פסק-דין בתיק א 28656/00

כללי

1.         התובע, יליד 1956, נפגע לטענתו בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 2.4.99 בשעות הערב בזמן שניסה לסגור את מכסה תא המטען של רכב מסוג טויוטה מספר רישוי 59-085-09 (להלן: הרכב), אשר ניזוק שעה שחנה בחניון.  כתוצאה מהתאונה נפל התובע ונגרם לו שבר בקרסול רגלו הימנית.

2.         הנתבעות 2 ו-3 (שתיהן תקראנה להלן: הנתבעת או חברת הביטוח) היו במועד הרלוונטי המבטחות של השימוש ברכב. הנתבעת מודה בקיומו של כיסוי ביטוחי ואינה חולקת שהתאונה, כפי שתוארה על ידי התובע, מהווה תאונת דרכים במובן המונח ב חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). המחלוקת נעוצה בנסיבות אירוע התאונה, אשר לטענתה היו שונות מאלה שתוארו על ידו, ללא קשר לשימוש ברכב.  כן חולקת הנתבעת על גובה הנזק הנטען.

ההליך בבית המשפט

3.         התובע הגיש תובענה זו לתשלום פיצויים עקב הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה הנדונה. לכתב התביעה צורפה, שלא לצורך, רעיית התובע (להלן גם: ליליה), שלגרסתו נהגה ברכב בעת קרות התאונה.  ליליה לא הגישה כתב הגנה והתובענה נגדה תדחה. (ראה סעיף 21(2) ל פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970).

4.         בד בבד עם הגשת כתב התביעה עתר התובע למינוי מומחה רפואי מטעם בית משפט בתחום האורטופדי. בהתאם להחלטה מיום 23.10.03 מונה פרופסור סודרי, אשר העריך את נכותו הצמיתה של התובע בעקבות התאונה הנדונה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)(ב) ל תקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956. נוכח המחלוקת בשאלת החבות נשא התובע בשכרו של המומחה.

האחריות - גרסת התובע

5.         בערב יום ששי ה-2.4.99 נפגשו התובע, רעייתו ליליה, אחותה נטלי ויסברג (להלן: נטלי) ובן זוגה סמיון (להלן: סמיון) לבילוי משותף באחד הפאבים במרכז הכרמל בחיפה. הארבעה נסעו ברכב מבית התובע לכיוון מרכז הכרמל. בהגיעם לשם, החנו את הרכב בחניון פתוח ליד בניין האודיטוריום ושמו פעמיהם לכיוון אחד ממקומות הבילוי באזור.

6.         כעבור שעה עד שעה וחצי, בין משום שהפאב טרם נפתח ובין משום שהיה מלא עד אפס מקום, שבה הקבוצה לרכב ככל הנראה על מנת לנסוע למקום אחר. ליליה התיישבה במושב הנהג והתובע במושב שלידה. נטלי וסימיון המתינו מחוץ לרכב עד ליציאתו ממקום החניה.

7.         לאחר שהתובע ורעייתו היו בתוך הרכב הסבה ליליה את תשומת לבו כי שדה הראיה האחורי חסום. התובע ירד מהרכב, ניגש לבדוק והבחין כי רכב אלמוני פגע בחלק האחורי של הרכב וגרם לו נזק. כתוצאה מהפגיעה נפתח מכסה תא המטען, התרומם וחסם את שדה הראיה.

8.         התובע ניסה לסגור את מכסה תא המטען על ידי דחיפתו מטה בידו הימנית. בעשותו כן  החליקה ידו, מכסה המנוע התרומם בחוזקה, הוא איבד את שיווי משקלו, נפל ארצה ונפגע ברגלו הימנית, נגרם לו שבר בקרסול רגל ימין ונזקק לטיפול רפואי. התובע קם בסיוע מלוויו, ויתכן גם אנשים אחרים שהגיעו למקום, הוכנס לרכב והובהל לחדר המיון של מרכז רפואי רמב"ם, שם אובחן השבר והוא אושפז לצורך ניתוח.

9.         בדרכם לבית החולים יצרו קשר טלפוני עם אחותו של  התובע, אחות מוסמכת במקצועה, שגם הגיעה לבית החולים. במהלך האשפוז הושאר הרכב בחניון בית החולים וליליה דיווחה טלפונית לסוכן הביטוח על קרות התאונה. לדבריה בעת השיחה עם סוכן הביטוח היתה טרודה בטיפול בתובע ואף כי דיווחה על פציעתו הושם הדגש בשיחה זו על נזקי הרכב שכן רצונה היה להסדיר עניין זה קודם כל. רק לאחר הורדת הגבס ניגשו למשטרה ודיווחו על התאונה. כן דיווחו לסוכן הביטוח על פציעת התובע בתאונה.

שאלת האחריות - טענות הנתבעת

10.        לדעתה, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי התאונה בה נגרם השבר ברגלו אירעה בנסיבות כפי שתוארו על ידו ועל ידי עדיו. הנתבעת סבורה כי אין מנוס מהמסקנה האמורה נוכח הממצאים הבאים:

בגרסתם המוקדמת של התובע ועדיו, כפי שנמסרה לחוקר מטעמה, נתגלו סתירות רבות. זאת, לעומת האחידות התמוהה בגרסה שהוצגה על ידי העדים בבית המשפט.

כמו-כן, סמוך לאחר התאונה בשום שלב לא הוזכרה מעורבות של רכב. בעת קבלתו לבית החולים וגם לאחר שנתקבל במחלקה האורטופדית נרשם כי התובע נפל ברחוב.

זאת ועוד, בדיווח הראשוני לסוכן הביטוח לא נמסר על פציעת התובע אלא רק על נזקי רכוש לרכב. רק כעבור שנה וחודשיים דווח לו על קרות תאונה עם נפגעי גוף. גם ההודעה למשטרת ישראל נמסרה באיחור ניכר.

גרסת התובע ועדיו בפני החוקר

11.        התובע ועדיו מסרו גרסה לחוקר מטעם הנתבעות. החוקר עצמו לא העיד. תמליל השיחות וכן עדות כתובה בלתי חתומה של סמיון, הוגשו בהסכמה.