פסק-דין בתיק א 28861/05

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בכתב שהוגשו לאחר דיון שהתקיים במעמד הנתבע, סוכן מטעם התובעת ובאי כוח הצדדים, במסגרת תביעה שטרית שהגישה התובעת נגד הנתבע בגין שטר חוב בסך 143,000 ש"ח, שמועד פירעונו ביום 1/6/04.

טענתו העיקרית של הנתבע בתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות ואשר משמש ככתב הגנה בתיק היא שלא חתם על שטר החוב, אינו מכיר את התובעת ומעולם לא היה בקשר עמה או עם נציגים מטעמה.

מר דני מלצר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת ועיקר טענותיו הן כדלקמן:

1. המצהיר הינו סוכן מכירות דלקים במחוז שפלת הדרום אצל התובעת משנת 1997.
2. ביום 26.8.02 התקשרה חברת יוסי דדון ובניו עבודות עפר (להלן: " החייבת") עם התובעת בהסכם אספקת דלקים וסולר, ועוד באותו מועד עשתה החייבת שטר חוב להבטחת חובותיה לתובעת, עליו חתם יוסי דדון כערב.
3. לאחר מספר חודשי עבודה ביקשה החייבת להגדיל את האובליגו, והתובעת הסכימה לכך, בתנאי שערב נוסף יחתום על שטר החוב.
4. מר יוסי דדון הודיע למצהיר כי בנו, רועי דדון, יחתום כערב שני על שטר החוב.
5. המצהיר הגיע לביתה של משפחת דדון באשדוד, נפגש עם מר יוסי דדון ועם הנתבע, זיהה את הנתבע באמצעות תעודה מזהה והסביר לו את מהות חתימתו על השטר, כאשר גם אביו של הנתבע הסביר לו על מה הוא חותם.  
6. התובעת אינה נוהגת להתקשר עם לקוח שאינו מספק ביטחון להבטחת תשלום חובותיו, והביטחון הנפוץ ביותר הוא חתימה של הלקוח וערבים מטעמו על שטר חוב, כאשר הסכום והתאריך נותרים ריקים.
7. החייבת החלה לרכוש דלק בחודש מרץ 2003, אך לא שילמה עבור הדלקים שרכשה, וגם כאשר התובעת הלכה לקראתה והסכימה לפרוס את חובותיה, לא עמדה התובעת כבר בתשלום הראשון שנקבע. 
8. השטר הוגש לביצוע בחודש יולי 2004, לאחר שיוסי דדון הודיע לתובעת כי החייבת חדלה מלפעול ואין באפשרותם של הערבים לפרוע יותר משליש מחובם. 

הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית, ובו הוסיף על האמור בתצהירו שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות את הטענות הבאות:

1. התובעת לא דאגה למסור למבקש העתק מכתב הערבות.
2. ביום 26/8/02, בו התובעת טוענת כי הנתבע חתם על השטר, לא הייתה כלל יתרת חוב לחברה, כפי שעולה מכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת.
3. בשנת 2002 היה הנתבע חייל בשירות סדיר ולא הייתה לו יכולת כלכלית לעמוד בהתחייבות כספית מול צד ג' ואף לא הידע המשפטי להבין את משמעות המסמך.
4. התובעת לא דאגה להסביר למבקש את מהות הערבות, ולא פנתה אליו במשך כל אותן 3 שנים שבהן השטר היה בידיה, על-מנת לעדכן אותו במצבה של החברה.
5. ביום 31.3.03 הסכימה החברה לבטל את הוראת הקבע לחיובי החברה, וממחציתה של שנת 2003 ואילך, קיבלה החברה אשראי בלתי מבוקר בהיקפים גדולים. בפעולות אלה נטלה התובעת סיכון בלתי סביר מבלי ליידע את הנתבע.

במהלך הדיון נחקרו מר מלצר והנתבע על תצהיריהם, ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון