פסק-דין בתיק א 28900/01

מבוא

1.         התובעת, לידור רואס, (להלן: "התובעת"), ילידת 1978, ילדה, ביום 25/7/00, את ילדה הראשון, בניתוח קיסרי, שבוצע בהרדמה כללית, בבית חולים "אסף הרופא", (להלן:"בית החולים").

הנתבעת, מדינת ישראל - משרד הבריאות, (להלן: "הנתבעת"), מחזיקה ומנהלת את בית החולים.   

2.         התובעת, נשאלה, עובר לביצוע הניתוח הקיסרי, באיזה סוג הרדמה היא בוחרת, כללית או אפידורלית, והשיבה כי הינה מעדיפה, הרדמה כללית.

לצורך ובמהלך, ההרדמה הכללית, הוחדר, על ידי הרופא המרדים, צינור הנשמה- "טובוס", דרך פיה של התובעת, אל בין מיתרי הקול, ומעבר להם.

לאחר הניתוח, התלוננה התובעת, על צרידות, קשיים בנשימה וקושי בבליעת נוזלים. משהתופעות האמורות, לא חלפו, נבדקה התובעת, על ידי רופא א.א.ג. ואובחנה כסובלת מדיסלוקציה של האריטנואיד (סחוס האחראי על תנועתיות מיתרי הקול), עם שיתוק של מיתר הקול השמאלי. התובעת, הופנתה לניתוח תיקון וריפוזיציה של האריטנואיד, אשר בוצע בבית החולים, ביום 17/8/00, אך ניתוח זה, לא צלח.

3.         לטענת התובעת, נגרמו לה, נזקי גוף, כתוצאה מהתרשלות, בביצוע ההרדמה. כן טוענת התובעת כי עובר לניתוח, לא הוחתמה על טופס הסכמה להרדמה ולא ניתן לה הסבר, בדבר הסיבוכים הכרוכים בהרדמה כללית, בכלל והסיכון של פגיעה במיתרי הקול, בפרט ובכך יש משום הפרת חובה חקוקה וביצוע טיפול רפואי תוך כדי תקיפה.

האם הוכחה התרשלות בביצוע ההרדמה

4.         בפתח הדיון, יש לציין כי  התובעת, לא צרפה לתביעתה ולא הגישה, חוות-דעת של מומחה רפואי, בתחום ההרדמה, התומכת בטענתה, בדבר התרשלות בביצוע ההרדמה, ולמותר להזכיר את הוראת תקנה 127, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המחייבת הגשת חוות דעת של מומחה, לצורך הוכחת טענה שבמומחיות. 

מטעם הנתבעת, הוגשה חוות דעתו של פרופ' ראובן פיזוב, מנהל מחלקת הרדמה וטיפול נמרץ, במרכז הרפואי "כרמל", נ/1, כן העיד, ד"ר סמיון פוליפודי, הרופא המרדים, אשר ביצע את ההרדמה, נשוא התביעה.

התובעת, תולה את עיקר יהבה, לצורך הוכחת טענת ההתרשלות, על הכלל בדבר העברת נטל הראיה - "הדבר מעיד על עצמו", הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], (להלן: "פקודת הנזיקין"). כן טען ב"כ התובעת, בסיכומיו, כי ההתרשלות, בביצוע ההרדמה, התבטאה, בנסיבות הענין, בביצוע ההרדמה, על ידי רופא שאינו מומחה בהרדמה, באי ביצוע בדיקות מקדימות כנדרש ובשימוש בטובוס, לא מתאים.

הלכה היא כי שאלת תחולתו של כלל "הדבר מעיד על עצמו", נבחנת על רקע מכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט, ראה לעניין זה; ע"א 1146/99  קופת חולים כללית ואח' נ' סולן, פ"ד נה (4), 898 , 908-909 (להלן: "פרשת סולן"), ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק ואח', פ"ד נו(1) 539,(להלן: "פרשת שטרנברג"), לפיכך, אקדים ואבחן את הראיות והטענות הפוזיטיביות שנטענו.

מומחיותו של ד"ר פוליפודי

5.         טוען ב"כ התובעת בסיכומיו כי "זוית מפתיעה", נחשפה בעת חקירתו הנגדית של ד"ר פוליפודי, במסגרתה, הסתבר כי בעת ביצוע ההרדמה, נשוא התביעה, לא היה ד"ר פוליפודי, מומחה להרדמה ולפיכך פעולות ההרדמה שביצע, בהעדר הסמכה כמומחה בהרדמה, מהוות הן רשלנות והן תקיפה. דין טענה זו להידחות.

בתצהירו של ד"ר פוליפודי, נ/3, נאמר כי שימש כרופא מרדים, בבית החולים אך לא נאמר ולא נטען כי היה הוא, במועדים הרלבנטיים לתביעה, רופא מומחה בתחום ההרדמה. לו סברה התובעת כי יש חשיבות לענין מומחיותו ונסיונו של הרופא המרדים, ניתן היה לברר שאלות אלה, טרם הגשת התביעה, ולמצער במסגרת ההליכים המקדמיים. בנסיבות אלה, צודקת ב"כ הנתבעת בטענתה כי הטענות בענין מידת מומחיותו של ד"ר פוליפודי, נטענו לראשונה, במסגרת הסיכומים,לפיכך, הינן בגדר הרחבת חזית אסורה.

