פסק-דין בתיק א 28767/99

כללי

1.         התובעת היא ילידת 19.8.1963 והחל מתאריך 1.12.97 הועסקה ע"י הנתבעת במחלקה האורטופדית של בית חולים העמק בעפולה ככח עזר, כולל סיעוד והאכלת מטופלים ועבודות נקיון.

            בתאריך 2.6.98, תוך כדי הרמת חולה מהמיטה יחד עם אחות אחראית במחלקה חשה התובעת כאבים עזים בצואר ועוד באותו יום הופנתה לבדיקת סי.טי של הצואר ואובחן בקע דיסק מרכזי בחוליות C5-6 משמאל (להלן: התאונה). 

ב - 11.6.98 עברה בדיקת MRI צוארי ונראתה פריצת דיסק גדולה ב - C5-6 וכן בלט ב - C3-4. משגברו הכאבים והחלו להקרין ליד שמאל היא נותחה בתאריך 28.6.98 בבית חולים הדסה בירושלים שם עברה כריתה של דיסק C5-6 ובוצע קיבוע בין חולייתי. בבדיקה נוספת של  MRI            מ-  10.12.98 נמצא בקע ב- C4-5 ולחץ ב- C5-6  ולדברי התובעת היא ממשיכה לסבול מכאבים.

התובעת הגישה תביעה זו לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.        

הנכות

2.         המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע תקופות של אי כושר לעבודה כדלקמן:

            מיום התאונה ועד 31.1.99 - נכות זמנית של 100%.

            מיום 1.2.99 ועד 16.4.99 - נכות זמנית בשיעור של 30%, אך כיוון שהתובעת הוכרה כ"נכה נזקק" הועלתה דרגת הנכות בתקופה זו לשיעור של 100%.

            המל"ל קבע כי החל מיום 16.4.99 נותרה לתובעת נכות צמיתה של 20% ומצא לנכון להפעיל את תקנה 15 כך שהנכות היא בשיעור של 30% לצמיתות.

ד"ר ח. צינמן, מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם התובעת, קבע בחוות דעתו כי עקב התאונה נגרמה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 20% והוא ראה לנכון להפעיל את תקנה 15 במלואה.

            מומחה לרפואה תעסוקתית מטעם התובעת ד"ר א. וינר קבע בחוות דעתו כי נותרה לתובעת נכות רפואית של 32% ובהתחשב במגבלה תעסוקתית ראה לנכון להפעיל תקנה 15 כך שלדעתו הנכות התפקודית היא בשיעור של 48% לצמיתות.

            ד"ר דניאל משה, מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם הנתבעת, קבע בחוות דעתו כי  אמנם מצא הגבלה בתנועות הצואר של התובעת אך לא נותרה לה נכות בגין התאונה הנדונה הואיל וסבלה כבר לפני התאונה מבעיות של כאבים בצואר ובגב תחתון.

            ד"ר דן ברק, מומחה לרפואה תעסוקתית מטעם הנתבעת סבור שרק רופא  מומחה בתחום האורטופדי מוסמך לקבוע את הנכות הרפואית של התובעת בפרט לאור העובדה שלפני התאונה סבלה התובעת ממחלות בעמוד השידרה. באשר לקטע של רפואה תעסוקתית מקובלת עליו דעתו של ד"ר וינר מטעם התובעת על הצורך בהדרכת עובדים למניעת תאונות עבודה מהרמה בלתי נכונה של משאות, כולל הרמת חולה מהמיטה וקבע בחוות דעתו שהתובעת כשירה להמשיך בעבודתה ככח עזר עם הגבלה למאמץ פיזי קשה והרמת משאות כבדים.

3.         לאור הפער המשמעותי והמחלוקת בין המומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים, הוחלט בהסכמת הצדדים למנות את ד"ר אהרון צ'צ'יק מבית חולים שיבא כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש והועמדו לרשותו המסמכים הרפואיים וחוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, כולל התיק הרפואי של התובעת מלפני התאונה ומסמכי המל"ל.

            ד"ר א. צ'צ'יק הנ"ל מצא כי עפ"י התיק הרפואי של התובעת היא סבלה מכאבי גב תחתון בשנים 91, 93, 96, 97. בבדיקה מצא שקיימת הגבלה בתנועות הצוואר של התובעת בכל הכיוונים וקיים חסר של רפלקס ביד שמאל, אך אין פגיעה תחושתית או מוטורית.

            עפ"י חוות דעתו של ד"ר צ'צ'יק נותרה לתובעת נכות צווארית בשיעור של 20% שנגרמה כתוצאה מתאונת העבודה הנדונה, דהיינו בזמן הרמת חולה ועקב כך הופיע כאב חריף שהוביל לניתוח. עוד קובע ד"ר צ'צ'יק כי "יתכן שהיה רקע אורגני קודם (בליטות דיסק) אשר לא גרם לתופעות קליניות . מאידך, מוכרים מצבים רבים בהם קיימים ממצאים שכאלה שנים רבות ללא כאבים או הפרעה תפקודית".

4.         לאחר ששקלתי האמור בחוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, אני מחליט לקבל ולהסתמך על ממצאיו ומסקנתו של מומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר א. צ'צ'יק, בכל הקשור לנכות הרפואית שנגרמה לתובעת וכן את מסקנתו כי הנכות נגרמה כתוצאה מארוע תאונתי של הרמת חולה. אני סבור שחוות דעתו מבוססת היטב על מסמכים רפואיים ולקחה בחשבון את עמדתם של המומחים האחרים מטעם שני הצדדים.

            הכלל עפ"י הפסיקה הוא שהנכות הרפואית נותנת ביטוי גם לנכות התפקודית, אך ביהמ"ש הוא המוסמך לחרוג מכלל זה ולקבוע את הנכות התפקודית על פי הראיות שהובאו בפניו. ד"ר צ'צ'יק ציין בחוות דעתו כי בבדיקה מצא שקיימת אצל התובעת הגבלה בתנועות הצוואר בכל הכיוונים וקיים חסר של רפלקס ביד שמאל וכן הובאו ראיות בתחום הרפואה התעסוקתית שהתובעת מוגבלת לביצוע עבודה הכוללת הרמת משקל מעל 10 ק"ג. לפיכך, ובהתחשב בהשכלתה, בעיסוקה ובמגבלות בתנועת הצואר, אני סבור  שלעניין הנכות תהפקודית יש להפעיל את תקנה 15  ולפיכך נכותה היא בשיעור של 30%.