פסק-דין בתיק א 28828/03

א.        עובדות המקרה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         התובעים, בעלי דירות בבנין הרשום כבית משותף ברח' שנקין 49 בגבעתיים (להלן: "הבית") הגישו לבית המשפט תביעה נגד הנתבעים ובגדרה עתרו למתן סעדים מניעתיים וצווי עשה באשר לשימוש ברכוש המשותף של הבית, וכן, לחייב את הנתבעים בתשלום חלקם הנגרע של התובעים הנובע מהשכרת חצר הבנין כחניון, הפסד בגין מניעת השימוש בחצר כחניה עבור התובעים, הוצאות חניה, דמי שימוש ראויים וכיוצ"ב כמו גם פיצוי בגין אובדן הנאה.

2.         סה"כ סכום הנזק וההפסד הכספי שנגרם לתובעים לטענתם עומד על סך של 315,402 ש"ח, אך, מטעמי חסרון באגרת התביעה הם הגבילו את עתירתם לסעד כספי בסכום של 170,000 ש"ח.

3.         בקליפת אגוז טוענים התובעים כדלקמן:

3.1       כי הינם בעלי דירות בבית ולדירות האמורים צמודים 83/512 חלקים ברכוש המשותף.

3.2       כי הנתבעים הינם בעלי יחידות אחרות בבנין (חנויות ודירות) וכי ליחידותיהם צמודים 111/512 חלקים ברכוש המשותף.

3.3       כי מדובר בבית המפוצל לשני בנייני מגורים המחוברים יחדיו בקיר משותף ומכאן שתצורתו הינה בצורת האות "ר", כאשר בקומת הקרקע החזיתית מצויות חנויות ובחלל הפנימי של הבית חצר בשטח של כ-90 ממ"ר (להלן: "החצר").

3.4       כעולה מנסח הרישום של הבית חלק מהגג וכל החצר הינם בבעלות משותפת של כל דיירי הבית.

3.5       כי למיטב ידיעת התובעים עשו הנתבעים בחצר מאז 1986 כבתוך שלהם ובכלל זה הציבו גדר מפרידה והציבו מחסום בכניסה לחצר ובכך מנעו את שימוש בעלי הדירות האחרות בבית, ואפשרו חניה של כלי רכב אחרים.

3.7       כי אחסנו הנתבעים בחצר ציוד וגרוטאות והתירו להציב בחצר פחי אשפה של בית קפה הפועל מן החנויות שבבעלותם.

4.         על יסוד העובדות שפורטו לעיל, טענו התובעים כי הנתבעים מחזיקים ועושים שימוש בלעדי בחצר ללא הסכמתם, מפיקים רווחים מן הרכוש המשותף, גורמים לירידת ערך הדירות בשל ריחות הצחנה העולים מפחי האשפה; ואף מסביב לתובעים הוצאות יתרות.

5.         הנתבעים הכחישו את טענות התובעים וכפרו בזכותם לסעדים הנתבעים בכתב התביעה.

            הנתבעים טוענים כי התובעים הונעו בהגשת תביעתם מתוך מניע נקמני גרידא ולא כל בסיס בדין ובמציאות.

6.         לגירסת הנתבעים, כבר עם מתן היתר הבניה ותחילת הבניה בשנות השישים, חולקה החלקה עליו ניצב הבית "דה פקטו" באמצעות גדר ועם סיום הבניה התקבלו שני אגפים נפרדים כאשר אגף אחד הוא הבית המקורי של מורישם של הנתבעים והבית החדש שנבנה על ידי קבלן ויחידותיו נמכרו לרוכשים. הנתבעים טוענים איפוא כי מדובר בבית משותף המורכב ממבנים או אגפים שונים, כמשמעותו בסעיף 59 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין").

7.         לעיצומם של טענות התובעים טענו הנתבעים:

7.1       כי החצר האמורה אינה בבחינת רכוש משותף של שני הבניינים אלא רכושם כצמוד לביתם בלבד (להלן: "בית הנתבעים").

7.2       כי מעולם, מאז הקמת הבית, לא עשו הנתבעים שימוש בחצר הבית בו מתגוררים התובעים ומאידך, דיירי אותו בית לא עשו שימוש בחצר בית הנתבעים.

            אין הנתבעים זקוקים להסכמת התובעים לשימוש בחצר של בית הנתבעים.

7.3       הנתבעים לא עשו מעולם שימוש בחצר בית הנתבעים כחניון בשכר.