פסק-דין בתיק א 2827/98

רקע עובדתי

1.         התובע, אליהו חן, יליד 16/3/69, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 23/4/98 (להלן: " התאונה"), עת נהג ברכב אשר השימוש בו בוטח על ידי הנתבעות.

            בעת ארוע התאונה, לצידו של התובע ישבה ברכב נאוה חן (להלן: " נאוה") חברתו דאז שלימים נישאה לתובע ביום 29/7/99, ולבני הזוג שני ילדים - גל שהיא כיום כבת 7 וזיו שהוא כיום כבן ארבע וחצי. גם נאוה נפצעה בתאונה, ואולם פגיעות קלות מאלה שסבל התובע והיא פוצתה בגינן בסכום של כ-180,000 ש"ח לדבריה, במסגרת הסכם פשרה ובהליך נפרד שהתנהל בעניינה.

            בעקבות פגיעתו, הגיש התובע את התביעה דנן מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, לפיצוי בגין נזקיו.

            הנתבעות מודות בחבותן לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה. המחלוקת בין הצדדים נסבה על היקף הנכות הרפואית והתפקודית של התובע ועל גובה הנזק.

2.         התובע נפגע באורח קשה בחלקי גוף רבים, וממקום התאונה הובהל לבית חולים "בילינסון" כשהכרתו מעורפלת. בקבלתו בחדר מיון נמצא דימום רב באזור הפנים ובשל כך בוצעה לו אינטובציה לקנה הנשימה. התובע נותח ובוצעה קשירה דו צדדית של עורק הקרוטיס החיצוני וניתוח פיום קנה (טרכאוסטומיה) לצורך הנשמה. בבדיקת ראש הודגם דימום אפידורלי קטן מאחורי ארובת עין ימין. הוא נותח לתיקון וקיבוע שברים רבים בפנים ובלסת. אובחנו גם שברים ברגל ימין שגובסו. כן סבל התובע משברים בארובות העיניים וכתוצאה מכך איבד את ראייתו בעין שמאל ושדה ראייתו בעין ימין הוגבל.

            תחילה אושפז במחלקה לטיפול נמרץ ולאחר מכן במחלקת פה ולסת עד לשחרורו מבית החולים ביום 23/6/98, בצירוף המלצה להמשך טיפול ומעקב.

            לשם קביעת נכותו של התובע, מינה בית המשפט שבעה מומחים רפואיים: פרופ' נמט בתחום רפואת העיניים; פרופ' טייכר בתחום הפה והלסת; פרופ' קרוננברג בתחום אף אוזן גרון; ד"ר מטרני בתחום הפסיכיאטריה; ד"ר רזון בתחום הנוירולוגי; ד"ר ישראלי בתחום האורטופדיה וד"ר וסטרייך בתחום הכירורגיה הפלסטית. כן מונה מומחה בתחום הרפואה הפיסיקלית ושיקום, ד"ר זייליג, לקביעת צרכיו וצרכי שיקומו של התובע.

דיון

3.         מטעם התובע נשמעו תשעה עדים: התובע, נאוה - אשת התובע; חיים חן - אחיו של התובע; יניב חן - אחיין של התובע שעבד בחנות שהקים התובע; סיגל כהן - שעבדה בחנות שהקים התובע; אסתר גואטה - אחותו של התובע; יעקב דרויש - מנהל מפעל מוגן לעוורים; נירה גרין - מנהלת סניף חיפה של מט"ב עמותה לשירותי טיפול ורווחה; יצחק טייר - מי שהיה בעת הרלוונטית מבעלי השליטה ברשת חנויות "קצת אחרת" שהתובע שימש כזכיין שלה; ושלמה אלטרס - חשבונאי ויועץ מס שערך את הדוחות הכספיים של עסקיו של התובע במשך השנים.

            מטעם הנתבעים נשמעה עדותם של שי ספיר - אקטואר שנחקר על חוות הדעת האקטואריות שערך נ/9 (חישוב אקטאורי של היוון קצבת נכות כללית המשתלמת לתובע על ידי המל"ל) ונ/10 (חישוב אקטוארי של היוון קצבת שירותים מיוחדים וקצבת ניידות העשויות להשתלם לתובע על ידי המל"ל); וגדעון הס, מנהל משרד לשירותי שיקום והערכות סוציאליות שנחקר על חוות דעתו נ/11 שניתנה בעניין עלויות סיעוד.

            כן בהסכמה הוגשה תעודת עובד ציבור על נספחיה שנערכה על ידי מלכה שדה, מרכזת גמלאות נכות כללית בסניף נתניה של המוסד לביטוח לאומי, סומנה נ/8; ותעודת עובד ציבור על נספחיה שנערכה על ידי יוסי קורסיה, מנהל השירות לעיוור, סומנה נ/12.

            לבקשת ב"כ הצדדים זומנו ונחקרו חמישה מתוך המומחים שמינה בית המשפט: ד"ר מטרני, פרופ' טייכר, ד"ר זייליג, פרופ' נמט וד"ר רזון. הצדדים ויתרו על חקירתם של המומחים האחרים.

הנכות הרפואית

4.         כפי שצוין, בית המשפט מינה לתובע שבעה מומחים לקביעת מצבו עקב התאונה וכן מומחה ברפואה שיקומית.

            אפנה לפרט את הנכויות כפי שקבעו המומחים, תוך התייחסות למחלוקות שבין הצדדים ככל שקיימות בנדון זה.

5.         פרופ' נמט מומחה בתחום רפואת העיניים קבע בחוות דעתו מיום 26/3/00 (במ/10) את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 80% עקב איבוד ראייתו בעין שמאל ואיבוד רוב שדה הראייה בעין ימין, בהתאם לסעיף 52(2)I(3) ו-(4) (מותאם) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: " התקנות").

            ב"כ התובע בסיכום טיעוניו מפנה לכך שבחוות דעתו הוסיף וקבע פרופ' נמט ביחס לתובע כי "מאחר וקיים ניוון של עצבי הראיה, תתכן החמרה בכושר ראייתו", ומכך מסיק ב"כ התובע כי התובע צפוי לעוורון מוחלט בשתי עיניו. עוד מפנה התובע בענין זה לתעודה רפואית מיום 25/10/04 (ת/5) שניתנה על ידי ד"ר אורית שאשא רופאת עיניים מקופת חולים "מכבי", שממנה עולה, לטענת ב"כ התובע, כי חלה התדרדרות בראייה בעין ימין.

            אמנם אין הוא טוען כי עקב כך יש לקבוע את נכותו של התובע בגין הפגיעה בעיניו בשיעור גבוה מזה שקבע המומחה, אך יש לדבריו לקחת עובדה זו בחשבון לענין הערכת נכותו התפקודית של התובע.