פסק-דין בתיק א 28452/05

רקע

1.       מונחת בפני תביעה כספית בסך 5,043 ש"ח אשר החלה את דרכה כהתנגדות לביצוע שטר.

2.       בנק המזרחי המאוחד בע"מ - סניף אילת (להלן: "התובע") פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד מר אוסקר שרון (להלן: "הנתבע") בתיק שמספרו 0-74-23331-01. פתיחת התיק בוצעה בעקבות המחאה (להלן: "השטר" או "השיק") המשוכה על שמו בסך 5,000 ש"ח.  

3.       הנתבע הגיש בתאריך ה- 20/03/05 את התנגדותו לביצוע השטר דנן. לטענתו, השטר נגוע בכשלון תמורה. משכך, קיים פגם אשר דבק בקניין עצמו והתובע, גם אם האחיזה בשטר הועברה לידיו, הרי שהיא איננה אחיזה כשרה וכי הסיחור בשטר אליה לא היה תקין.

4.       וכך היה: הנתבע ביקש לשכור מסעדה (להלן: "המסעדה") פעילה ואת זיכיון השם הקיים "פיקנסין" במרכז דיזינגוף סנטר. משכך, התקשר הנתבע בחוזה לשכירת המסעדה עם חברת ג. נוימן מסעדות בע"מ (להלן: "נוימן") באוגוסט לשנת 2004. בנספח להסכם השכירות נקבע כי מאחר ונדרשת הפקדת פיקדון אצל בעל הנכס, ונוימן הינה זו הקשורה עם בעל הנכס בחוזה שכירות, יעביר הנתבע לנוימן את דמי הפקדון ובתמורה תעביר נוימן את הסך הנ"ל דרכה. משכך, העביר הנתבע לנוימן מספר המחאות בסך 5,000 ש"ח כל אחד.

5.       אולם, לאחר שהועברו ההמחאות, גילה הנתבע כי הכספים לא הועברו לידי בעל הנכס והסכום שכן הועבר לידי בעל הנכס (17,500 ש"ח) חולטו על ידו עקב חובות עבר של נוימן. בנוסף לכך גילה הנתבע כי שיקים אחרים שמסר לנוימן על חשבון שכר השירה לא הועברו אף הם ומשכך, היה על הנתבע לשאת בעצמו בדמי השכירות באופן כפול. עקב כשלון התמורה המוחלט שנגלה לעיניו, ניצל הנתבע סעיף נוסף שנכתב בנספח להסכם השכירות בו באם יתברר לנתבע כי הכספים לא יועברו כפי שהוסכם יהיה רשאי לבטל את השיקים.

6.       דא עקא, אחד השיקים שבוטלו הינו נשוא תביעה זו. מתברר כי נוימן העבירה את מלוא השיקים שקיבל לידיו מהנתבע והעביר אותם לידי התובע בכדי לבצע ניכיון שיקים. התובע, קיבל לידיו את השיקים לרבות השטר וזיכה את חשבונה של נוימן בהתאם. לעניין השטר, התובע זיכה את חשבונה של נוימן באוקטובר 2004 בעוד שמועד פירעון השיק נקבע לנובמבר 2004. לאחר שנתגלה כי השיק חולל וכל ניסיונותיו של התובע לקבל את ערך השיק מהנתבע עלו בתוהו, הגיש את השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.

7.       בתאריך ה - 10/05/05 התקיים דיון בבקשת ההתנגדות בפני כב' הרשם אמיר צ'כנוביץ אשר בסופו ניתנה הרשות להתגונן. משכך, הועבר הדיון בתיק זה לשולחני בפסים של 'סדר דין מהיר' ולכן פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.   

דיון

8.       לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועברתי על הסיכומים והביאורים המשפטיים שהוצגו בפני, מצאתי לנכון לקבל את התביעה ולאפשר את המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע והכל כפי שיפורט להלן.

9.       טענות הנתבע (ללא קשר לעניין הרחבות חזית אסורות אשר יפורטו בהמשך) הינם כשלון תמורה, שכן הכספים לא הועברו למקום אליו יועדו. אחיזה של התובע בשיק באופן שאינו כדין וכן התנהגות התובע באופן שאיננו בתום לב ומשכך איננו זכאי הגנה בתור  אוחז כשורה שהוא "צד רחוק" בשטר.

