בבת אחת. דהיינו לא נראו סימנים מקדימים חיצוניים למתרחש לבוא.