פסק-דין בתיק א 284/05

עתירה לפסק דין הצהרתי על בטלות שטר משכון.

העובדות הצריכות לענין

1.      התובעת היא תושבת אוסטרליה, ובעלה, שהוא יליד הארץ, הוא בן דודו של מר גידי ברקוביץ ( להלן: "ברקוביץ"), שיוזכר להלן.

ברקוביץ ואדם נוסף בשם מיקי גיא, היו בתקופה הרלוונטית הבעלים והמנהלים של חברה בשם מ.א.ג. (1988) חברה לשירותי נקיון, אחזקה וכח אדם בע"מ ( להלן: "החברה").

החברה ניהלה את עסקיה במספר בנקים, בין היתר, בבנק איגוד ובבנק הבינלאומי. בשנת 1991 הפסיקה החברה פעילותה בבנק הבינלאומי ופתחה חשבון בסניף דרך העצמאות של הנתבע 1 ( להלן: "הבנק").

בין הבטחונות שהמציאה החברה לבנק להבטחת האשראי שקיבלה, נרשם שיעבוד בדרך של רישום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין ורישום משכון זכויות, על הנכס הידוע כחלקה 340 בגוש 12255 ברח' הולנד 15 בשכונת דניה בחיפה ( להלן: "הנכס"). תוקפו של שעבוד זה הוא שעומד במוקד התביעה.

2.      נרחיב מעט אודות הנכס ואודות התובעת וקשריה עם ברקוביץ, כפי שעולה ממסכת הראיות שהונחה בפני בית המשפט.

המגרש עליו בנויה הדירה בנכס, נרכש בשנת 1990 מחברת דניה סיבוס על ידי התובעת, ולזכותה נרשמה הערת אזהרה. התובעת לא שהתה בארץ בעת שהמגרש נרכש (נ/5/1 - תשובה לשאלה 2), והרכישה של הנכס בשמה נעשתה מכוח יפויי כח סטנדרטי בשפה העברית שנתנה התובעת לאביו של ברקוביץ. בייפוי הכח, הוסמך אביו של ברקוביץ' לטפל בשמה של התובעת בכל הקשור ברכישת הנכס ובעריכת הסכם שיתוף להקמת בית דו-משפחתי על הנכס, שאחת מדירותיו היא הדירה נשוא התובענה דכאן (נספחים א', ב' לתצהיר ברקוביץ).

על פי גירסת ברקוביץ, התובעת העבירה כסף מאוסטרליה לצורך רכישת הנכס ולבניית הדירה הבנויה כיום בנכס, והמדובר בסכומים של מאות אלפי דולרים (עמ' 17 ש' 21). אין חולק כי הן בעת רכישת הנכס והן בעת הבנייה בנכס, התובעת לא שהתה בארץ.

בחודש אפריל 1992, במהלך בנית הדירה, התובעת שעבדה את הנכס לטובת הבנק הבינלאומי להבטחת חובות החברה. לשם כך חתמה התובעת באוסטרליה, על מסמכי משכון בשפה העברית. 

בנית הדירה הושלמה בשנת 1993 ומאז ועד עצם היום הזה, ברקוביץ' ומשפחתו הם המחזיקים הבלעדיים בדירה ובנכס, ונוהגים בו מנהג בעלים, מבלי לשלם לתובעת דמי שכירות.

3.      התובעת ביקרה בישראל פעם אחת בלבד לתקופה קצרה בין התאריכים 29.9.94 עד 6.10.94. בעת ביקורה בארץ, חתמה התובעת בפני עו"ד פינגרר בחיפה על יפוי כח נוטריוני כללי לטובת ברקוביץ'. המדובר ביפוי כח סטנדרטי בשפה העברית, לו נוסף סעיף מיוחד שהודפס  במכונת כתיבה ולפיו רשאי ברקוביץ' לעשות כל הנדרש למכירה או לשעבוד נכס אחר של התובעת לטובת בנק איגוד. המדובר בנכס שגם הוא בשכונת דניה בחיפה (רח' שופמן 18 גוש 12252 חלקה 179).

4.      נחזור בשלב זה לחברה ואל הנכס נשוא דיוננו.  

לצורך שעבוד הנכס הרשום על שם התובעת, מסר הבנק לברקוביץ' מסמכי משכון בשפה העברית, שכללו שטר משכון, הודעות משכון, יפוי כח והוראות בלתי חוזרות. מסמכים אלו נחתמו על ידי התובעת ביום 9.4.92 בפני קונסול ישראל בסידני, שאישר כי התובעת חתמה עליהם מרצונה החופשי.

על סמך מסמכים אלו, רשם הבנק ביום 10.5.92 בלשכת רישום המקרקעין, הערת אזהרה על התחייבות לרישום משכנתא, ובד בבד נמחקה הערת האזהרה שנרשמה לזכות הבנק הבינלאומי.

מאחר שהתובעת היא תושבת חוץ, התעורר כנראה מאן דהוא במחלקה המשפטית של הבנק ודרש כי התובעת תחתום על מסמכי המשכון גם בשפה האנגלית. הבנק מסר לברקוביץ' את המסמכים הבאים בשפה האנגלית וביקש ממנו להעבירם לחתימתה של התובעת: מסמכי המשכון, וכן כתב ערבות מוגבלת לסכום של 600,000 לחובות החברה ( להלן: "הערבות הראשונה"). מסמכים אלו הוחזרו לבנק לאחר שביום 2.9.92 התובעת חתמה עליהם בפני נוטריון צבורי באוסטרליה, שחתימתו אומתה על ידי הקונסול הישראלי בסידני. על סמך מסמכי המשכון בשפה העברית ובשפה האנגלית, רשם הבנק ביום 15.11.92, בלשכת רשם המשכונות, משכון על זכויותיה של התובעת בנכס.

5.      חלפו עברו כשלוש שנים, ולאור פעילות החברה והיקפי האשראי, הבנק דרש מהחברה בטוחות נוספות. לשם כך, העביר הבנק לברקוביץ', שהעביר לחתימתה של התובעת באוסטרליה,  כתב ערבות נוסף בשפה האנגלית, מוגבל עד לסך של 550,000 $. כתב הערבות באנגלית והודעה לערב באנגלית, נחתמו על ידי התובעת ביום 5.4.95 בפני נוטריון ציבורי במלבורן שחתימתו אושרה על ידי הקונסול הישראלי בסידני  ( להלן: "הערבות השניה").

6.      חלפו כחמש שנים והחברה נקלעה לקשיים. במהלך שנת 2000 התנהל בין הבנק לבין ברקוביץ', שאף הוא ערב לתשלום חובות החברה, מו"מ להסדר החוב לבנק. ברקוביץ' יוצג במו"מ על ידי עו"ד רון ברנט, והבנק יוצג על ידי עו"ד ריבנוביץ' שהוא הנתבע 2, ועל ידי עו"ד גב' חיימוב-רומן (שמסרה תצהיר ונחקרה נגדית על ידי ב"כ התובעת).

משלא צלח המו"מ, נשלחו לחברה ולערבים מכתבי דרישה. לתובעת נשלחו בחודשים אוקטובר-נובמבר 2000 שני מכתבי דרישה, האחד בעברית והשני באנגלית ובהם נדרשה לשלם את חובותיה על פי ערבויותיה לחובות החברה. במכתבים אלו נזכר במפורש המשכון שעשתה התובעת על הנכס לטובת הבנק (נספחים חר/5 - חר/10 לתצהיר עו"ד חיימוב).