פסק-דין בתיק א 28685/05

רקע

תובענה זו עניינה בטענת התובע, כי הוא היה מפיץ של מוצרי הנתבעת באוסטרליה, על פי הסכם שנכרת בין הצדדים ושבוטל שלא כדין על ידי הנתבעת - ארבעה חודשים לאחר שהחל, ולאחר שהתובע רכש מהנתבעת מגוון מוצרים (כנראה ברובם דוגמאות) בסכום כולל של 4,675 $.

לטענת התובע, עקב ביטול ההסכם שלא כדין כאמור, נגרמו לו נזקים בסך של 140,843$ (אובדן רווחים במשך 3 שנים בסך של 98,998$+41,845$ הוצאות והשקעות כולל שעות עבודה של התובע).   

התובע, הינו אזרח ישראלי תושב אוסטרליה והינו הבעלים של סוכנות ייבוא באוסטרליה בשם "אינטרנשיונל קר", שלטענת התובע הינה מתמחה בייצוג וייעוץ בחברות ישראליות באוסטרליה, לרבות החדרה והפצת מוצרים של חברות אלו לשוק האוסטרלי.

הנתבעת, הינה חברה ישראלית העוסקת בפיתוח, ייצור, ושיווק של מוצרי קוסמטיקה ותכשירים לטיפול החן והעור.

בחודש מרץ 2004, הציע התובע את שירותיו לנתבעת, כדי להחדיר את מוצריה לשוק האוסטרלי והנתבעת באמצעות אדם בשם אסף דקל, הביעה התעניינות בקבלת שירותיו של התובע.

בהמשך להצעת התובע, שלחה הנתבעת לתובע ביום 28.03.04 תשדורת בדואר אלקטרוני (להלן: "השדר הראשון") אליו צורף הסכם הפצה והסכם סודיות (נספחים א', ב', וג' לכתב התביעה.  טיוטת הסכם ההפצה, תיקרא להלן: "טיוטת ההסכם" והסכם הסודיות, יקרא להלן: "הסכם הסודיות").

התובע, מטעמים השמורים עימו - שיובהרו בהמשך, בחר לשלוח לנתבעת ביום 04.04.04 רק את הסכם הסודיות חתום על ידו וזאת למרות שכבר בהודעת השדר הראשון, הודיעה הנתבעת לתובע, שהוא יקבל בלעדיות ל- 6 חודשים, אך ורק ברגע שתקבל חזרה את החוזה חתום.

"Please fill in your details and send it back to us signed. As soon as we shall receive it you shall have our exclusivity for 6 month, so that you shall be able to build up the distribution base".

(במקור, הטקסט שונה במקצת, עקב שיבוש של המייל, והציטוט הנוכחי הוא הציטוט הנכון, ככל האפשר.  י.ש.).

שלושה ימים לאחר משלוח הסכם הסודיות - ביום 07.04.04, הזמין התובע מוצרים מהנתבעת בסך של 188$ לצורך בדיקתם אל מול המוסדות המוסמכים באוסטרליה ולרבות לבדיקתה ואישורה של יו"ר ארגון הקוסמטיקאיות באוסטרליה (להלן: "המשלוח הראשון").

לאחר המשלוח הראשון, שלחה הנתבעת לתובע חומר כתוב בדבר מוצריה שכלל בין היתר, חומר פרסומי ושיווקי, מאמרים, הנחיות שימוש במוצרים, מחירונים, הנחיות בדבר הקמת ביתן ותערוכה, דיסק הדרכה לקוסמטיקאיות ודיסק לצורך הדפסת קטלוג תמונות של הנתבעת.  בנוסף, קיימו הצדדים שיחות טלפוניות ובכל אלו, ראה התובע התחלה של פעולה משותפת לקידום מוצריה של הנתבעת באוסטרליה, בעוד שהנתבעת ראתה בכך, פעולות שגרתיות ומקדמיות לצורך בדיקת כשרות ואפשרות מכירת המוצרים באוסטרליה, כדאיות העסקה והפוטנציאל הגלום בה, ורק במידה ואלו ימצאו מתאימים והצדדים יחליטו לחתום על חוזה, יכרת הסכם.

