פסק-דין בתיק א 28229/05

פסק דין זה ניתן בעקבות סיכומים בכתב שהוגשו לאחר דיון הוכחות שהתקיים במעמד הצדדים, במסגרת תביעה שטרית שהגיש התובע נגד הנתבע ונגד נתבעת נוספת אשר נמחקה מתיק ההוצל"פ, בגין שיק מספר 6954365 על סך 56,640 ש"ח, מיום 22/4/2003.

הנתבע הגיש תצהיר בתמיכה לכתב ההתנגדות, אשר משמש ככתב הגנה וכתצהיר עדות ראשית בתיק, ובו טען כי השיק נשוא ההתנגדות נמסר למר אבינועם סוויסה, מנהלה של חברת א.ס. עבודות בניה ופיתוח, במסגרת הסכם לביצוע עבודות בניה בביתם של הנתבע ובת זוגו ברחוב ענבר בקיסריה (להלן: " ההסכם"). עוד טען הנתבע כי מר סוויסה דאג לקבל ממנו שני שיקים מעותדים
על-סך 48,000 ש"ח כל אחד - סכומים אשר לטענת הנתבע גבוהים מאלה שנקבעו בהסכם. בהמשך נטען כי מר סוויסה הגיע לביתו של הנתבע בשעת לילה מאוחרת, וביקש להחליף את שני השיקים הנ"ל בשיקים אחרים בסך 56,640 ש"ח כל אחד, על מנת שיכללו את תוספת המע"מ. לטענת הנתבע, השיקים החלופיים הוצאו ממנו במרמה, שכן הם נמסרו על סמך דבריו השקריים של מר סוויסה כי ההחלפה נעשית בידיעת המפקחת, ועל סמך הבטחתו כי לא יסחר את השיק, אלא יפקיד אותו בחשבונו העסקי ויעמידו לפירעון רק כאשר תינתן מלוא התמורה בגינו. הנתבע הוסיף והצהיר כי מר סוויסה ביצע הלכה למעשה עבודה מזערית ורשלנית, שלא בהתאם לתנאי ההסכם, במשך שבועיים בלבד מיום תחילת העבודה. על פי תצהירו של הנתבע, עלותן המרבית של העבודות שבוצעו לגרסתו של מר סוויסה עצמו הינה 11,100 ש"ח, בעוד הנזק שנגרם כתוצאה מהעבודות מסתכם ב- 12,100 ש"ח. לבסוף נטען כי בעקבות התראות רבות שנשלחו אליו, הבין מר סוויסה שלא יוכל לפרוע את השיק, ולכן הסב אותו בחוסר תום לב ובניגוד למוסכם, תוך שיתוף פעולה מצידו של התובע אליו הוסב השיק. 

לאחר חקירת הנתבע במסגרת הדיון בהתנגדות, התקבלה החלטה לפיה אין לקבל את הטענה בדבר כשלון תמורה מלא, אך קיימות טענות הגנה לכאוריות אחרות שפורטו כנדרש, ושיש ליתן בגינן רשות להתגונן, וביניהן טענת הקיזוז וטענת המרמה בהוצאת השיק.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית וטען כי לבקשתו של אחיו, פרע למר בבר סוויסה את השיק נשוא התובענה במזומן, כחודש וחצי לפני מועד פירעונו. התובע הצהיר כי לא חשש לתקינותו של השיק, לאור זהותו של המושך וכיוון שהשיק היה סחיר. לטענתו, רק לאחר שהשיק חולל אמר לו מר סוויסה שישנה בעיה כספית, ושהוא ידאג לפירעון הסכום. כמו-כן הוצהר כי מר סוויסה המליץ לתובע על עו"ד שיטפל בגבייה.

בהמשך הוגש תצהיר עדות ראשית נוסף מטעם הנתבע, של הגב' הלן גז בן עטר, אשר הצהירה כי תיווכה בין הנתבע ובת זוגו לבין מר סוויסה, וכי שימשה כמפקחת על ביצוע העבודות בביתם. הגב' בן עטר חזרה על גרסתו של הנתבע וציינה, בין היתר, כי המכתב שצורף לתצהירו של התובע עוסק בעבודות השיפוצים שבוצעו בביתה, ואין לו כל קשר לעבודות בביתו של הנתבע.

המצהירים נחקרו בחקירה נגדית, ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון  

הנתבע ביסס הגנתו כלפי הצד הקרוב לשטר על הטענות הבאות: (1) כשלון תמורה מלא - טענה אשר לא ניתנה בגינה רשות להתגונן; (2) הפרת תנאי במסירת השיק; (3) קיזוז הנזקים שגרם לכאורה מר סוויסה, בסך 12,100 ש"ח; ו- (4) הוצאת השיק מהנתבע במרמה. אדון בטענות אלה אחת לאחת.

