פסק-דין בתיק א 28426/01

נתוני רקע

1.         התובעת היא קבלנית משנה לענייני אינסטלציה והתקשרה ב"הסכם עם קבלן משנה" עם הנתבעת, לעניין עבודות אינסטלציה באתר בנייה באילת. מכוחו של חוזה זה הנפיקה התובעת לזכות הנתבעת ערבות בנקאית מספר 96-12-310238  על סך 86,700 ש"ח (להלן - "הערבות הבנקאית"). בין התובעת לבין הנתבעת נתגלעו חילוקי דעות, בעיקר לעניינה של הערבות הבנקאית.  לפיכך הוגשה תובענה, שתוקנה פעמיים, הן לסעד כספי בסך  76,846 ש"ח והן לצו עשה המורה את הנתבעת להשיב לתובע את הערבות הבנקאית.

2.         לגרסת התובעת, כעולה מתביעתה הנ"ל, הערבות הבנקאית הנ"ל שימשה כ"ערבות בדק". היא הוארכה מעת לעת תוך הצבת אולטימטום לפיו אם לא יוארך תוקפה, היא תמומש. לשיטת התובעת תוקפה של הערבות הבנקאית אמור היה לפוג ביום 10/2/99. על כך להלן. חרף זאת לא הושבה הערבות הבנקאית לתובעת, אף חרף מכתבי דרישה והתראה.  יתירה מזו: פעמיים עשתה התובעת שימוש בערבות בנקאית זו, שהוחזקה  כאמור שלא כדין. כך, אף לאור הוראות בית המשפט בבקשות לסעדים זמניים.  וכך נאלצה התובעת לשלם לנתבעת תשלום ראשון בסך 37,053 ש"ח ותשלום שני בסך 18,655 ש"ח. לנוכח הטענה כי תשלומים אלו שולמו, מכוח "מניעים של בריונות וסחטנות כלפי התובעת" (סעיף 19 לכתב התביעה), כתוצאה מהחזקה נפסדת בערבות הבנקאית, מתבקש בית המשפט להורות על השבת הסכומים האמורים. כאמור, נדרשת התובעת להשיב את הערבות הבנקאית האמורה.

            זו עיקר המחלוקת העולה מכתב התביעה. עוד דורשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך 13,516 ש"ח בגין עלות העמלה הבנקאית והמימון של הערבות הבנקאית לתקופה שמעבר למועד סיומה. ועוד היא דורשת לחייב את הנתבעת לשלם לה בגין עבודות נוספות שביצעה באתר בסכום של 7,622 ש"ח.

3.         הנתבעת התגוננה בפני התביעה. היא הכחישה את פרשנותה של התובעת ממנה עולה כי הערבות הבנקאית פגה ביום 10/2/99, ועל כך להלן. הערבות הבנקאית, לתפיסתה, היא ערבות בנקאית אוטונומית והשימוש בה נעשה כדין.  לגוף העניין טוענת הנתבעת כי באתר הבנייה היו ליקויי אינסטלציה, אף עד עצם היום הזה. הערבות הבנקאית נועדה להבטיח השבת עלויות בהן נשאה הנתבעת כתוצאה מליקויים אלו. זו הייתה הסיבה על פיה דרשה, וחזרה ודרשה, מן התובעת לשלם לה את התשלומים האמורים על חשבון הסכום הכולל של הערבות הבנקאית.  משום כך, כך נטען בכתב ההגנה, ממשיכה הנתבעת לאחוז כדין בערבות הבנקאית כל עוד  קיימים ליקויי בנייה, באחריות התובעת. ליקויי בנייה נטענים אלו, ליום הגשת כתב ההגנה המתוקן, עולים לכדי סך של 19,976 ש"ח.

            הנתבעת הכחישה קיומן של "עבודות נוספות", כדרישת התובעת, וכן את הדרישה למימון עלות העמלה הבנקאית בגין המשך תוקפה של הערבות הבנקאית.

4.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר דוד ורדי (להלן - "ורדי"), מנכ"ל התובעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר  רמי גזית (להלן- "גזית"), מנהל מחלקת תיקוני אחריות אצל הנתבעת. תצהירי העדויות משופעים נספחים לרוב. התיק נקבע לישיבת הוכחות ואולם בפתח הישיבה  הסכימו ב"כ הצדדים, בהמלצת בית המשפט, כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

            עיקר מניינה ובניינה של המחלוקת נעוצה לעניינה של הערבות הבנקאית. אדון ואכריע, איפוא, בסוגיה האמורה.

