פסק-דין בתיק א 28719/05

1. התובע, המתגורר בגן יבנה, ביטח את ביתו אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח "מושלם לדירה" לתקופה מיום 11.7.04 ועד ליום 30.6.05.

2. לטענת התובע, בין ערב ראש השנה, שחל ביום 15.9.04 לבין 18.9.04, ארעה פריצה לבית, שמהלכה נגנבו מן הבית פריטים שונים, אשר שווים (להבדיל מעצם גניבתם) אינו שנוי במחלוקת ועומד על סך 71,800 ש"ח.

3. הנתבעת כפרה בתביעה וטענותיה החילופיות, כפי שבאו לידי ביטוי בכתב הגנתה, הן כדלקמן:

-אירוע הפריצה בוים ו/או נגרם במתכוון ובזדון על ידי המבוטח או מי מבני ביתו או מבני משפחתו והכול בהכוונתו ובידיעתו של התובע, מתוך מטרה להוציא במרמה כספים מן הביטוח.

-התובע הפר את חובותיו לפי חוק חוזה הביטוח ו/או פוליסת הביטוח בכך שהכשיל את בירור התביעה או מסר מידע כוזב , ולא העביר את כל המסמכים הנדרשים לצורך בירור התביעה.

-כי התובע הפר את תנאי המיגון בפוליסה.

4. הלכה היא, כי נטל השכנוע להראות כי מקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסת ביטוח מוטל על התובע-המבוטח, ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות המשחרר את חברת הביטוח מאחריות, מוטל על הנתבע-המבטח, במקרה בו עמד המבוטח בנטל המוטל עליו [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בעמ"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (5.10.06)]. ובכלל זה, על הנתבעת מוטל נטל השכנוע כי מקרה הביטוח נגרם במתכוון על ידי התובע, או כי התובע היה מעורב במקרה הביטוח.

5. עדי התביעה היו התובע ואחיו, מר אושרי ג'רבי (להלן - "אושרי"). מתצהיריהם, שהצטיינו בלאקוניות רבה, מצטיירת לכאורה, התמונה הבאה:

התובע עמד לנסוע לאומן ולבלות שם את חג ראש השנה שחל ב- 15.9.04 ואילו אשת התובע וילדיהם התעתדו לבלות את החג בבית אימו של התובע בתל אביב. הואיל ובני המשפחה היו אמורים להיות רחוקים מן הבית במהלך החג, הרי שטרם נסיעתו, התקשר התובע אל מי שהתקין אצלו את מערכת האזעקה, והלה הסביר לו כיצד לתכנת את המערכת, כך שההתקשרות ממנה תהיה לחברו של התובע הגר בקרבת מקום, פיני אלגרבלי. התובע אכן נסע לאומן, ואחיו של התובע הגיע לגן יבנה והסיע את אשת התובע וילדיהם לתל אביב.

בערב החג, התקשר התובע לאשתו ומהשיחה עלה כי היא שכחה להפעיל את האזעקה. לפיכך, התבקש אחיו של התובע, אושרי, לנסוע לאחר ארוחת החג לגן יבנה, ולהפעיל את מערכת האזעקה. אשת התובע מסרה לו את קוד ההפעלה של המערכת. בסביבות השעה 22:00 לערך, הגיע אושרי לבית בגן יבנה, נכנס לבית, הפעיל את מערכת האזעקה וחזר לתל אביב.

בתום החג ביום 19.9.04 בבוקר, שב התובע מאומן. הוא אסף את אשתו וילדיו מבית אמו בתל אביב ונסע עמם לביתם בגן יבנה, וכשהגיע לבית בשעות הצהריים התגלה כי הבית נפרץ: תריס הסלון הורם עד הסוף והוחזק על ידי קרש, והחלון היה פתוח והוילון התנופף ברוח. בבית שרר אי סדר, מגירות פתוחות, כסאות הפוכים, ונמצא כי נגנבו פרטי רכוש שונים.

6. המחלוקת המרכזית היא, האם עובר לאירוע הפריצה הנטען, הופעלו כל אמצעי המיגון הנדרשים על פי הפוליסה, ולייתר דיוק - האם נדרכה מערכת האזעקה.

הנתבעת טוענת כי בגרסת התובעים, כפי שהובאה בתמצית רבה בתצהירי התובע ואושרי, התגלעו בקיעים ופרכות במהלך החקירה הנגדית, שיש בהם כדי להשמיט את הבסיס תחת גרסת התביעה, כי מערכת האזעקה הופעלה. ואכן, עדותו של אושרי הייתה פתלתלה, לעיתים מתחמקת או מתחכמת, וזכרונו לא עמד לו בקשר לפרטים שונים הקשורים לסיפור המעשה:

כך למשל, בתצהירו מציין אושרי כי מרגלית, אשת התובע, נתנה לו את קוד ההפעלה של האזעקה על פתק (סעיף 4 לתצהיר). בחקירתו הנגדית חזר ושנה כי מרגלית היא זו שרשמה במו ידיה על פתק את קוד ההפעלה של האזעקה ( עמ' 5 שו' 26, עמ' 6 שו' 8).

אושרי נחקר בזמנו ארוכות על ידי חוקר מטעם חברת הביטוח. לחוקר מסר כי מרגלית רשמה את קוד האזעקה בטלפון הנייד שלו (נ/4).

את הסתירה הזו תרץ אושרי בכך, שהוא אכן קבל פתק ממרגלית ואז הזין את הקוד לטלפון הנייד שלו (עמ' 8 שו' 23).

סתירה זו בין הגרסאות אינה מהותית, וניתן ליישבה לאור פרק הזמן שחלף מאז האירוע ועד למועד עדותו.

אושרי גם לא זכר באיזה רכב הסיע את מרגלית וילדיה לתל אביב, אם ברכבו של התובע מסוג מגנום, או ברכבו הפרטי מסוג הונדה. הוא לא זכר איזה רכב היה למרגלית, אם היה לה רישיון נהיגה באותה עת, וכמה ילדים היו לתובע במועד האירוע. אך גם פרטים אלו שוליים, בלתי רלבנטיים לנושאים שבמחלוקת, ואין בהם כדי לבסס מסקנה בדוקה באשר לאמינות גרסתו של אושרי, בנושאים הרלבנטיים לדיון. אושרי היה באותה עת צעיר בן 20 שנה, אך טבעי שמידת המעורבות שלו בחיי אחיו הנשוי הייתה קטנה, ועוד יש לציין כי אושרי עבר תאונת דרכים קשה שפגעה לטענתו גם בזיכרונו.

7.         פרכה מהותית יותר בגרסתו של אושרי מתייחסת לאופן שבו הפעיל את מערכת האזעקה.