בראשית הדברים מן הראוי לציין שעוד במסגרת ההחלטה בהתנגדות מיום 27/4/05 נקבע כי " אין לקבל את טענת המבקש לפיה מדובר בכישלון תמורה מלא מאחר והמבקש עצמו אישר כי בוצעו עבודות שונות על-ידי המבקש אשר הסתכמו בסך של 11,000 ש"ח". לפיכך, לא היה מקום לטעון טענה זו שוב במסגרת הסיכומים. מכל מקום יובהר כי הנתבע הודה הן בתצהירו והן מספר פעמים במהלך חקירתו כי מר סוויסה ביצע חלק מהעבודות, ואף אם עבודות אלה היו מועטות ובוצעו באופן רשלני, אין בכך משום טענת כשלון תמורה מלא אלא כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, שאינו מהווה הגנה נגד השיק. עמד על כך גם כב' השופט ברנר בבש"א 180239/03 (שלום ת"א), בה נידונה התנגדותו של הנתבע לביצוע השיק הנוסף שמסר למר סוויסה באותן נסיבות. כב' השופט ברנר התייחס לטענתו של הנתבע כי מר סוויסה ביצע עבודות מזעריות שלא בהתאם לתוכנית, והדגיש בפסקה 5 להחלטתו כי "טענות נגד איכות העבודה שבוצעה הן דוגמה קלאסית לכשלון תמורה חלקי בלתי קצוב, להבדיל מכשלון תמורה מלא. הוא הדין כאשר בוצע חלק מהעבודה, ולא ניתן לקצוב את שווי החלק שלא בוצע".

באשר להפרת תנאי במסירת השיק, הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש על-מנת להוכיח כי מר סוויסה הבטיח שלא לסחור בשיק ולא להעמידו לפירעון עד אשר תינתן מלוא התמורה בגינו. אין על גבי השיק כל אינדיקציה לכך שהוא איננו סחיר: לא נרשמו עליו המילים "לא סחיר" או "למוטב בלבד" ולא נמחקה המילה "לפקודת". כמו-כן לא הוצג בפני בית המשפט מסמך חיצוני כלשהו המעיד על תנאי במסירת השיק, ובהעדר מסמך כזה אין לקבל טענתו של הנתבע בעל-פה בעניין זה. זאת ועוד, הטענה לפיה מר סוויסה הבטיח שלא להעמיד את השיק לפירעון עד שתסופק לנתבע מלוא התמורה היא תמוהה, שכן בהסכם בין הצדדים נכתב במפורש שמר סוויסה יהיה זכאי לקבלת חלק משכרו כבר במהלך העבודה ולא רק עם סיומה.

טענתו של הנתבע לקיזוז סך של 12,100 ש"ח בגין הנזקים שגרמו העבודות של מר סוויסה אף היא לא הוכחה כנדרש. כל שהגיש הנתבע לבית המשפט להוכחת טענתו היו העתקים צילומיים בלתי ברורים של תמונות המעידות כביכול על העבודה הבלתי מקצועית שבוצעה, ומסמך שכותרתו "הצעת מחיר לבית חד משפחתי - קיסריה" שניתנה לכאורה על-ידי קבלן עבודות בניין ופיתוח, ובה רשימה של עבודות המתומחרות בסך של 91,700 ש"ח. אין בהעתקי התמונות או בהצעת המחיר דבר המלמד על כך שעבודותיו של מר סוויסה גרמו לנזקים כלשהם. בהצעת המחיר אין כל הערכה לעלות תיקונם של אותם נזקים, וודאי שאין בה משום חוות דעת כהגדרה בחוק. כמו-כן יצוין כי עורך ההצעה אף לא הגיש תצהיר ולא היה חשוף לחקירה נגדית.

כעת אדון בטענתו האחרונה של הנתבע לפיה השיק הוצא ממנו במרמה. לטענת הנתבע בתצהירו, השיקים נמסרו על סמך דבריו השקריים של מר סוויסה כי יש להחליף את השיקים המקוריים בשיקים אחרים שישקפו את תוספת המע"מ, וכי ההחלפה נעשית בידיעת המפקחת. מנגד טען ב"כ התובע כי שני השיקים בסך 56,640 ש"ח נמסרו על-ידי מר גלעדי בהסכמה, לאחר שסוכם כי הסכום הכולל שישולם למר סוויסה בפועל יהיה 100,000$, ולא 60,000$ כפי שנכתב בהסכם, כאשר סכום השיקים שיקף את התשלום הראשון עבור העבודות בשיעור של 20% מהתמורה הכוללת + מע"מ, כפי שנקבע בהסכם. לתמיכה בגרסתו הגיש התובע העתק של מכתב מאת הגב' הלן גז, אשר שימשה כמפקחת על העבודות, ושיש בו לטענת התובע כדי ללמד שסוכם על תמורה של 100,000$.

