פסק-דין בתיק א 2824/02

1.         בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן בזה פסק דין,  על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק").

2.         תחילתם של ההליכים שבפני, בתביעת כספית שהגיש התובע כנגד הנתבע על סך של 68,705 ש"ח, נכון למועד הגשתה (04.04.02).

התביעה מתבססת על שתי עילות:-

הראשונה  -  בגין הלוואות שנתן התובע לנתבע בסך קרן כולל של 16,000 ש"ח (סכום זה מורכב מ - 4 תשלומים:- 3,000 ש"ח; 4,500 ש"ח; 2,500 ש"ח ו - 6,000 ש"ח).

השניה - יסודה בשותפות שהקימו בעלי הדין שעסקה בהפעלת מאפייה באלבניה. הנתבע נסע לאלבניה, לצורך הפעלת המאפייה והתובע שהה בארץ, ונקבע ביניהם כי הזכויות בשותפות מתחלקות באופן הבא:- לתובע - 90% ולנתבע - 10%. התובע טוען כי הנתבע מכר את המאפייה, בתמורה לסך של 8,000 דולר ארה"ב, ומכאן שהוא זכאי לקבל מהנתבע סך של 90% מערכה של המאפייה , היינו סך של 7,200 דולר ארה"ב.

3.         הנתבע מודה בקבלת כספי ההלוואה, למעט בסך של 2,500 ש"ח, כאשר לגביו לא הוצגה ראיה בכתב מטעם התובע.

            טענתו המרכזית של הנתבע היא שיש לאפשר לו לקזז מהחוב שלו לתובע סך של 50,150 דולר ארה"ב, בגין הוצאות והפסדים שנבעו מהפעלת המאפייה.

 4.        לאחר שב"כ בעלי הדין הסכימו לקיים ההליך לפי סעיף 79 א. לחוק, נשמעו עדויות התובע והנתבע, ואף נתקיימו חקירות נגדיות, ונשמעו אף סיכומי ב"כ בעלי הדין בע"פ.

5.         כאמור בעניין המאפייה  המשותפת - התובע מבקש לקבל לידיו 90% מהתמורה שנתקבלה בגין מכירת העסק ואילו הנתבע מבקש לקזז הוצאות והפסדים במהלך הפעלת העסק עד למכירתו.

            התובע "עומד על שתי רגליו", כי העסק של המאפייה היה עסק ריווחי ואילו הנתבע טוען שהעסק נחל הפסדים גדולים, אשר שולמו על ידו.

            בעלי הדין לא הציגו תשתית ראייתית מלאה לעניין ההכנסות וההוצאות המלאות של המאפייה.  המידע בקשר להכנסות המאפייה והוצאותיה מצוי בידי הנתבע, אך הנתבע בחר שלא להציג תשתית מלאה בעניין זה ולשיטתו הוא ביקש לשבת עם התובע לצורך עריכת החשבון, אך בקשתו סורבה על ידי התובע.

אין מחלוקת שבעלי הדין מעולם לא ישבו לערוך חישובים מדוייקים בקשר להכנסות ו/או ההוצאות של השותפות ולכן אין לדעת האם סופו של יום צבר העסק הכנסות (שיש לחלקן בין השותפים) או הפסדים.

            אין ספק, כי הסך של 8,000 דולר ארה"ב שנתקבל כתוצאה ממכירת המאפייה הינו חלק מנכסי השותפות. אם מדובר בשותפות ריווחית, אכן היה מקום לחלק סכום זה בין השותפים (90% לתובע ו- 10% לנתבע); ואולם אם מדובר בשותפות שנחלה הפסדים כספיים, הרי שיש לייחס את ההכנסה תחילה, על חשבון הוצאות השותפות, אשר שולמו על ידי הנתבע.

            בנסיבות העניין, ומשהתובע לא עתר לסעד של מתן חשבונות ומשלא הוצגה תשתית מלאה בקשר להכנסות וההוצאות של השותפות - אין בפני ביהמ"ש הנתונים הנדרשים כדי לדון בצורה מעמיקה בעניינים השנויים במחלוקת, בקשר לשותפות - ומכאן שלא ניתן להתייחס לאותם סעיפים שבעלי הדין בחרו להעלות בפני ביהמ"ש, כאשר אין בפני בית המשפט דו"ח מלא לעניין ההכנסות וההוצאות של השותפות.

6.         לפיכך, אחר שעיינתי בכתב התביעה, בכתב ההגנה, במסמכים, בתצהירים שהוגשו לעיוני, ובטענות ב"כ בעלי הדין בדיון בפני, בעדויותיהם כפי שנשמעו בפני - בשים לב לטענות שהועלו על ידי בעלי הדין ולרמת הפירוט והביסוס של גרסאותיהם, ובהתחשב בנטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, ולאחר ששוכנעתי שהנתבע קיבל מהתובע הלוואות, אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:-

            א.         סך של 7,500 ש"ח - ערך קרן ליום 01.06.96.

            ב.         סך של 6,000 ש"ח - ערך קרן ליום 01.04.97.

            בהתחשב באיחור הניכר בהגשת התביעה וביחסי החברות שהתקיימו בין בעלי הדין משך תקופה ארוכה, מצאתי להחיל על הסכומים האמורים לעיל, רק מחצית מהפרשי ההצמדה והריבית כחוק ממועד ערך הקרן, לגבי כל אחד מהתשלומים לעיל, ועד למועד הגשת התביעה (4.4.2002).

            ממועד הגשת התביעה (4.4.2002) ועד התשלום המלא בפועל ישאו הסכומים האמורים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

7.         בנוסף לאמור לעיל ובהתחשב בדרך ניהול התובענה אני מחליט לחייב את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ וכן את הוצאות אגרת המשפט.