פסק-דין בתיק א 28783/05

התובעת הינה חברה העוסקת בייצור והדפסת קטלוגים (להלן: "התובעת").

הנתבע 1 הינו מנהל ובעל מניות של הנתבעת 2, העוסקת בסחר חלקי חילוף לרכב.

בראשית שנת 2004 פנה אל התובעת איש בשם גל אקוקה (להלן: "אקוקה") המוכר בענף הדפוס כמי שמבצע עבודות, בין בעצמו ובין כמתווך.

אקוקה ביקש מהתובעת לבצע עבורו הדפסה של 1,000 קטלוגים מפוארים, כדי שישמשו את הנתבעת 2 -חב' מנו-גם (להלן: "הקטלוגים").

לתובעת הייתה היכרות קודמת עם אקוקה וניסיונה עמו מבחינת מוסר תשלומים-היה רע.  למרות האמור, הסכימה התובעת לבצע את העבודה שהזמין אקוקה, כאמור בהצעה שהגישה התובעת לאקוקה על נייר מכתבים שלה ביום 27.10.03. בהתאם להצעה זו הסכום שהיה על אקוקה לשלם לתובעת בגין העבודה 26,700$ + מע"מ או 114,000 ש"ח כמצוין באותה הזמנה.

לדברי עד התובעת, מר נחום ימין עוד סוכם בין הצדדים בע"פ, כי 50% מהסכום יהיה במזומן "לפחות" עובר לתחילת ביצוע העבודה, וההשלמה, במעמד מסירת הקטלוגים (ראה סעיף 5 לתצהיר העדות הראשית של מר ימיני).

לטענת התובעת, מר אקוקה לא עמד בדרישות תשלום המקדמה, ההזמנה לא יצאה לפועל, למרות איומיו של אקוקה על חייו של מר ימין.

משלא יצאה ההזמנה לפועל, פנה למר ימין - לטענתו, מר רם הלוי שהיה הלקוח של אקוקה בעסקה והוא זה שהיה אמור לקבל את הקטלוגים, וביקש לברר מדוע העבודה מתעכבת. מר ימין הסביר לנתבע 1 שאינו רוצה לבצע את העבודה, כיוון שיש לו חשש שלא יקבל את התמורה.

לטענת התובעת, מר רם הלוי התחייב אישית בפני מר ימין, כי ידאג לתשלום  ויערוב לביצועו, ועל סמך התחייבות זו, הסכימה התובעת לבצע את ההזמנה. ההזמנה בוצעה, קטלוגים נמסרו בתחילה לידי מר אקוקה ולאחר מכן הגיעו לידי הנתבעת, אך התמורה בגינם לא שולמה, לא על ידי אקוקה ולא ע"י הנתבעים ומכאן תביעת התובעת.

הנתבעים טענו מנגד, כי הם התקשרו להזמנת הקטלוגים עם חברת ליהי אקוקה פרסומאים בע"מ, הקטלוגים הוכנו ע"י חברה זו והנתבעת שילמה לחברת אקוקה את מלוא התמורה בגין הקטלוגים, דהיינו למעלה מ- 800,000 ש"ח.

הנתבעים טענו, כי הם מעולם לא חתמו על הסכם עם התובעת וכי כל מפגשיהם עם נציגי התובעת, היו בקשר לסוג הנייר וההדפסה והכל בהתאם להנחייתו של מר אקוקה (ראה סעיף 1 ח' לכתב ההגנה). בהמשך, ורק לאור פנייתו של מר ימין אל הנתבע 1, ניסה זה האחרון לעזור לו כמיטב יכולתו בגביית התשלומים המגיעים לו לדבריו מאקוקה וכי כל מחויבותו התמצתה אך ורק בניסיון לעזור למר ימין ולא בנטילת אחריות או מחויבות לתשלום החוב ולפיכך יש לדחות את התביעה כלפי הנתבעים.