10.   לעניין כשלון התמורה, הרי שנטל ההוכחה מוטל על הנתבע, ראה ע"א 164/62 טוביה שפירא נ' מרים רבינוביץ, פ"ד יז, 345.  טענותיו של הנתבע אין בהם בכדי למנוע את אחיזתו הכשרה של התובע בשטר. כפי שניתן להיווכח מהוראות פקודת השטרות [נוסח חדש] בסעיף 28 הקובע כך -

"(א)  אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1)  נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2)  נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."

11.   התובע בתור תאגיד בנקאי, איננו אמור לבחוש יתר על המידה בהפקדות ומשיכות כספים של לקוחותיו. לא ניתן לצפות כי התובע, לאחר שהגיע אליו נוימן עם השיקים של הנתבע, יחל לתחקר אותו בשאלות כגון 'מאיפה השיקים?', 'מה נתת עבורם?' וכו'. המערכת הבנקאית איננה בנויה לביצוע חקירות מסוג זה, ויתרה מזאת, איננו דורשים או מצפים רמת בדיקה שכזו מהמערכת הבנקאית.

12. המחוקק פתר בעיה זו של סחירות שיקים מחוללים בצורה ניתנת להשוואה ל"תקנת השוק". תנאי ראשון הינו מצבו הויזואלי של השטר.  לתנאי זה מהווה נגזרת ראויה לעקרון הכללי של תום הלב וטומן בחובו אף מן הסממנים האובייקטיביים המאפיינים את תום הלב החוזי. עיקרו של הכלל "בנוהג הסוחרים" אשר חסרונו הויזואלי והצורני, מעידה עליו כי הנו "עוף מוזר" בבחינת תוכנו ומראהו, ומשכך יש בו כדי לעורר את חשדו של האוחז, אשר על אף תום ליבו הסובייקטיבי, מוטלת עליו החובה לדרוש היטב, על שום מה ולמה חולל השיק.

13.   כפי שניתן לראות בצילום השיק בבקשה לביצועו, אין כל רמיזה להיותו "עוף מוזר". כאשר השיק נמסר במהלך העסקים הרגילים בין נוימן לבין התובע, הרי שאחיזתו של התובע בו הינו אחיזה כשורה. יתרה מזו, התובע לא יכול היה לדעת על כשלון התמורה. כמו כן, התובע העביר את ערכו של השיק בכך שזיכה את חשבונו של נוימן. משכך עומד התובע גם בתנאי זה לפי סע' 28(א)(2) (וראה לעניין זה ע"א 333/61 גויסקי נ' חיים יוסף ואח' פד"י טז, 595)

14.   טען ב"כ הנתבע כי התובע פעל בחוסר תום לב. זאת, משום שהתובע ידע על מצבה הרעוע של חברת נוימן ובכל זאת, הסכים לבצע ניכיון שיקים לפני שהגיע זמן פרעונם. טענה זו זכתה להתנגדות חריפה מטעם ב"כ התובע אשר טענה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. לדידי, אין צורך להכריע האם מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן גם לגופה של הטענה, דינה להידחות.

15.   לגופו של עניין, ב"כ הנתבע המלומד הציג את התובע כמי שידע על מצבו הכלכלי הקשה של נוימן. החל מכך שהנתבע חרג ממסגרת האשראי הרשמית שלו בסך של 400,000 ש"ח והלה בזימונו למחלקת אשראי מיוחדת בשם "מחלקת לווים מיוחדים". נתונים אלו היו אמורים לפתוח את עיניהם של עובדי התובע עת הגיע אליהם מר נוימן בכדי להפקיד את השיקים.

16.   אינני מקבל טעונות אלו. מר חיים שוורץ אשר העיד מטעם התובע הבהיר כי אין כל קשר בין קבלת שיקים מנוימן לבין הפעולות דלעיל. לעניין החריגה במסגרת, הסביר העד כי כל חריגה הייתה מאושרת. כי המחזורים של נוימן היו גדולים ותכופים ולעניין פגישותיו של מר נוימן במחלקת הלווים מיוחדים, הרי שאל מחלקה זו מועברים רק בעלי עסקים שנקלעים לקשיים והבנק מאמין ביכולתם להשתקם. לדידי, אילו אינן פעולות אשר היו אמורות למנוע את קבלת השיקים בצורת ניכיון.