פסק-דין בתיק א 28779/04

1.      ביום 3.3.2004 התובע רכש רכב מסוג מאזדה לנטיס מודל 2001 מ.ר. 8685529  (להלן: " הרכב"). התובע טען בכתב התביעה שהגיש, כי הטעו אותו בכל הנוגע לפרטי הרכב. לטענת התובע, למרות שנאמר לו כי המדובר ברכב מ"יד ראשונה", "פרטית" שעבר 48,000 ק"מ על פי שעון הקילומטרים ברכב, הרי שלאחר הקנייה התברר לו כי הרכב הינו רכב מליסינג תפעולי של חברת אויס, אשר מד האוץ (הספידומטר- מד הדרך) האמיתי שלו עמד על 106,731 קילומטר והוא הוחלף לפני הצגת הרכב בפני התובע, על מנת להטעות אותו. התובע הינו אדם מבוגר ונכה.

2.      התובע הגיש בתחילה תביעה כנגד הנתבע 1 (להלן: " עופר") בלבד בעילה חוזית ונזיקית לביטול עסקת הרכישה והשבה וכן לתשלום פיצויים. בכתב הגנה טען עופר " כי פרט לעובדת רישום הרכב שבנדון בשמו ובהסכמתו בספרי משרד הרישוי ע"י אחיו דני רחמני, אשר רכש את הרכב מאת חברת הליסינג- אין לנתבע כל קשר מכל מין וסוג שהוא לתובע ולעסקת המכר שבנדון, כמו גם להסכם הדברים מיום 2.3.04, אשר נחתם בין התובע ובין אחיו - דני רחמני. הנתבע יטען כי מייד לאחר רישום הרכב בשמו חתם לטובת אחיו דני רחמני על גבי טופס יפוי כח למטרת מכירת הרכב - ובכך הסתיים חלקו בפרשה.  הנתבע יטען כי מעולם לא נפגש ו/או ראה את התובע ומעולם לא ניהל איתו מו"מ כלשהו בענין הרכב שבנדון" (ר' סעיפים 4.1 עד 4.3 לכתב ההגנה). לאור הטענות שהעלה עופר, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב תביעה, אשר אושרה לו, ובכתב התביעה המתוקן צירף את הנתבע 2 (להלן: " דני") כנתבע נוסף. הנתבעים הודיעו לביהמ"ש כי הם מסתמכים על טענותיהם בכתב ההגנה המקורי (ר' פרוטוקול הדיון מיום 31.3.05).

3.      התובע הגיש 3 תצהירים מטעמו: תצהיר של מר דוד עולי, בנו של התובע (להלן: " הבן" או " בנו של התובע"), אשר היה שותף פעיל ועיקרי יחד עם התובע בעסקת רכישת הרכב, תצהיר של מר דני בן חיים, מנהל מכירות ארצי של חברת דן רכב ותחבורה בע"מ ותצהיר של מר חזי בן דוד, בוחן רכב.  כמו כן ביקש להזמין את מר שי שגיא, על מנת להגיש באמצעותו הודעה, שנתן מר שגיא במשטרה בעניין דני ורכבים אחרים שרכש, לרבות הרכב נשוא הדיון. בסופו של דבר, מטעם התובע העידו רק בנו של התובע ומר שי שגיא, כאשר שני העדים האחרים לא התייצבו ולכן אין להסתמך על תצהיריהם. מטעם הנתבעים העידו דני ועופר.

דיון והכרעה

4.      ביום 2.3.04 פורסמה בידיעות אחרונות במדור מכירת רכבים תחת הכותרת מאזדה, מודעה בזו הלשון:

" 2001 (1600 סמ"ק) אוטומטי במצב נדיר! + תוספות! 050969459, 0355126075".

עוד באותו יום לקח התובע את הרכב לבדיקה לאחר שחתם זכרון דברים עם מי שהציג עצמו כבעל הרכב. זכרון הדברים סומן נ/1 וכך נכתב בו:

" אני מתחייב שהרכב שילקח לבדיקה במכון מוסמך שהרכב לא עבר תאונה בשילדה. ואם ימצא מתחייב לשלם את סכום הבדיקה. מספר הרכב הוא 8685529. נ.ב. המוכר מצהיר שהרכב לא מעוקל או משועבד. שולמה מקדמה על סך 1,000 ש"ח".

הרכב נלקח לבדיקה במכון קומפיוטסט יפו ובטופס פירוט הבדיקה נרשם כי מספר הקילומטרז במד הדרך הינו 48,160 ק"מ וכן נכתבו פרטים שונים לענין מצבו המכני של הרכב. אין מחלוקת כי לאחר הבדיקה החליט התובע לקנות את הרכב בסכום של 74,500 ש"ח. העברת הבעלות התבצעה ביום 3.3.2004.

