פסק-דין בתיק א 28430/99

1.         התובעת היא אחותה של הנתבעת 1 (להלן - "הנתבעת"). הנתבעת 1 והנתבע 2 (להלן - "הנתבע") הם בעל ואישה. הנתבע, איפוא, הוא גיסה של התובעת.

2.         התובעת הגישה נגד הנתבעים תביעה כספית על סך 151,434 ש"ח. לשיטתה במועדים הרלוונטיים היה הנתבע בעל עסק למחיצות גבס הידוע בשם "יד לכל מחיצות גבס". לנוכח מצוקתם הכלכלית הנטענת של הנתבעים הם ביקשו מן התובעת לפתוח ולנהל חשבון בנק עבורם, הואיל ונבצר מהם לנהל עסקם ללא חשבון בנק.  התובעת נעתרה לבקשה. בחודש אפריל 95 נפתח חשבון בנק בסניף בת גלים בבנק אוצר החייל בע"מ (להלן - "הבנק"). סוכם כי זכות החתימה על פנקסי השיקים יהיו בחתימתה של התובעת בצירוף החותמת "יד לכל מחיצות גבס", הוא שם עסקו של הנתבע. לטענת התובעת ניתנו שלושה פנקסי שיקים. שניים נותרו אצלה ואחד נמסר לנתבע.

3.         תחילה הלכו דברים למישרין עד אשר בחודש נובמבר 1995 קיבלה התובעת אזהרה מלשכת ההוצל"פ של זוכה, הוא בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן - "בנק המזרחי"). בירורי התובעת העלו כי הנתבעים השתמשו בשיקים שבידם כדי לרכוש רכב, תוך שהם מזייפים את חתימת התובעת, ובסופה של דרך הסתבר כי הרכב נמכר במירמה, שהרי הוא מעוקל. הבטחות הנתבעים לסלק את החוב האמור לא קויימו.

            בכך לא הסתיימה המסכת. בחודש מרץ 96 נפתח תיק הוצל"פ נוסף בלשכת ההוצל"פ שוב על ידי בנק המזרחי, בגין שיקים נוספים שזויפו כאמור.

            בהמשך הדרך, וככל שעסקינן בבנק, עקב התנהלותם של הנתבעים הוא נכנס ליתרת חובה והתובעת נתבעה על ידי הבנק וכתוצאה מכך נפתח נגדה תיק הוצל"פ שלישי.

            תיק ההוצל"פ הרביעי, כנטען, נפתח כנגד התובעת בגין אי תשלום חוב שהצטבר לחובת הנתבע עבור חב' פלאפון.

4.         הנתבעים התגוננו בפני התביעה. הם אימתו את הטענה אודות פתיחת החשבון בבנק, וזכויות החתימה הנטענות. לטעמם שום פנקס שיקים לא נמסר להם וכל אימת שהיו זקוקים לשיק, הם קיבלו את חתימתה של התובעת. ממילא הכחישו הנתבעים כל טענה של זיוף חתימתה של התובעת על גבי השיקים.

            ככל שעסקינן ביתרת החוב לבנק נטען כי הנתבעים שילמו לתובעת סכום של 4,000 ש"ח, שאמור היה לכסות את יתרת החוב ולהביא לסגירת החשבון אך התובעת, מטעמיה, לא עשתה כן.

            ועל כל אלו נטען כי התובעת ביצעה שיפוץ בדירתה שנעשה על ידי הנתבע ויש לקזז את החוב בגין שיפוץ זה.

            על רקע זה נטען כי בתחילת מרץ 97, ועל מנת להגיע לשלום בית ובתיווך קרובי משפחה, סוכם כי הנתבעים יוותרו על תביעתם על סך 20,000 ש"ח בגין השיפוץ האמור, ואילו התובעת תוותר על מכלול תביעותיה כנגד הנתבעים.

5.         בשלבים ראשונים של הדיון, ובהסכמת ב"כ הצדדים, החלטתי כי תחילה אברר את טענת הזיוף הנטענת. לשם כך מיניתי כמומחית מטעם בית המשפט את הגרפולוגית, גב' חנה קורן. אחר הדברים הללו, ועקב התנהלות נפסדת של הנתבעים לאורך שנים, הם לא שיתפו פעולה עם גב' קורן, אף לא שילמו שכרה. במצב דברים זה קבעתי בהחלטתי מיום 29.10.04 כי לנוכח התנהלותם הנפסדת של הנתבעים "טענת הזיוף הנטענת על ידי התובעת הוכחה" (סעיף 4). בהמשך הדרך, ובהחלטתי מיום 19.6.05, חזרתי ודחיתי את בקשתם של הנתבעים לבטל החלטתי זו.

