פסק-דין בתיק א 28272/00

1.         התובע היה, ביחד עם אחרים, בעל הזכויות הקנייניות במקרקעין, הידוע כגון 6154, חלקה 34 המצויים ברח' ח"ן, בגבעתיים (להלן:" המקרקעין").

2.         הנתבעת 1, היא עיריית גבעתיים (להלן: "העירייה") והנתבעת 2, הועדה המקומית לתכנון

           ובניה של אותה עיר (להלן "הוועדה").

3.         ב- 30.4.97 הגיש התובע בקשה להיתר בניה על המקרקעין. בעקבות הבקשה הוציאה העירייה לתובע "הודעת תשלום".   כתנאי למתן ההיתר, דרשה הוועדה אישור על תשלום ההודעה, וזה אכן ניתן, ביוני 1997.

4.         התובע שילם לעירייה סכום של 343,863.90 ש"ח. בתביעה זו, עותר התובע לחייב הנתבעות להשיב לו את החלק הארי של הסכומים ששילם, כדלקמן:

א.         היטל תיעול בסך 42,765 ש"ח.

            ב.         היטל סלילת כביש בסך 42,579 ש"ח .

            ג.          היטל ביוב בסך 43,051 ש"ח .

            ד.         אגרת חיבור מים בסך 14,756 ש"ח.

            ה.         אגרת זכויות מים בסך 20,280 ש"ח .

            ו.          אגרת הנחת צינורות בסך 14,087 ש"ח

            ז.          רכישת מודד מים ממוחשב בסך 3,316 ש"ח .

5.         התובע טוען כי שילם את הסכומים בלית ברירה, בסברו כי הודעת התשלום מבוססת על עילות חוקיות. בדיעבד הסתבר לו כי הנתבעות "ניצלו לרעה את סמכותן  השלטוניות להוצאת היתרי בניה, עשו עושר ולא במשפט, הציגו בפני התובע מצג כאילו הן פועלות על פי חוק וגבו ממנו תשלומי יתר שלא כדין". לפיכך, יש לחייבן בהשבת סכום של כ- 181,000 ש"ח .

6.         הנתבעות טענו לחזקת תקינות ההחלטות השלטוניות. עוד נטען כי התובע שילם ללא מחאה, השתהה בהגשת תביעתו וכי יש לדחות את עילותיה אחת לאחת, מן הטעמים שפורטו על ידן .

7.         דיון

הודעת התשלום של עירית גבעתיים נושאת 11 פריטים. מתוכם, לא נתבעה השבתם של היטל השבחה, מיסי הבניה, ועוד.

בקליפת אגוז, ניתן לומר כי טענות התובע מתבססות על עצם חוקיותן של דרישות התשלום ועל אופן חישובן של האגרות. לשיטתו, הואיל ועל המקרקעין היה בנוי בית קטן שהיה מחובר חיבורי קבע למערכות המים, הביוב, התיעול והכבישים, יש להפחית מהחיובים שנדרשו על פי שטח המקרקעין הכולל, את השטח הבנוי מימים ימימה.

8.         קודם שאדרש לטענות התובע אחת לאחת, יש לציין את ההלכות הכלליות החלות לעניין השבת כספים ששולמו לרשות מקומית על ידי מי מאזרחיה, על פי דרישות תשלום שהוצאו לכאורה כדין. לזכות העירייה עומדת בראש ובראשונה חזקת התקינות - שהחלטותיה ניתנו כדין ופעולתה חוקית ותקינה:

"לדעתי, לא היה מקום לקבוע כי היטל הביוב הוטל שלא כדין. אמת, החלטת הרשות     המקומית לא נמצאה. אין בכך כדי לפגוע בחוקיות ההיטל, שכן לרשותה של הרשות המקומית עומדת חזקה התקינות (או החוקיות). על פי חזקה זו, נקודת המוצא הנה כי המינהל פעל באופן חוקי ותקין. praesumuntur rite et solemniter esse acta omnia ניתן, כמובן לסתור החזקה. הנטל מוטל על המבקש לעשות כן. חזקה זו נתקבלה בפסיקה הישראלית (ראו, למשל, רע"פ 1088/86 מחמוד נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הגליל המזרחי, פ"ד מד(417 (2; בג"צ 7351/95 גבעוני נ. השר לענייני דתות, פ"ד נ (128 ,89 (4; בג"צ 4146/95 עזבון המנוחה לילי דנקנר נ. מנהל רשות העתיקות, פ"ד נב (793 ,774 (4); חזקה זו חלה בכל תחומי המשפט הציבורי (ראו F. Bennion Statutory Interpretation 888 (3d ed, 1997 היא חלה ממילא גם לעניין פעולותיהן של רשויות מקומיות (ראו בג"צ 25/82 רוסיניק נ. עירית רעננה, פ"ד לו (772 ,766 (4; ע"א 1188/92 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים נ. ברעלי, פ"ד מט (472 ,463 (1). עוצמתה של החזקה משתנה על פי הנסיבות. בדרך כלל, ככל שעבר זמן רב יותר מהפעולה המנהלית, גובר כוחה של חזקת התקינות. בצדק ציין השופט זמיר כי:

"החזקה היא שההחלטה ניתנה כדין. לפיכך מי שטוען כי ההחלטה ניתנה שלא כדין עליו הראיה. זאת ועוד: חזקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הזמן. לאחר שנים רבות יהיה לה משקל רב. אכן, עדיין היא רק חזקה, ולכן עדיין היא ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הזמן יקשה יותר ויותר לסתור אותה" (בג"צ 4146/95 הנ"ל, בעמ' 793). [ע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ , פ"ד נד(3), 749 ,עמ' 754-755].