לעניין הערבות הבנקאית - דיון והכרעה

5.         בין הצדדים נקשר, כאמור, חוזה ביום 31/10/95. בסעיף 3(ז) לחוזה התחייבה התובעת "למסור את העבודות כשהן מושלמות לשביעות רצון דורי (היא הנתבעת - ש.ל.) ו/או המזמין (הם רוכשי הדירות - ש.ל.) ולהיות אחראי לטיב העבודות, לרבות בתקופת הבדק והאחריות. תקופת הבדק תהיה בהתאם לסעיף 12 בנספח להסכם זה. אולם  בכל מקרה לא תפחת מ-18 חודש ממועד  השלמת העבודות או מיום גמר תיקון כל הליקויים על פי פרטיכל המסירה, לפי המקרה".

            סעיף 14 לחוזה מורה כי "לשם הבטחת מילוי כל אחת מהתחייבויותיו של קבלן המשנה (היא התובעת - ש.ל.) מוסר בזאת קבלן המשנה לדורי ערבות כמפורט בנספח. דורי רשאית לגבות את סכום הערבות בכל עת לפי שיקול דעתה המלא ללא כל צורך במשלוח התראה מראש. אין במסירת הערבות ו/או בגבייתה כדי לגרוע מכל אחריות של קבלן המשנה ומכל זכות המוקנית לדורי לכל סעד אחר ו/או נוסף על פי ההסכם או הדין".

            סעיף 10 לנספח לחוזה, שכותרתו "ערבויות", דן ב "ערבות לקיום החוזה- ערבות בנקאית צמודה למדד החוזה...", ש "תימסר לדורי תוך 7 ימים ממועד חתימת החוזה". וכן "ערבות לתקופת הבדק - ערבות לתקופה של 18 חודש מיום השלמת העבודות או מיום גמר תיקון כל הליקויים על פי פרוטוקול המסירה, לפי המקרה...".

6.         בהחלטתי מיום 14/1/02 בתיק בש"א 22773/01 נדרשתי לתהייה האם הערבות הבנקאית שבפניי היא ערבות בנקאית "לקיום החוזה" או שמא היא "ערבות בדק".ראיתי להניח, כמבואר בהחלטתי הנ"ל, כי הערבות הבנקאית היא "לקיום החוזה".  מתצהיר עדותו של ורדי אני למד כי בעקבות הגשת חשבון סופי שהונפק לתובעת על ידי הנתבעת, הרי לנוכח העובדה שקיימת אצל הנתבעת "ערבות משוערכת" על סך 100,342 ש"ח "נסתפק בזה". ממסמך זה מבקשת התובעת ללמוד כי הערבת הבנקאית, שתחילה הייתה "לקיום החוזה" הומרה ל"ערבות בדק". מסקנה זו דחוקה בעיניי שהרי לא הופניתי לכל הוראה המחייבת את המרת הערבות הראשונה בערבות השניה. ועם זאת, מקובלת עליי הנחתו של ורדי, כי לנוכח העובדה שהנתבעת הנפיקה לתובעת חשבון סופי, גילתה הנתבעת דעתה, לכאורה, שעבודותיה של התובעת הושלמו לשביעות רצונה המלאה. בכך לא סגי לעניין מילוי התחייבויותיה של התובעת. שהרי, לכל הדעות, יש להבטיח את זכויותיה של הנתבעת ככל שעסקינן ב"תקופת הבדק והאחריות". על כך ניטשת בין בעלי הדין מחלוקת פרשנית.

7.         כזכור, "ערבות הבדק" נמסרת "לתקופה של 18 חודש מיום השלמת העבודות או מיום גמר תיקון הליקויים על פי פרוטוקול המסירה". לשיטתה של התובעת הערבות פגה בחלוף 18 חודש "מיום השלמת העבודות". יום זה של "השלמת העבודות" הוא יום 10/8/97, הוא מועד החשבון הסופי שהנפיקה הנתבעת לתובעת.  הנה כי כן, ולשיטה זו, תוקפה של "ערבות הבדק" פג זה מכבר.

