פסק-דין בתיק א 2847/04

1.         התובעת הגישה תביעתה כנגד הנתבעים לתשלום יתרת הלווואה שלא נפרעה.

2.         אף אחד מהנתבעים לא התייצב לדיון, לפיכך נשמעה מסכת ראיות התביעה, ועדי התביעה נחקרו על ידי ב"כ הנתבעים.

3.         העובדות שהוכחו:

3.1        התובעת הינה אלמנת המנוח מר שוורץ חים ז"ל  ויורשתו. המנוח נהג ליתן הלוואות לאנשים שונים. (עמ' 4' לפרטיכל).

3.2        התובעת ידעה על סכומי ההלוואה ועל זהות האנשים הלווים במרבית המקרים. (עדותה, עמ' 4 לפרטיכל).

3.3        הנתבע 1 בקר בבית התובעת בין השבעה לשלושים למותו של המנוח. התובעת וחתנה הראו לנתבע 1 מסמך ממנו עולה כי נותר חייב למנוח סכום של 36,500$ (עמ' 6 לפרטיכל, עמ' 8 לפרטיכל).

3.4        הנתבע 1 טען כי חובו למנוח מסתכם בסך של 29,000$ בלבד. זאת היתה נקודת המוצא להתחשבנות הצדדים מכאן ואילך.

3.5        ביום 16.5.01 נחתם מסמך על ידי התובעת והנתבע 1 שם נרשם כי חוב הנתבע למנוח הינו סך של 29,000$ ממנו שולם 14,000$ ונותרה יתרה של 15,000$ (נספח ב' לתצהיר התובעת ת/1, וכן ס' 5 לתצהירה שלא נסתר).

3.6        הנתבע המשיך ושלם סכום נוסף במזומן של 7000$ (סע' 6 לתצהיר ת/1, וכן עדות חתן התובעת, עמ' 9 לפרטיכל).

3.7        לגבי יתרת החוב, נערך מסמך נוסף בין הצדדים ביום 16.12.01. באותו מעמד מסר הנתבע 1 לתובעת 12 שיקים בעבור יתרת החוב. התובעת חתמה על המסמך כי אם כל השיקים יכובדו לא יהיו לה כל טענות נוספות כנגד הנתבע 1. הנתבע 1 מצידו חתם כי הוא מתחייב לדאוג לפרעון של השיקים אשר נמסרו לתובעת (נספחים ד.ה. לתצהיר ת/1, וכן סע' 7 לתצהיר ת/1, 10 לתצהיר ת/2, שלא    נסתרו).

3.8        הנתבע מסר באותו מעמד שיקים משוכים על בנק דיסקונט לישראל בע"מ, מחשבונה של נתבעת 2, אוהל שלום דובער- חב"ד ליוב אוויטש. שיק ראשון על סך של 5132 ושאר 11 שיקים על סך של  4,300 ש"ח כ"א  (11 השיקים המקוריים הוצגו כמוצג ת/2).

3.9        התובעת והנתבע הסכימו ביניהם כי השיקים לא יוצגו לפרעון, אלא שיגיע זמן פרעונם ישלם הנתבע 1 לתובעת את הסכום הנקוב בהם, ויקבל לידיו את השיק  (עמ' 6 לפרטיכל).

3.10.     חתנה של התובעת העיד כי השיק הראשון לא כובד. משיצר חתנה של התובעת קשר עם הנתבע 1 בקש זה כי  חתן התובעת יגיע לבית ספר בקרית שמואל על מנת לקבל כסף תחת השיק. התובעת מסרה את השיק לחתנה, וזה מסר אותו לידי שליח, שהמתין לו בבית הספר עם מעטפה ובה הכסף (עמ' 9 לפרטיכל).

4.         דיון:

4.1        הוכח כי גם על דעת הנתבע 1  (אשר חתום על המסמך - נספח ה' לתצהיר ת/1) חובו לתובעת נכון ליום 16.12.01 עמד בסכום של 12 השיקים שנמסרו, דהיינו סכום כולל של 52,432 ש"ח. מתוך סכום זה שולם הסך של 5,132 ש"ח, דהיינו  יתרת החוב עומדת על סך של 47,300 ש"ח.

4.2        הנתבע בכתב הגנתו טען כי שלם את הסכום במזומן אלא שהתובעת סרבה להחזיר לו את השיקים. טענה זו לא הוכחה. שגרת הפעולה של השיק הראשון שהוחזר כנגד תשלום בפועל מלמדת על אשר התקיים בין הצדדים, וחזקה שהנתבע לא היה משאיר 11 שיקים  בידי התובעת, לו היה  משלם.

4.3        הנתבע טען בכתב הגנתו כי ההלוואה ניתנה לעמותה ולא לו אישית. גם עובדה זו לא הוכחה. בפני הובאו ראיות כי מול המנוח עמד כלווה נתבע 1 באופן אישי, והוא אשר חתום באופן אישי על מסמכי ההתחייבות. העובדה שהשיקים שנמסרו הינם מחשבון העמותה, אין בה כדי ללמד כי העמותה עצמה היא זו שלוותה, מה גם שנרשמה התחייבותו האישית של נתבע 1 כי הוא מתחייב לפרעון השיקים על ידי העמותה.

4.4        משכך, הרימה התובעת את הנטל להראות כי הנתבע 1 חייב בתשלום חוב אשר עמד נכון ליום 16.12.01  על סך של 47,300 ש"ח.

4.5        סכום זה כשהוא משוערך להיום הינו סך של  59,726 ש"ח.