5.      רק לאחר שהעסקה הושלמה והרכב הועבר לרשות התובע החליט בנו של התובע לערוך בדיקה במשרד הרישוי. מן הבדיקה במשרד הרישוי עלה כי הרכב הינו רכב יד שניה, שנרכש ע"י עופר מחברת ליסינג תפעולי של חברת אויס. על פי עדות בנו של התובע, הרכב נרכש מחברת הליסינג יום אחד טרם מכירת הרכב לתובע (ביום 1.3.04), כאשר באותו יום רכש דני עוד שלושה רכבים שונים. בנוסף מסרה חברת הליסינג לתובע כי הרכב נרכש מהחברה כשמד האוץ שלו במועד רכישתו עמד על 106,731 ק"מ ולא 48,000 ק"מ. הסכם המכר של מכירת הרכב מחברת הליסינג נחתם בין דני לבין חברת הליסינג, ולמרות זאת ברישיון הרכב (נספח ד') נרשם עופר כבעל הרכב.

6.      לאחר שהתבררו לתובע כל העובדות הנ"ל וכן נתגלו בעיות ברכב ובלוח השעונים של הרכב, הודיע בנו של התובע לדני (אשר בנו של התובע סבר שהוא עופר) כי ההסכם מבוטל תוך דרישה להשבת כספי רכישת הרכב והחזרת הרכב, אולם דני סירב לכך.

7.      לאחר הסירוב הגיש התובע את התביעה כפי שפורט לעיל.

שאלת זהותו של המוכר בעסקה

8.      על פי עדות בנו של התובע, האדם שניהל את המו"מ עם התובע ועימו והיה עימם לאורך כל העסקה הציג עצמו והזדהה כעופר, בעל הרכב, תוך שהוא הציג תעודת זהות ומסמכי הרישיון, אשר נושאים את שמו של עופר, באופן שמנע חשד בדבר זהותו האמיתית של המוכר. לפיכך,  הוגשה התביעה בתחילה רק כנגד עופר, אשר הוא זה, שהתובע ובנו סברו, כי הוא האיש שעמד מולם במהלך ביצוע העסקה. רק לאחר שהוגש כתב ההגנה ובו כפר עופר בהכרות כלשהי עם התובע וטען כי אחיו, דני, היה השותף לעסקה, התבררה לתובע האמת, והוא צרף גם את דני כנתבע.

9.      מן התיק עולה שלישיבה מקדמית מיום 25.10.04 לפני כב' השופטת גרוסמן, התייצב גם דני וב"כ הנתבע הצהיר לפרוטוקול כך: "מי שעשה את העסקה הוא דני ולא עופר. עופר היה הבעלים הרשום ותו לו".

10.  משדני אינו מכחיש את העובדה כי הוא זה שביצע את העסקה ואף בא כוחו אינו טוען אחרת, הרי שאני קובעת שמי שביצע את העסקה בפועל מול התובע ובנו - הוא דני. לאחר שאדון להלן באחריותו של דני אדון גם באחריותו של עופר לעסקה זו ותוצאותיה.

העסקה, המצגים והתנהגות דני

11.  לטענת התובע הוא רכש ביום 2.3.04 את הרכב מהנתבעים על יסוד המצג לפיו המדובר ברכב, אשר עבר סך של כ-48,000 ק"מ בלבד, כאשר רק לאחר סיום העסקה התבררה האמת לתובע ובנו, דהיינו כי המדובר ברכב אשר עבר למעלה מ-106,000 ק"מ. בנו של התובע העיד בענין זה בעדותו הראשית, כי מוכר הרכב ציין בפניו כי המדובר ברכב בעל קילומטרז' נמוך, שעבר בסך הכל כ - 48,000 קילומטר וזאת כבר במהלך שיחת הטלפון הראשונה בין הצדדים וחזר על כך גם במהלך עסקת הרכישה. המוכר לא טרח לציין כי לוח השעונים הוחלף וכי מד הקילומטרים אינו משקף כלל את מספר הקילומטרים שעבר הרכב.

12.  אמנם דני הכחיש שאמר דברים אלה לתובע ובנו, ואף העיד כי ציין בפניהם, כי מד הקילומטרים הוחלף בשל תקלה, אולם, לאחר ששמעתי את בנו של התובע ואת דני, ובהסתמך על כך שמראיות אחרות עלה, שהתובע ביצע פעילות זו של החלפת מד הקילומטרים ברכבים שמכר עוד פעמיים לפחות, בהן הודה דני בבית המשפט, וכן כתוצאה מראיות נוספות הקיימות בתיק ואשר יפורטו להלן, אינני נותנת אמון בדבריו ואני מעדיפה את גירסת בנו של התובע על פני גירסתו.