פסק-דין בתיק א 28702/01

1.       התובעת, ח.י.ש. פינוי וביצוע עיקולים (1995) בע"מ, הגישה שיק על סך 50,000 ש"ח לביצוע כנגד הנתבע, ברוך יוסף.

2.       בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע כי:

          "היה הסכם על החוב והופר על ידי התובע יהודה בני. התובע איים עלי ברצח והוגשה תלונה במשטרה. החוב היה 50,000, ושולם 10,000 ש"ח על חשבון החוב כפי שסוכם לפני הפקדת השק לפרעון. נעשה הסכם חדש, ושוב התובע ביטל את ההסכם בטענה שאם לא אבטל את התביעה במשטרה הוא יבטל את ההסכם וכך הוא פעל וביטל את ההסכם השני. יש לי עדים [הקו במקור] מין הדין והצדק להעתר לבקשתי זאת".

3.       נקבע כי התצהיר ישמש כתב הגנה, אך בהמשך הוסכם על הגשת תצהירים נוספים (החלטות כב' השופט וגנר מימים 30.9.02 ו- 9.6.03).

4.       בתצהירו הנוסף טען הנתבע כי הסבת השיק לתובעת נעשתה לאחר שהופקד בחשבון הבנק של גב' ציפורה כהן אחת, חולל וחזר. כך, לאחר החילול הוסב השיק לתובעת (תצהיר הנתבע מיום 23.2.03 סעיף 7 והנספחים שצורפו לתצהיר).

          בתצהירו הנתבע טען כי נתן את השיק בקשר לחוב הימורים לא חוקי בקזינו: "המרתי, הפסדתי, המרתי שוב, הפסדתי שוב, ולבסוף נתתי את השיק ללא ציון שם בשדה 'לפקודת'". נטען כי יהודה בני היה בעל הקזינו. הנתבע טען שלא היו לו עסקים או כל קשר עם ציפורה כהן, שהיא על פי האמור בתצהיר חמתו של יהודה בני. התובע ציין עוד כי ב"כ התובעת הינו בעל מניות בתובעת ונטען שהוא זה שחתם את חתימת ההיסב בשיק (סעיף 8 לתצהיר).

          הנתבע המשיך וטען כי חוב הימורים, מכיוון שהינו בלתי חוקי, אינו ניתן לגבייה. בהיות השיק האמור חלק מעסקת יסוד פסולה, שהיתה ידועה לתובעת, ביקש לדחות את התביעה השטרית נגדו.

5.       המצהיר מטעם התובעת, יהודה בני, טען כי לא היו לו עסקים עם הנתבע, כי הכיר אותו היכרות שטחית, כי מעולם לא היה בעל קזינו, וכי ממילא לא הימר הנתבע אצלו בקזינו (שלא היה לו).

          לטענתו, קיבל את השיק מאחד איציק סגל על חשבון חוב שנוצר בגין הלוואות כספיות בהיקף גדול. בני הסכים כי השיק הגיע לידיו כאשר שם הנפרע ריק והוא מסר אותו לידי אותה ציפורה כהן "בגין חובותי אליה". משחולל השיק פנה לבא כוחו, שבאמצעות התובעת פעלה לגבייתו (תצהיר התובע מיום 11.3.03).

6.       בהמשך הוסף תצהיר מטעם הנתבע של אדם בשם סהר משה. הלה טען כי היה יחד עם הנתבע עת שזה נתן את השיק בבית בשכונת כרמליה, בו נמצא קזינו בניהולו של איציק סגל. לטענתו, מספר ימים לאחר מכן כאשר היה במגרש מכוניות השייך לבני וסגל, פנה בני לנתבע וביקש לקבל את ההמחאה לידיו וציין כי ידוע לו מקורה.

          המצהיר לא הופיע לחקירה ועל כן לא ניתן להסתמך על עדות זו.

7.       חקירות העדים נשמעו ביום 25.10.04. למען הסדר, יצויין כי הוצא מתיק הראיות נספח שצורף לתצהירו של הנתבע, נספח ז', שהינו קטע מעיתון הנושא את הכותרת "יצחק בן שמעון ויהודה בני, מלכי ההימורים בעיר, נתפסו על חם", בו מתואר מעצרו של בני בעקבות ניהול קזינו במלון בחיפה. כפי שקבעתי בהחלטה, מדובר בעדות שמיעה מובהקת.

          הנתבע נחקר אודות התצהיר שהגיש בבקשת הרשות להתגונן והשוני בינו לבין התצהיר השני וחקירתו בבקשת הרשות להתגונן, ואודות חובות אחרים (רבים) שיש לו או היו לו, לאנשים שונים.

          יהודה בני נחקר על תצהירו ושאלת קיום מסמך כלשהו בעניין החוב הנטען, ומהות חובו של איציק סגל אליו, וחובותיו שלו עצמו כלפי ציפורה כהן. בני אישר שציפורה כהן קרובת משפחה וטען כי חייב לה מאות אלפי שקלים. כאשר נשאל מה עיסוקיה של גב' כהן השיב כי היא עובדת ב"כיתן" וכי יש לה חנות בהדר. הוא אישר כי אין לו מסמכים ביחס לחובותיו של סגל כלפיו וכי גם לגבי חובותיו שלו כלפי כהן לא קיימים מסמכים. כמו כן, נשאל על נושא ההימורים והכחיש כל מעורבות בנושא, למעט ביקורים מספר בבתי קזינו "בתור אדם שהלך לשחק".

8.       לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים וחקירותיהם, החלטתי שיש לקבל את הגנתו של הנתבע; מסקנתי מבוססת בעיקר על התרשמותי ממהימנות העדים שנחקרו. גירסתו של הנתבע אמנם עברה שינויים מפליגים. התרשמתי כי הנתבע לא היה מעונין לספר שהיה מעורב בהימורים בגירסה הראשונה שנכתבה כאשר לא היה מיוצג. תחילה נמנע הנתבע מלפרט אודות נושא זה ובחר לעשות כן רק לאחר שהוסבר לו כי יש בגירסה הגנה אפשרית בפני השטר.

9.       לעומת זאת, תשובותיו של בני היו חמקניות ובלתי הגיוניות. איני מקבל את ההסבר שניתן על ידו אודות הכספים שחייבים לו או שהוא עצמו חייב לאחרים, כביכול, לאור העובדה שלא נערכו מסמכים בכתב כיוון ש"כך הוא נוהג" והתרשמותי הינה שישנה סיבה אחרת לכך. עדותו והתנהגותו הותירו רושם בלתי מהימן. מעדות הנתבע ומעדותו של בני הנני קובע כי נסתרה חזקת התמורה. גם ביחס להעברת השטר לידי התובעת לאחר שחולל וההיסב שנעשה הנני מקבל את גירסת הנתבע. לטעמי, פעולות אלה נעשו בכוונה להתחמק מעסקת היסוד על ידי מר בני והינן חסרות תום לב. כתוצאה, התובעת הופכת למחזיק בלבד בשטר, על כל המשתמע (ע"א 537/89 רמטקס בע"מ נ' ריינבוו בע"מ, פ"ד מ"ו (4) 573, 577).

10.     פירוט הנימוקים שלעיל נעשה, בין היתר, כמצוות סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971. כך בסופו של דבר הנני מקבל את גירסת הנתבע כי מדובר בשיק שנמסר בקשר לחוב הימורים, והתובענה נדחית.

11.     התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים .