פסק-דין בתיק א 28389/04

מבוא והליכים

1.      התובע הינו מנהל מיוחד לצינקל בע"מ (בפירוק) (להלן: "צינקל"), אשר מונה כמפרק צינקל ביום 29.5.02. עד להתמוטטותה הכלכלית במהלך שנת 2002, היתה צינקל חברה פרטית, שעסקה בייצור ואספקת פרופילי אלומיניום למוצרים שונים ללקוחות שונים, מתבניות המכונות "טבעים" או "מטריצות". יש להדגיש, כי התבנית ("הטבע") נעשית במיוחד על פי פרמטרים ומפרט ספציפיים לייצור פרופילי אלומיניום מיוחדים ומותאמת ללקוח ספציפי. הנתבעת היא חברה קבלנית לייצור והרכבת גגות שקופים מפרופילי אלומיניום. הנתבעת נמנתה על חוג לקוחות צינקל במשך שנים בהן רכשה פרופילי אלומיניום, שיוצרו באמצעות טבעים, שהוכנו במיוחד עבורה, על פי שרטוטים, שהעבירה הנתבעת לצינקל.

2.      לטענת התובע, נותרה הנתבעת חייבת לצינקל במועד הפירוק סך של 46,298 ש"ח. הנתבעת אינה כופרת בסכום החוב, אך טענה כנגד החוב שלוש טענות קיזוז. מטענת הקיזוז ולפיה הגיעה הנתבעת ליעדי הצריכה בגין הטבעים - חזרה בה הנתבעת בדיון ביום 5.5.05, והוצא פסק דין חלקי כנגד הנתבעת על ההפרש. לפיכך נותרו לדיון שתי טענות קיזוז. האחת, החזר תשלום בסך 24,510 ש"ח, שהנתבעת שילמה לתובע בגין הטבעים, שלטענתה, שייכים לה. השניה, תשלום בסך 9,491 ש"ח שהנתבעת שילמה לחברת "קליל", על מנת להתאים את הטבעים, שרכשה הנתבעת מהתובע למכבשים בחברת קליל.

הבעלות בטבעים

3.      הנתבעת טענה, באמצעות עדיה, גב' ליאת נחום-קופלנד (להלן: "ליאת") ומר אהרון שמיר (להלן: "אהרון"), כי הטבעים, שיוצרו ע"י צינקל, הינם רכושה. הנתבעת שילמה בעבור הטבעים מראש (סכום של כ- 1,200 עד 1,500 דולר לכל טבע) ולאחר התשלום היו הטבעים רכושה של הנתבעת ונשארו בצינקל רק לצורך ייצור פרופילים בעבור הנתבעת. עוד העידו עדי הנתבעת כי על פי תנאי העסקאות, אם יוצרו על טבע מסויים מעל 3 טון פרופילים זוכתה הנתבעת בסכום השווה לסכום ששילמה בגין הטבע. הנתבעת הגישה מכתב מצינקל, שנכתב ע"י ליאת, בהיותה מנהלת מכירות בצינקל, מיום 30.7.95 ובו נכתב: "

4.      "הרינו לאשר בזאת כי בתנאי שמלוא התשלום עבור המטריצות יתקבל וחברת סקיילייט תעמוד בתנאי התשלום כפי שמופיע בהצעתנו מס' 961, הרי שהמטריצות תהיינה רכוש סקיילייט וצינקל לא תספק מטריצות אילו ללקוחות אחרים. כל עוד המטריצות תהיינה במפעל צינקל, הרי שצינקל תדאג לטיפולן השוטף." (להלן: "מכתב צינקל").

5.      עוד צרפה הנתבעת את ההסדר, שביצעה עם המפרק לקבלת הטבעים לרשותה, שכונה "השאלת טבעים" ועליו נכתב בכתב יד: "הטבעים הם רכוש חב' סקיילייט בע"מ וצינקל בע"מ מתחייבת לשמירת סודיות בהתאם להסכמים בין צינקל בע"מ וסקיילייט בע"מ."

6.      עד התובע, מר גדעון אייזנשטיין (להלן: "גדעון"), טען לעניין זה, כי הטבעים מיוצרים בעבור הלקוח על פי דרישתו וצרכיו וכי אסור לצינקל להשתמש בטבע שכזה לייצור פרופילים בעבור אחרים. אולם, הטבעים נשארים תמיד בבעלות צינקל, גם אם הלקוח מממן את הטבע מימון ראשוני, אשר מוחזר לו היה ועמד ביעדי צריכה שנקבעו בין הצדדים. גדעון העיד, כי הטבעים נשארים תמיד על רצפת הייצור של צינקל אשר אחראית על תחזוקת הטבעים והחלפתם בטבעים חדשים לאחר בלייתם. היה והלקוח חפץ לסיים את ההתקשרות עם צינקל הם נשארים רכושה והלקוח יכול לרכשם. עוד ציין גדעון כי הנתבעת רכשה את את הטבעים לאחר הפירוק ללא טרוניה ואף חתמה על כתב וויתור, הכוונה להסכם השאלת הטבעים.

7.      בחקירתה הנגדית של ליאת היא העידה כי מכתב דוגמת מכתב צינקל הוצא ללקוחות בודדים ורק לאחר קבלת אישור של מנכ"ל צינקל. ככלל, לטענתה, השתדלו להמנע מלתת מכתבים כאלה ללקוחות, משום שהמשמעות שלהם היתה מתן בעלות פיסית בטבעים ללקוחות (עמ' 18 לפרוט' מיום 16.6.05). היא גם העידה כי מכתב צינקל התייחס לכל הטבעים שיוצרו בעבור הנתבעת.

8.      לעניין הבעלות בטבעים אני מקבלת את עמדת הנתבעת, כי הטבעים שייכים לה ולא לצינקל. להלן נימוקי.

9.      תוכנו של מכתב צינקל, שונה מן הנוהג הרגיל שבין צינקל ללקוחותיה השונים ועל פי עדות ליאת מכתב שכזה ניתן לנתבעת ולעוד מספר לקוחות בלבד. הנתבעת השכילה להביא את ליאת, שהיא החתומה על המכתב בשם צינקל, ואשר עמדה על דעתה, גם בחקירה הנגדית הארוכה, כי המכתב מביע את הסכמת הצדדים הייחודית למקרה זה והשונה מהרגיל, דהיינו העברת הבעלות בטבעים לנתבעת. הייתי מצפה שלנוכח העדות של ליאת והמכתב שהציגה, יביא התובע כעד הזמה את מנכ"ל צינקל או מי מעובדיה, שידע את פירטי מערכת ההסכמים עם הנתבעת ממקור ראשון ויוכל להזים את גרסת ליאת ואהרון. אולם, התובע הסתפק בעדותו של גדעון, אשר אין לו ידע אישי בנושא בתקופה הנדונה, משום שהוא עבד בצינקל רק בשנה האחרונה שלפני פירוקה  ולכן לעניין זה יכול להסתמך רק על המסמכים.

10.  עוד יש לציין כי נתתי אמון מלא בעדותו של אהרון ולמרות העובדה שליאת הוכרזה "עד עויין" של התובע, במשפט אחר (ת.א. 47129/03), כפי שהוצג בפני, הרי שנתתי אמון בעדותה בפני ומצאתי אותה דבקה בעמדתה בנושא העיקרי הנדון בפני. גם לא מצאתי כי קיימים קשרים בין הנתבעת לליאת, אשר מעיבים על עדותה.

11.  התובע טוען כי הפרשנות הנכונה של מכתב צינקל היא כי הכוונה ל"בעלות הרעיונית" בלבד. אולם, המשפט המופיע בסוף המכתב, דהיינו "כל עוד המטריצות תהיינה במפעל צינקל", מעלות את האפשרות כי הטבעים יוצאו מן המפעל וימסרו לנתבעת. אפשרות זו מנוגדת לגרסת התובע ולפיה הטבעים תמיד נשארים במפעל כי צינקל היא הבעלים.

12.  חשוב לציין, כי גדעון הודה, כי איים על אהרון, כי אם לא ירכוש ממנו את הטבעים ימכור אותם בשוק החופשי למרבה במחיר, וזאת למרות שגדעון הודה כי ידע שלנתבעת בעלות במובן של קניין רוחני בטבעים (עמ' 7 לפרוט' מיום 5.5.05). איום זה מבהיר הן מדוע רכשה הנתבעת את הטבעים שוב, מדוע נאלצה לשלם עבורם, למרות שקיבלה אספקה מקליל מיד לאחר הפירוק, והדבר מהווה בהחלט כפייה כלכלית ברמה של איום בפגיעה בבלעדיות של הנתבעת על קו הייצור שלה ומכירתו לצד שלישי המתחרה בה (ע,א 1569/93 מאיה נ' פנפורד בע"מ ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ ואח', פ"ד מח (5) 705). לפיכך, אני מקבלת את הטענה כי כתב הוויתור נחתם תחת איום וכפיה. יש גם לראות את כתב הויתור על כל הכתוב בו וכיצד במסגרתו השכילה הנתבעת להוסיף את טענתה כי הטבעים שייכים לה והקהתה את עוקצו של כתב הויתור בשמירה על זכויותיה.

13.  לפיכך, אני מתירה לנתבעת לקזז את הסכומים אשר שילמה בעבור רכישת הטבעים פעם נוספת.

עלות התאמת הטבעים לקליל

14.  בתחילת הדברים נבהיר כי הסכום היחיד שנטען ששולם עד היום ע"י הנתבעת לקליל הינו סך של 9,491 ש"ח וגם להוכחת תשלום סכום זה לא צורפה קבלה אלא חשבונית בלבד. סכום זה שולם לקליל, על מנת להתאים את הטבעים, שנלקחו מצינקל, למכבשים של קליל.

15.  השאלה היא האם עומד תשלום סכום זה לקליל במסגרת תנאי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] ובמיוחד האם הוא היה מאושר בתביעת חוב ("בר תביעה") כנגד צינקל. מדובר בסכום ששולם לקליל, לאחר שהחברה הפסיקה את פעילותה והנתבעת ביקשה להמשיך ולייצר את הפרופילים באמצעות קליל. לדעתי, סכום זה אינו בר תביעה. לא מדובר בסכום, שנוצר עקב הפרת חוזה של התובעת, משום שלא היתה חובה על צינקל להמשיך ולייצר לנתבעת פרופילים מעבר להזמנותיה. למעשה, בכל עת, גם קודם לפירוק, יכולה היתה צינקל להפסיק לייצר את הפרופילים, לתת את הטבעים לנתבעת, מכח בעלותה של הנתבעת בטבעים, והנתבעת צריכה היתה למצוא לעצמה פתרון. צינקל אינה אחראית לפתרון, שתמצא לעצמה הנתבעת ואינה נושאת באחריות להתאמת הטבעים למכבש אחר שתמצא הנתבעת ולא לסכום ששילמה בגין כך.

16.  לפיכך אני דוחה את טענת הקיזוז בעניין סכום זה.

סוף דבר

הנתבעת חייבת לתובע את סכום התביעה, 51,282 ש"ח, כשהוא נושא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כנגד הנתבעת יצא פסק דין חלקי בסך של 17,281 ש"ח. לפיכך, יש להפחית מסכום התביעה את הסכום ששולם במסגרת פסק הדין החלקי.  

הנתבעת רשאית לקזז מסכום זה את הסכומים, ששילמה בעבור הטבעים בסך 24,510 ש"ח, בתוספת מע"מ, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 6.11.02עד ליום התשלום בפועל.