התובע טען, כי הוא מצידו החל מיידית לפרסם את מוצרי הנתבעת, הן בתערוכה שנערכה באוסטרליה, בעיתונות המקצועית ע"י משלוח עלונים לעשרות קוסמטיקאיות ומפיצים פוטנציאליים, וביום 08.05.04 אף הגיע התובע לישראל, כדי להיפגש עם נושא המשרה אצל הנתבעת ועל מנת להשתתף בשבוע הדרכות והדגמות של מוצרי הנתבעת.

הנתבעת מאידך טענה, כי כל הפעולות המתוארות ע"י התובע, נעשו כאמור ביוזמתו על מנת לערוך סקרי שוק ולבדוק את הפוטנציאל השיווקי של מכירת מוצרי הנתבעת, בטרם הוא מתקשר עם הנתבעת ובלאו הכי, בטרם לקח על עצמו את הסיכון לבצע הזמנה בסך של 20,000$ המפורטת בסעיף 11.1 לטיוטת הסכם ההפצה כתנאי לתוקפו.

ביום 24.05.04 הזמין התובע מהנתבעת מוצרים נוספים בסך של 550$ (להלן: "המשלוח השני") ובמהלך החודשים מאי ויוני הזמין התובע מהנתבעת מוצרים נוספים בסך של 3,986$ (להלן: "המשלוח השלישי") ובסך הכל במשך ארבעת החודשים הזמין התובע מוצרים בסך של 4,600$ (להלן: "סך כל ההזמנות").

במהלך חודש יולי 2004,  חל מהפך במערכת היחסים שבין הצדדים.

בתחילת החודש, שלח סמנכ"ל הנתבעת לתובע שדר אלקטרוני לפיו הוא מודיע, כי הוא  מרוצה מעבודתו (07.07.04) וכשבועיים לאחר מכן, מודיע סמנכ"ל הנתבעת לתובע, כי הינו מאשר את הזמנת התובע למוצרים נוספים בסך של 3,508$ (25.07.04). יום לאחר מכן - 26.07.04, קיבל  התובע באופן מפתיע מאת הנתבעת, שדר אלקטרוני לפיו, הנתבעת קיבלה איום, מסוכנה בארה"ב-emerginC, כי הוא עומד לתבוע אותה אם תמשיך למכור מוצריה באוסטרליה. לאור העובדה שהתובע סירב לחתום על טיוטת ההסכם הרי שלנתבעת לצערה  אין ברירה, ועליה  לחדול לאלתר מלמכור מוצריה לתובע  וכי הדברים נאמרו לו גם בשיחה טלפונית שהתקימה איתו באותו היום (המכתב הינו נספח יד' לכתב התביעה, להלן: "מכתב הביטול").

התובע שהופתע ממכתב הביטול, שלח מכתב ביום 28.07.04 בו הוא דורש מהנתבעת לאפשר לו לכל הפחות להמשיך ולשווק את המוצרים שנותרו בידו, או לחילופין, לרכוש את המוצרים שנותרו בידי התובע ללא כל אפשרות לעשות בהם שימוש, וכן דרש התובע מהנתבעת כי תפצה אותו בגין שעות העבודה הרבות שהשקיע בהחדרה ושיווק מוצרי הנתבעת לשוק האוסטרלי.

על מכתב זה, השיבה הנתבעת, ביום 29.07.04, כי אין לה כל התחייבות כלפי התובע וכי אם היה חותם על הסכם הפצה, היה עליו להזמין מוצרים בסך של 20,000$ ואי ביצוע של הזמנה כאמור מהווה הפרת החוזה שלא נחתם.