פסק-דין בתיק א 28846/05

התובעת חברה פרטית הגישה נגד הנתבע, דירקטור ובעל מניות מיעוט בתובעת תביעה כספית ע"ס 210,555 ש"ח בעילות של תרמית, חוסר תום לב בקיום חובותיו כדירקטור, והפרת חובת זהירות שהנתבע חב בה כלפי התובעת.

א.         עיקר טענותיה של התובעת

1.         בשלהי שנת 2001 פנה הנתבע בעל ידע ונסיון בנדל"ן לה"ה גדעון משה (להלן: "משה") ויום טוב עמנואל (להלן: "מנו") בהצעה כי יחברו אליו בעיסקה לרכישת המגרש הידוע כחלקה 447 בגוש 6445 (להלן: "המקרקעין") תוך שהנתבע מפליג ביכולתו לפעול לקידום עיסקת הרכישה.

ביום 10.2.02 התקשרו מלכיאלי שמעון בעל המגרש (להלן:"המוכר") בהסכם רכישה לגבי המקרקעין (להלן:"ההסכם") עם התובעת (שהיתה לעת ההיא חברה ביסוד באמצעות מנהליה משה, מנו והנתבע), לפיו רכשה התובעת את המקרקעין מן המוכר תמורת סך 450,000 דולר.

2.         כנטען בכתב התביעה משה ומנו היו הדיוטות בעסקי נדל"ן והקמת חברות והנתבע הציג בפניהם את עו"ד דוד יצחקי אשר הקים עבורם חברה (היא התובעת) אשר עם הקמתה הקצו בה לכל אחד מבין משה ומנו שיעור של 45% מהון המניות בעוד שלנתבע הקצו 10% מהון המניות.

הנתבע וכן משה ומנו מונו כדירקטורים בתובעת.

3.         משה ומנו טוענים כי הנתבע היה המנצח והרוח החיה בניהול המו"מ עם המוכר, ניסוח המסמכים הקשורים להקמת התובעת ופיצול עסקת הרכישה לשתי עסקאות וכיוצא בזה.

התובעת טוענת כי במסגרת המו"מ שבין יזמי החברה סוכם כי הנתבע ישיג בעבור התובעת את המימון הדרוש לרכישת המקרקעין וכי התחייבותו זו היוותה תנאי מתלה להנפקת מניותיו בתובעת.

4.         בסעיף 85א' לתקנות התובעת נקבע כי זכויות החתימה בשמה נתונות למשה, מנו והנתבע יחדיו באופן שחתימת שלושתם יחד בצירוף חותמת החברה מחייבת את התובעת לכל דבר ועניין.

5.         להלן טוענת התובעת כי חרף העובדה שבמסגרת ההסכם נצפתה האפשרות כי התובעת תממן חלק ממחיר הרכישה של המגרש באמצעות הלוואה בנקאית שתובטח במשכנתא, והנתבע היה מודע לכך, סירב הנתבע, במעמד הפגישה בלשכת רישום המקרקעין שנועדה לתשלום יתרת התמורה למוכר, העברת המקרקעין לשם התובעת ורישום משכנתא לטובת הבנק המממן - לחתום על המסמכים הדרושים לשם כך, וכתוצאה מכך הקציב המוכר לתובעת פרק זמן נוסף של 14 יום לשם מילוי התחייבויותיה.

6.         התובעת פנתה לנתבע באופן חוזר ונשנה העמידה אותו על הסיכונים הכרוכים בהפרת הסכם הרכישה ועל אחריותו לכך.

התובעת מוסיפה וטוענת כי ביום 14.1.03 כונסה במשרדו של עו"ד יצחקי ישיבה שנועדה להסדיר את המחלוקות בין בעלי המניות אשר גם בעקבותיה עמד הנתבע בסירובו לחתום על המסמכים הדרושים.

בנסיבות אלו ועל מנת להימנע מהפרת הסכם הרכישה חתמה התובעת עם המוכר ביום 30.1.03 על תוספת להסכם הרכישה בגדרו נדחו המועדים להשלמת העסקה ליום 15.3.03 וכי התובעת התחייבה לשלם למוכר פיצוי חודשי בסך 3,900 ש"ח.

7.         התובעת טוענת כי גם במהלך התקופה שבין מועד חתימת התוספת הנ"ל ועד ליום 15.3.03 עמד הנתבע במריו והתובעת נאלצה לחתום על "תוספת נוספת" להסכם וזאת על מנת ל"מזער את נזקיה".

התובעת טוענת כי ביום 21.5.03 שינו בעלי המניות שלה את ההוראה בתקנון באשר לזכויות החתימה וכי החלטה זו הובאה לידיעת הנתבע.

ביום 28.5.03 שילמה התובעת למוכר את יתרת התמורה בגין המגרש על פי האמור בתוספות להסכם הרכישה ועיסקת רכישת המקרקעית הושלמה.

8.         התובעת עותרת לחייב את הנתבע בהוצאותיה היתרות ובנזקיה בשל עלות המרות מטבע מיותרות, שינוי שער הדולר, הפרשי שער בעבור החזר הלוואות בעלים, ריבית פיגורים בהחזר ההלוואה ופגיעה במוניטין התובעת בסכום כולל של 210,255 ש"ח.

ב.         עיקר טענות הנתבע

1.         ליבת טענתו של הנתבע הינה כי קודם להקמת התובעת נחתם בינו מזה ובין משה ומנו מזה הסכם שותפות מיום 12.12.01 (להלן: "הסכם השותפות") אשר התובעת העלימה מידיעת בית המשפט וכי במסגרת הסכם השותפות התחייבו משה ומנו לרשום בבעלות הנתבע 10% מן המגרש וכן לממן מכיסם את מחיר הרכישה של המקרקעין.