פסק-דין בתיק א 2826/03

תחילתם של ההליכים בהתנגדות לביצוע שיק על סך 220,000 ש"ח, שמועד פירעונו 15.12.2002, אשר הוגש לביצוע בתיק הוצאה לפועל שמספרו 14-00507-03-6 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע (להלן: "השיק").

הנתבעת משכה את השיק הנ"ל לפקודת הנפרעת " להק שירותי הובלה (1996) בע"מ" (תכונה להלן: " להק"). להק היא החייבת הנוספת בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל, וכנראה שלא הגישה התנגדות לביצוע השטר. להק העבירה את השיק לתובעת והתובעת נתנה ללהק תמורה מלאה בגין השיק.

מאחר ואין מחלוקות עובדתיות, הגישו הצדדים סיכומים בשאלה המשפטית העומדת על הפרק.

המחלוקת היא בדבר טענת הנתבעת, כי התובעת איננה זכאית לפדות את השיק מאחר ואיננה אוחזת כשורה, הואיל והשיק לכאורה לא הופקד בחשבונה של התובעת, אלא הופקד תחילה בחשבון הבנק האישי של מנהל התובעת, מר מישל אזולאי, שכביכול לא נתן ללהק תמורה, באופן אישי, אלא באמצעות התובעת. מכאן שהטענה היא, כי התובעת איננה אוחזת כשורה מאחר ובמועד שהיא קיבלה את השיק (ממר מישל אזולאי), כבר נכתבה עליו ההערה "נ.ה.ב." (ניתנה הוראת ביטול). [ראה הגדרת הפלוגתא בטיעוניו של בא כוח הנתבעת בעמ' 2 לפרוטוקול ישיבת יום 21.10.2004 - משורה 24).

מנהל הנתבעת הגדיל להגדיר את הסכסוך, בעת הדיון שנתקיים בבית המשפט, ומשנשאל מהי טענת הנתבעת כנגד פירעון השיק, השיב: " אני נתתי את השיק לחב' להק, שהעבירה את השיק לתובעת, אולם מי שהפקיד את השיק לחשבון הוא אדם פרטי, ורק אחר שהשיק חזר, שמו חותמת של החברה/התובעת".

תחילה ובטרם הכרעה בסכסוך -  יפורטו טענות הצדדים ביתר הרחבה:

כאמור, התובעת טוענת, כי היא צד שלישי שנתן, בתום לב, תמורה מלאה בגין השיק וכי לאחר תשלום התמורה מסרה את השיק להפקדה בידי מר מישל אזולאי שהוא מנהלה והבעלים של מניותיה. עוד טוענת כי היא "אוחזת כשורה" היות וכל תנאי האחיזה כשורה התקיימו בעת שהשיק הוסב אליה וכי העובדה שהשיק נמסר לגביה באמצעות מנהלה, אין בה כדי לפגוע בתנאים שנקבעו בסעיף 28 לפקודת השטרות. עוד נטען, כי גם אם התובעת איננה "אוחזת כשורה", הרי שעדיין על הנתבעת לשלם לה את שווי השטר מתוך היותה אוחזת .

הנתבעת חוזרת וטוענת, כי להק הסבה את השיק ישירות למר מישל אזולאי, שהפקיד את השיק בחשבונו הפרטי ולא נתן כל תמורה ללהק וכי התמורה ללהק ניתנה באופן עקיף ע"י התובעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקולים, בסיכומי הצדדים וביתר המסמכים הקיימים מצאתי שיש לקבל את התביעה מן הנימוקים שצוינו על ידי התובעת.

מקובלת עלי טענת התובעת, כי השטר נמסר לה פעמיים. בפעם הראשונה נמסר השטר אומנם לידיו של מר מישל אזולאי, אך כמנהלה וכשלוחה של התובעת הוא קיבל את השטר בשמה ואף גרם לכך שהתובעת שילמה ללהק את התמורה ביחס לאותו שטר. לאחר שהשטר נתקבל אצל  התובעת, היא העבירה אותו להפקדה, באמצעות מנהלה מר מישל אזולאי ובעקבות כך שהשיק חזר בשל הוראת הביטול שנתנה לו, הועבר השיק פעם נוספת לתובעת.