6.         גם לגופו של עניין, דין הטענה להידחות. בעדותו, ציין ד"ר פוליפודי כי בשנת 2000, עבר את שני מבחני ההתמחות בהרדמה ולאחר מכן, צריך היה, להשלים עבודה במדעי היסוד, כדי לקבל תעודת מומחה, כך שבכל מקרה, מדובר במתמחה, בסיום תקופת ההתמחות.

הטענה כי פעולות ההרדמה, בוצעו, בניגוד "לכל הכללים ולפקודת הרופאים", (סעיף 2 לסיכומי התובעת), נטענה בעלמא, ללא כל פירוט של ההוראות החוקיות או הוראות הנוהל, שלהפרתן נטען, אם בכלל. מן המפורסמות היא כי בבתי החולים, מועסקים רופאים מתמחים ויש לשער כי השאלה, איזה פעולות ופרוצדורות רפואיות, מוסמך רופא מתמחה, לבצע, בכל שלב משלבי ההתמחות והאם נדרשת, נוכחות או השגחת רופא מומחה, לצורך ביצוען, מעוגנת בכללי נוהל או נוהג ולמצער יש לאמר כי שאלת מידת הניסיון הנדרש, לצורך ביצוע פרוצדורה רפואית מסוימת, בשלבי ההתמחות השונים, בכלל וכשמדובר ברופא מתמחה, בשלהי תקופת ההתמחות, בפרט, הינה שאלה שברפואה ויוזכר כי לא הוגשה, מטעם התובעת, כל חוות דעת שבמומחיות.

7.         בהסתמכות התובעת, על פסק דינו של בית המשפט העליון, בע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ"ד נח (2), 535, אין כדי לסייע לה בטענתה שכן שם נפסק כי הקביעה על פיה, עצם העובדה  שזריקת ההרדמה האפידורלית, ניתנה על ידי רופא מתמחה, מהווה התרשלות, אינה יכולה לעמוד, בהעדר ראיות משכנעות, מכוחן יכול היה בית המשפט, לקבוע שהמתמחה, לא היה בעל ידע וניסיון שאפשרו לו, ביצוע הפעולה האמורה, (שם, בעמ' 546-547). אמנם שם דובר בזריקה אפידורלית שבוצעה על ידי רופא מתמחה, בהשגחת רופא מומחה, אלא שבענייננו, לא הובאה כאמור, כל חוות דעת של מומחה, התומכת בטענה כי ד"ר פוליפודי, לא היה כשיר או מיומן דיו, בהתאם לשלב ההתמחות בו נמצא, אותה עת, לבצע את פעולת ההרדמה האמורה, לבדו וללא צורך בנוכחות, רופא מומחה ולא ניתן לגזור מהדברים האמורים שם, גזירת קל וחומר.      

ביצוע בדיקות מקדימות

8.         הטענה בדבר אי ביצוע בדיקות מקדימות, לאיתור קושי צפוי באינטובציה, נטענה על ידי התובעת כטענה בעלמא, ללא פירוט הבדיקות, שעל פי הנטען, היה צורך לבצע ובלא תימוכין, בחוות דעת של מומחה להרדמה.

ד"ר פוליפודי, בדק את התובעת, טרם ההרדמה, כמתועד בטופס "הערכה לפני ניתוח", (נספח א1 לתצהיר) והשיב בחקירתו הנגדית כי אין בדיקות נוספות שצריך היה לבצע, וכדבריו: "לפני הניתוח הראשון נעשו בדיקות המקובלות והבדיקות האלה אמנם שלא יכולות במאה אחוז לשלול את הקושי באנטובציה אבל הם לא עוררו חשד שביצוע אנטובציה יהיה קשה ואכן היתה אנטובציה קלה, היא עברה בדיקות כמקובל. אני חושב שאצל התובעת לדעתי אין בדיקות מעמיקות יותר לפני ניתוח שיכלו להצביע שאם אשתמש בטובוס דק יותר והסיבוך הזה היה ניתן למנוע אותו.", (עמ' 17 לפרוטוקול ישיבת 6/2/05).

גם בעניין זה, אין בהסתמכות על עובדות שהוכחו או על חוות דעת של מומחה, שנתקבלה, במקרה אחר, כדי לסייע לתובעת בטענתה, ויצויין כי בפסק הדין, בעניין 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו ואח', פ"ד נה (3) 117, עליו מסתמכת התובעת, דובר בקושי באינטובציה שנבע ממצב חולני, נדיר מאוד, של סחוסי קנה הנשימה וכאשר, לדעת המומחה, ניתן היה, למצוא בבדיקה גופנית, טרם ההרדמה, גוש בגרון. בענייננו, להבדיל, לא נטען ולא הוכח, באמצעות חוות דעת של מומחה כי אצל התובעת, היו גורמי סיכון כלשהם שיכלו להצביע, על קושי באינטובציה וההיפך הוא הנכון, ד"ר פוליפודי, העיד כי האינטובציה, היתה קלה והתובעת אף עברה, ניתוח נוסף, בהרדמה כללית, וגם אז, לא צויינה, בעיה מיוחדת, אם כי הומלץ להשתמש, בטובוס דק יותר, נוכח הפגיעה תוצאת ההרדמה, נשוא התביעה.

קוטר הטובוס

9.         טוענת התובעת כי ההתרשלות בביצוע ההרדמה, נובעת מהשימוש בטובוס מס' 7.5, במקום בטובוס מס' 6, כפי שבוצע בהרדמה, מאוחרת יותר, לצורך הניתוח הקיסרי השני שעברה התובעת.