פסק-דין בתיק א 28229/03

מונחת בפני תביעה  שהגיש ד"ר כהן  (יקרא להלן: "התובע") כנגד רענן וורקר  ומיכאל קוקר (להלן: "הנתבע) בסדר דין מקוצר .

עניינה של התביעה באי תשלום סכום של 10,000 דולר, שלטענת התובע התחייבו הנתבעים לשלם  לו, בסעיף 10 להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 7.12.97 (נספח ב' לתצהיר התובע, יקרא להלן - "ההסכם").

התובע תובע סכום נוסף של 10,000 דולר,  שהוא סכום הפיצוי המוסכם בהסכם, בגין הפרתו.

לאחר דיון בבקשת הרשות להגן וחקירת המצהיר, רענן וורקר, ניתנה לנתבעים רשות להתגונן (בהחלטתי מיום 24.11.03 בטענה אחת בלבד, שאני מוצאת צורך לחזור עליה  ככתבה וכלשונה):

"יש לברר האם נסיון לגבות מהראל הוא תנאי שבבסיס זכותו של התובע לגבות מהמבקש, מכוח ההסכם, או האם העדר כל נסיון לגבות את הכסף מעמי הראל משמעו ויתור מצדו של התובע על אפשרות גביית הכספים מהמבקש, שבטרם יפנה אליו   היה עליו לממש את דרכי הגביה החוקיים נגד עמי הראל למיצוי הזכויות (סעיף 11 לתצהיר)".  הא ותו לא!

משום מה הנתבעים, בסיכומיהם, הפליגו למחוזות רחוקים, אף מעבר לטענותיהם בבקשתם לרשות להגן. למחוזות אלה לא הפלגתי בעקבותיהם.

בהכרעתי זו אינני דנה באותן טענות ככל שהן חרגו מגדר המחלוקת שלגביה ניתנה לנתבעים רשות להתגונן.

בדיון, שהתקיים ביום 26/12/03, הגיעו הצדדים להסכם דיוני לפיו כל צד הגיש את המסמכים שברשותו, בכפוף לכל תנאי הקבילות, והצדדים הגישו סיכומי טענותיהם בכתב, על יסוד התצהירים והמסמכים שהוגשו.

הנתבעים הגישו אסופת מסמכים, חלקם על פניהם אינם קבילים. במסמכים שכאלה לא עיינתי.

יתרה מכך, חלקם של המסמכים, שצירפו הנתבעים, לא גולה  במסגרת  הליך גילוי מסמכים ולכן מנימוק זה, אינם קבילים.

אשר להחלטות שיפוטיות, פרוטוקולים של דיונים בבית משפט, שהגישו הצדדים כראיות- הם קבילים. הלכה פסוקה היא כי פרוטוקול שנערך במשפט אחד, כשר להתקבל במשפט שני כהוכחה לדברים שנאמרו במשפט הראשון. פרוטוקול של בית משפט הוא בגדר תעודה ציבורית, במובן סימן ד' לפקודת הראיות (נח'). פסק-דין אינו מצומצם למשפט המסויים שבמסגרתו הוא ניתן ויש לו כח ראייתי לגבי משפטים אחרים.

להלן בקצירת האומר, עובדות הצריכות לעניין, בהיותן הרקע והבסיס להתקשרות הצדדים בהסכם דנא:

בשנת 1997 הגיש התובע נגד עמי הראל (יקרא להלן: - עמי), נגד הנתבעים ונגד אביו של רענן וורקר, תביעה כספית, ע"ס 290,000 ש"ח (ת.א. 60570/97 בימ"ש שלום, ת"א; מוצג ת/א. יקרא להלן: "התביעה").

עיקרה של עילת התביעה היה זיוף והוצאת כספים במרמה.

לאחר הגשת  התביעה, הנתבעים הצליחו לשכנע את התובע שגם הם כמוהו נפלו קורבן  למעשי הרמאות של עמי הראל וגם להם נגרמו נזקים בכל הקשור לתביעה (ראה ה"הואיל" הראשון והשני להסכם).

 התובע הסכים להענות לפניות הנתבעים, וורקר האב ובנו ומיכאל קוקר, ולמחוק את התביעה נגדם, כפוף לתנאים שנקבעו בהסכם שנערך ביניהם. הנתבעים הצהירו בהסכם ("הואיל" רביעי וסעיף 3) שיש להם תביעות טובות נגד עמי הראל, בענייני עסקים שונים  ביניהם.

הנתבעים התחייבו להגיש תביעות נגד עמי עד יום 31.1.98 (סעיף 5 להסכם).

עוד הוסכם בין התובע לבין הנתבעים, כי התובע יקבל, מהסכומים הראשונים שיגבו בתביעה שלו או בתביעות של הנתבעים נגד עמי, סכום של 40,000 דולר (סעיף 9 להסכם) וכן הוסכם כי בכל מקרה, מבלי להתחשב בתוצאות התביעה, בין אם היא תתקבל ובין אם היא תדחה, בין אם ניתן יהיה לגבות מעמי ובין אם לא ובלבד שהתביעה תסתיים בפסק-דין, הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 10,000 דולר בגין החזר הוצאות (סעיף 10 להסכם).

חשוב לציין שיעקב וורקר הוא רואה חשבון במקצועו. התובע הוא רופא ילדים במקצועו.