אומנם השיק הופקד בחשבונו הפרטי של מר מישל אזולאי, אך יש לראות בכך כפעולה טכנית בלבד, שבוצעה ע"י מנהל התאגיד ובשם התאגיד וזאת בהתאם למגמה המודרנית בדיני השטרות, כבדינים אחרים להתרחקות מהפורמליזם ואימוץ גישה מהותית המגשימה את המדיניות המונחת ביסוד ההסדר שבין הצדדים.

לזכותו של האוחז עומדת החזקה בדבר אחיזה כשורה מכח הוראת סעיף 29(ב) בפקודת השטרות [נוסח חדש]. לפיכך קיימת חזקה, לכאורה, כי התובעת אוחזת כשורה בשיק. החזקה לא נסתרה, ולאור החומר שבפני, הרי שהתמלאו ארבעת התנאים: התובעת נטלה את השיק בעד ערך, בתום לב, כשהשיק שלם ותקין על פי מראהו, והייתה לאוחזת בו, זמן מה לפני מועד פירעונו. אולם, גם בעת סתירת חזקה זו, על דרך שלילת אחד התנאים שבסעיף 28(א) לפקודה, עדיין אין בדבר כדי להכשיל תביעה שטרית, שכן חובת התשלום קיימת כלפי כל אוחז בשטר, כל אימת שאין מצוי פגם בזכויות בו, ובאין טענות הגנה העומדת בין צדדים קרובים. כלומר, באין טענה, המוכרת בפקודה, שבית המשפט מקבלה בהיבט העובדתי, אין נפקא מינה לטיב האחיזה, האם כשורה אם לאו [ראה ע"א 198/75 חזן נ' ניהאד פ"ד ל(1) 421, 427 א ד"ר י' זוסמן "דיני שטרות", מהד' שישית תשמ"ג, 245].

ממה שהובא בפני נראה, כי התובעת נעשתה אוחזת בשיק, עוד לפני שעבר זמן מועד פירעונו, ובעת ההיא השיק היה תקף, גם בהתאם לעסקת היסוד בין הנתבעת ללהק.

התובעת הוכיחה, כי השיק סוחר לה, בעת שלא היה כשלון תמורה בעסקה בין הנתבעת ללהק. התובעת נטלה את השיק בעד ערך ובתום לב. היא נתנה כסף מזומן, למעלה מ- 200,000 ש"ח, זמן רב לפני מועד פירעון השיק, ונראה שלא היה אצלה כל מידע, שיש בו כדי לגרום חשש, שהיה בשיק פגם בקניינו או בהסבתו.

למעלה מן הצורך אציין, כי גם אם התובעת לא הייתה אוחזת כשורה אלא אוחז בעד ערך בלבד, גם אז משניתן ערך, ומשנעשה החילול לאחר שהתובעת הייתה לאוחזת בשיק, היא זכאית לפירעונו המלא [ראו ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר פ"ד טז(1), 545].

כאמור, כדי לסתור החזקה ממנה נהנה אוחז בשטר על פי סעיף 29 לפקודה, על הנתבע להוכיח את מעשה התרמית או הפגם בקנין עליו הוא מבסס טענותיו " נמצא: משמעות החזקה שבסעיף 29(ב) לפקודה הוא כדלקמן: נטל השכנוע לגבי העובדות המהותיות לענין אחיזה כשורה אינו מוטל כולו על האוחז ואף אינו מוטל כולו על החייב.הנתבע חייב לפרש בכתב ההגנה מה היא טענתו כלפי השטר, וטענה זו חייב הוא להוכיח.  הוכיח הנתבע את טענתו, על התובע להוכיח שלאחר מעשה הרמאות ניתן בתום לב ערך בעד השטר. הוכיח התובע - זוכה על אף הגנת הנתבע שהוכחה" (יואל  זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית, תשמ"ג), עמ' 261).

סעיף 28 (ב) לפקודה  קובע " (ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות".

אקדים ואומר כי הנתבעת לא שכנעה אותי בדבר היותה קרבן למרמה.

מעבר לאמור לעיל, אין לי אלא להצטרף לטענות התובעות, כפי שאלו הובאו בכתב הסיכומים שהוגש מטעמה.