            הוריתי, איפוא, לב"כ הצדדים להודיעני מה הפלוגתאות שנשארו לדיון לנוכח קביעתי זו. בהחלטתי מיום 24.2.05 אימצתי את עמדת ב"כ התובעת לעניין הגדרת שלוש פלוגתאות שנותרו לדיון: ראשית, האם התובעת אחראית ליתרת חוב שנוצרה בבנק. שנית, האם התובעת אחראית ליתרת חוב של הזוכה, חב' פלאפון. שלישית, האם הנתבעים הוכיחו את תביעתם הנגדית.

            לעניינה של הפלוגתא האחרונה ברצוני להבהיר כי חרף העובדה ששני ב"כ הצדדים מתייחסים אל טענת הנתבעים כאל "תביעה-שכנגד", ברי שהדברים חסרי שחר, שהרי לא הונחה בפניי  כל תביעה-שכנגד כאמור. אני נדרש לטענת הנתבעים האמורה, כאל טענת קיזוז.

            לאורה של קביעה זו לעניין הגדרת הפלוגתאות, הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. הונחו בפניי תצהיריהם של התובעת ושל הנתבע בעניין זה.

6.         אף בכך לא הסתיימה המסכת. התיק חזר ונדחה פעמים לרוב לנוכח העובדה שהנתבעים הוכרזו כפושטי רגל. רק לימים, ועם ביטול הכרזת פשיטת הרגל של הנתבע, ניתן היה להמשיך בהליכים. ב"כ הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דיני המנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

7.         אתחיל, תחילה, בתביעה כנגד הנתבעת. מן החומר שבפניי נהיר לי כי פשיטת הרגל של הנתבעת לא בוטלה. אף הטענה של ב"כ התובעת כי ניתן אישור של בית המשפט המחוזי ליתן כנגדה פסק דין הצהרתי, גם לא הוכחה וגם נזנחה בסיכום טענות התובעת, וממילא הייתה בבחינת הרחבת חזית ולא הייתה נשקלת על ידי. דומה, אף לנוכח קריאה זהירה של סיכום טענות ב"כ התובעת, כי בגדר הסעד הנדרש מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בלבד בסכום התביעה. לנוכח כל אלו,  ובגדר סיכום פסק דיני, בדעתי לדחות את התביעה כנגד הנתבעת. עיקר המחלוקת, איפוא, היא לעניינו של הנתבע.

8.         ברי שדרכה של התובעת סלולה לזכייה בתביעתה, ככל שעסקינן בשני תיקי ההוצל"פ הראשונים שנפתחו נגדה על ידי בנק המזרחי. עילת תביעתה היחידה של התובעת נובעת מכך שהחתימות על השיקים נשוא תיקי הוצל"פ אלו זויפו. קבעתי, כאמור, כי הטענה האמורה הוכחה. אכן, קביעה זו לא נסמכה על הכרעתה המהותית של המומחית, גב' קורן, ואולם אין בכך ולא כלום לעניין קביעתי. אכן אם הנתבעים החליטו שלא לפעול בהתאם להוראות בית המשפט, הם והם בלבד סיכלו פועלה של המומחית, ואין להם להלין אלא על עצמם. מבחינה דיונית אחת היא אם הקביעה אודות הוכחת טענת הזיוף היא פועל יוצא של הכרעה פוזיטיבית של המומחית, או פועל יוצא של סיכול פועלה של המומחית, בעטיים של הנתבעים בלבד, ולנוכח התנהלותם הנפסדת והמתחמקת מזה שנים.

9.         הנתבעים תוהים, מנגד, הכיצד התובעת לא הגישה התנגדות לביצוע שיקים בגין שני תיקי ההוצל"פ שנפתחו כנגדה, ולא השמיעה את טענת הזיוף האמורה כטענת הגנה כנגד תיקי הוצל"פ אלו. אכן, התנהגותה זו של התובעת תמוהה, ובוודאי רשלנית. היא בוודאי הייתה נשקלת במכלול שיקוליי, למשל, אילו גב' קורן הייתה מתקשה לקבוע ממצא החלטי בשאלת הזיוף. משעה שקיימת קביעתי השיפוטית אודות הזיוף המוכח, התהייה האמורה איבדה את משמעותה.

            ועוד: הנתבעים טוענים כי כל פנקסי השיקים נשארו בידי התובעת והרי ההיגיון לכך נעוץ בצורך להחתים את התובעת על כל שיק ושיק. ממילא לא הייתה כל סיבה, כך טענת הנתבעים, שהתובעת תמסור לנתבעים, ולו פנקס אחד. ואולם אף טענה זו, שלכאורה אף בה יש היגיון מסוים, מתבדה לנוכח קבלת טענת הזיוף. משעה שקבעתי שהוכחה טענת הזיוף, מיניה וביה אני קובע כי היה בידי הנתבעים, במקרה הטוב, פנקס שיקים שיכלו לזייף את השיקים שבו, כדי לא להסיק את המסקנה, במקרה הרע, כי הם ראו בדרך-לא-דרך לקחת פנקס שיקים שהיה בידי התובעת, היא האחות והגיסה, ולזייף כך את השיקים.