מטעם התובעת הוגשה תצהיר עדות ראשית של מר נחום ימין, אליה צורפו תמלילים של שיחות טלפוניות שניהל  עם הנתבע 1 ומטעם הנתבעים הוגש תצהיר עדות ראשית של מר רם הלוי, אליה צורפו כרטסת של הנתבעת 2, כרטסת הנה"ח המתייחסת לאקוקה, טופס ההזמנה לאקוקה וכרטסת ממוינת לפי תאריכי אסמכתאות של אקוקה.

שני המצהירים העידו ונחקרו בחקירה נגדית, ראשית בישיבה מיום 02.01.07 ושנית בישיבה מהיום 30.05.07. כל הפניה בפסק"ד זה, לפרוטוקול הדיון משמעו הדיון מהיום.

לאחר סיום שמיעת הראיות ולאחר שהובהר לנציגי הצדדים (מר ימין ומר הלוי) ע"י ב"כ המשמעות של מתן פס"ד בפשרה לפי סעיף 79 א', הסמיכו הצדדים את ביהמ"ש לפסוק בפשרה, כאמור בסוף פרוטוקול הדיון של אותו היום.

פסק דין בפשרה מבוסס על כללי הצדק הטבעי (הנשקלים במאזני משפט). הפשרה מביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו עקרונות של חרות, צדק, יושר ושלום ( דנ"א 2401/93 נחמני נ' נחמני פד"י נ (4) 661 , פסקאות 28-32 לפסק דינה של השופטת שטרסברג כהן, ובפסקאות 4-5 של השופטת דורנר וכן ע"א 379/94 פלוני נ' פלונית ואח', פד"י נ(3) 133, 182), ויש פעמים שהפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג.

פסק דין בפשרה אינו מתייחס רק להיבט המהותי, כאשר הרעיון המרכזי העומד מאחורי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, הינו להחיש לסיים בהקדם האפשרי את הסכסוך מצד אחד ומצד שני להקל את העומס על בתי המשפט ובמקרה שבפנינו, במהירות מתן ההכרעה ומתן פסה"ד וללא צורך בהגשת הסיכומים.

בית המשפט הדן שלא על דרך פשרה, פוסק על פי הדין המהותי המיושם על העניין שבפניו, אך בצד זאת, אין ביהמ"ש מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו (במקרה שאין מניעה לכך לפי הדין), גם שיקולים אחרים שהינם שיקולים אנושיים ומוסריים המתאימים לנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים באותו תיק, כמו בתיק זה כאשר מצד שני העדים נשמעה לאורך כל הדרך הטענה, כי ברור להם שמחד הצד השני נפגע ממעשיו של מר אקוקה וכל אחד מהם ניסה לסייע למשנהו וכשהדבר לא צלח, אך מאידך מנסה התובעת לגבות ולהקטין את נזקיה על ידי הגשת התביעה כנגד הנתבעים, כאשר היא אינה חולקת על כך, כי הנתבעים למעשה שילמו למר אקוקה את מלוא התמורה בגין אותם הקטלוגים.

גם בפסק דין בדרך הפשרה, שוקל בית המשפט את שיקולי הדין והשיקולים האחרים, אך בעוד שבדיון רגיל, הבכורה בשיקול הדעת מבוסס על הדין, הרי שבדרך הפשרה, מוסמך ביהמ"ש לשנות את סדר העדיפויות ואם "ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול רק - או, בעיקר - שיקולים שבדין, ראה לטוב לפניו , ישקול רק - או, בעיקר - אותם שיקולים נוספים.  בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה במידה היפה בעיניו" (הציטוט והעקרונות המפורטים לעיל, נקבעו בהלכה שיצאה תחת ידו של בית המשפט העליון בע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג (1) 337).

עדות שני העדים הייתה עדות מהימנה והם עשו רושם, כי אכן הם נקלעו שניהם לסיטואציה בה כל אחד מהם מכיר במצוקתו של משנהו.