            לחילופין,  כך ממשיכה התובעת, ככל שתיושם החלופה השניה הדנה ב "יום גמר תיקון הליקויים על פי פרוטוקול המסירה", טוענת התובעת כי "פרוטוקול מסירה" זה נסב לעניין מועד מסירת הפרוייקט על ידה לנתבעת, ואף מועד זה הוא יום 10/8/97, מועד הנפקת החשבון הסופי.  העובדה שהנתבעת התרשלה ולא ערכה עמה פרוטוקול מסירה, אינה מעלה ואינה מורידה. בעיקר נכונים הדברים לנוכח העובדה שהחוזה נוקט לשון יחיד ומדבר על "פרוטוקול" ולא "פרוטוקולים".  בכך מבקשת התובעת להדוף את טענת הנתבעת כי החוזה מדבר  על פרוטוקול המסירה של הדייר-הרוכש מאת הנתבעת, וממילא לא מדובר על פרוטוקול אלא על פרוטוקולים.

8.         הנני רואה לדחות פרשנות זו של התובעת, תוך שאני מאמץ את טיעוני הנתבעת בסוגיה האמורה. פרשנות התובעת אינה תואמת את התכלית ההגיונית והכלכלית המתחייבת מטיב העסקה, ודומה שהיא אף אינה מתחייבת מפרשנות מילולית סבירה של המסמך העומד לפירוש.

            ראשית, ברי כי  הסעיף האמור דן בשתי חלופות. האחת, דנה ב "תקופה של 18 חודש מיום השלמת העבודות". השניה, דנה בתקופה "מיום גמר תיקון כל הליקויים על פי פרוטוקול המסירה, לפי המקרה". משום כך, על פני הדברים,  פרשנות התובעת מעקרת כל משמעות לעניינן של שתי חלופות אלו. שהרי אם לשיטתה "יום השלמת העבודות" זהה ליום "פרוטוקול המסירה", שהרי הכתוב מדבר בפרוטוקול מסירה בין הנתבעת לתובעת ולא בין הנתבעת לרוכשי הדירות, מה הואילו הנסחים בתקנתן של שתי חלופות, כאשר מדובר בחלופה אחת?

            שנית,  התובעת אינה מצביעה על כל הוראה חוזית המחייבת נוהל של "פרוטוקול מסירה", כאשר  התובעת תשלים את עבודות האינסטלציה שלה. לא בכדי, איפוא, לא הוצג בפניי פרוטוקול מסירה כאמור, במסכת היחסים שבין הנתבעת לבין התובעת.  לעומת זאת, קיימים-גם-קיימים "פרוטוקולי מסירה" במסכת היחסים שבין הנתבעת לבין הדיירים-הרוכשים. אכן,  לזכותה של התובעת שוקל הנתון כי החוזה נוקט בלשון יחיד ("פרוטוקול") ולא בלשון רבים ("פרוטוקולים"), ואולם נתון זה, כשלעצמו, אינו יכול לכרסם בהקשר הדברים המתחייב. זה נלמד לאור טיבו של ההסכם בין הנתבעת לבין התובעת.

            שלישית,  מן החומר שבפניי ברי לי כי הנתבעת הקימה פרוייקט בנייה. הנתבעת הייתה קבלן המשנה שלה.  לא בכדי שאולים הביטויים בחוזה שבין הצדדים מביטויים השאובים מהוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973.  "תקופת הבדק והאחריות", בה דן לדוגמא סעיף 3(ז) הנ"ל, יש לפרשה לאורו של החוק הנ"ל. משמע, הנתבעת חשופה לתביעות של הדיירים מכוחו של החוק הנ"ל. ברי לחלוטין, איפוא, שמגמת החוזה הייתה להבטיח את זכות השיפוי של הנתבעת מן התובעת, בגין חשיפה חוקית וחוזית זו.

            רביעית, גם הביטוי "לפי המקרה", לשיטתי, תומך בפרשנות האמורה ומשמיענו כי "ערבות הבדק" משתרעת, "לפי המקרה", במועד המשתנה מדירה לדירה מיום גמר תיקון כל הליקויים שבה על פי פרוטוקול המסירה.

            בהקשר זה יש מקום להדוף מכל וכל את טענתה החילופית  של התובעת. על פי טענה חילופית זו, גם המועד  החילופי של פקיעת הערבות הבנקאית חלף זה מכבר שהרי חלפו 18 חודש ממועדי פרוטוקולי המסירה שהוצגו בפניי. ואולם נשמט מב"כ התובעת כי המועד הקובע איננו מועד פרוטוקול המסירה אלא "יום גמר תיקון כל הליקויים על פי פרוטוקול המסירה".