הגב' גז הגישה תצהיר מטעם הנתבע בו הודתה שהיא חתומה על המכתב, אך טענה שהוא איננו מתייחס לעבודות שביצע מר סוויסה בבית הנתבע, אולם במהלך חקירתה הנגדית מסרה הגב' גז מספר גרסאות שונות לגבי המכתב הנ"ל, וניכר שעדותה היתה בלתי עקבית ורצופה בסתירות. תחילה הצהירה הגב' גז כי המכתב מתייחס לעבודות שבוצעו בביתה, לאחר מכן רמזה שהעבודות המתוארות בו בוצעו בבית אחר בקיסריה של אישה מדרום אפריקה, ובהמשך העידה כי היתה מעורבת אך ורק בשני פרויקטים של מר סוויסה, בביתה ובבית הנתבע. לפיכך הגב' גז לא הצליחה לסתור את הטענה שיש למכתב זה קשר כלשהו לעבודתו שבוצעו בביתו של הנתבע. בנוסף לכך,  עדותה ההססנית של הגב' גז והסתירות הרבות שנתגלו בתשובותיה הן בנושא זה והן בעניינים נוספים, מחייבות לייחס משקל מועט ביותר לעדותה. 

גרסתו הנ"ל של התובע אף מתיישבת עם סכום השיקים שמסר מר גלעדי, וביניהם השיק נשוא התובענה, אשר משקפים סכום של כ- 20% מ- 100,000$ בתוספת מע"מ, כאשר לא עלה בידי הנתבע להציע גרסה אחרת המתקבלת על הדעת לפער בין הסכום ששולם באמצעות השיקים  בפועל לבין המחיר המקורי שסוכם. טענתו היחידה של הנתבע בעניין זה, אשר נטענה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית, היתה שנרשמו בשיקים סכומים גבוהים יותר מהמוסכם כיוון שהנתבע ביקש לדחות את מועד התשלום. אין בטענה זו שלא הוזכרה בתצהיר ושאין לה כל תימוכין בכתב, כדי להסביר פער של כ- 37,000 ש"ח בין גובה התשלום הראשון שנקבע בהסכם, כ- 59,000 ש"ח ללא מע"מ, לבין השיקים שמסרו למר סוויסה בפועל בסך כולל של 96,000 ש"ח ללא מע"מ.

מן הראוי להדגיש כי הנטל להוכחת התביעה השטרית בכלל וטענת המרמה בפרט מוטלת על הנתבע, ועל-כן היה עליו להוכיח כי אכן מסר את השיק נשוא התובענה על בסיס מצג כוזב של מר סוויסה, כשלעניין זה אין די בעדותו של הנתבע בלבד ללא כל ראיה אחרת. הגב' גז הודתה שלא היתה נוכחת במעמד מסירת השיק, ולכן אף אם יש לתת משקל כלשהו לעדותה, הרי שדבריה בנושא נסיבות מסירת השיק, אם בכלל, הינם עדות מפי השמועה שאינה קבילה לשם הוכחת טענת המרמה. עוד יצוין כי הנתבע, אשר נטל ההוכחה רובץ לפתחו, לא דרש לזמן את מר סוויסה לעדות ולחקור אותו לגבי טענת המרמה.

בשולי הדברים יצוין כי הנתבע אינו חולק על כך שמסר תחילה למר סוויסה שני שיקים בסך 48,000 ש"ח כל אחד, אולם טען כי ההפרש בין סכומי השיקים הנ"ל לבין סכומי השיקים החלופיים, הוצא ממנו במרמה. דהיינו, המחלוקת כולה נסב סביב ההפרש בין סכום השיק המקורי לבין סכום השיק החלופי נשוא ההתנגדות - הפרש המסתכם בסך 8,640 ש"ח. הן הנתבע עצמו והן הגב' גז הודו בחקירתם כי התשלום שנקבע בהסכם עבור העבודות לא כלל מע"מ, וכך אף עולה מההסכם עצמו. לפיכך, לא נסתרה האפשרות שהנתבע הסכים להוסיף לשיקים את סכום המע"מ שכן ידע שהתחייב לשלמו על-פי ההסכם, בין אם המפקחת היתה מודעת לכך ובין אם לאו. בנוסף, מההסכם עולה כי המפקחת מונתה אך ורק לשם פיקוח על טיב העבודה ועל עמידה בלוחות הזמנים (סעיף 7 להסכם), ולא נדרשה לאשר כל סכום שישולם למר סוויסה או לפקח בדרך אחרת על ביצוע התשלומים. מכאן שנושא התשלום אמור היה להיות מוסדר ישירות בין הנתבע לבין מר סוויסה, ללא כל מעורבות של הגב' גז, ולכן אין כל נפקות לשאלת ידיעתה על החלפת השיקים.

לאור האמור לעיל, הנני קובע כי הנתבע לא הרים את הנטל הנדרש על-מנת להוכיח טענות הגנה נגד הצד הקרוב לשיק, ועל-כן אין מקום לבחון את טיב אחיזתו של התובע.

אזר על כן, הנני מקבל את התביעה במלואה, מורה על המשך ההליכים בתיק הוצל"פ מספר
25-02623-03-5 ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל בגין שכ"ט עו"ד.