פסק-דין בתיק א 28223/01

1.       רקע:

התובעת הינה חברה לבניה ופיתוח בע"מ. הנתבעת 1 הינה חברה ליצור, התקנה ותחזוקה של מעליות. הנתבעים 2-4 היו בכל התאריכים הרלוונטיים לתובענה זו מנהלי הנתבעת 1.

ביום 20.12.96 נחתם הסכם בין התובעת לבין הנתבעת, לפיו הנתבעת התחייבה לספק לתובעת שלוש מעליות באתר נווה שחפים בנהריה, כולל התקנה והפעלה.

לטענת התובעת, היא שילמה לנתבעת את מלוא סכום התמורה המוסכמת בגין שלוש המעליות הנ"ל על פי ההסכם. הנתבעת ביצעה הכנה לשלוש המעליות, כולל הכנת תאים ומנועים, אך היא לא סיפקה את כל האביזרים האחרים הדרושים להפעלת המעליות. התובעת טוענת, כי פנתה אל הנתבעת מספר פעמים, אך פניותיה לא נענו. קבוצת שולדר בע"מ, שהינה הקבלן הראשי באתר הבנייה הנ"ל, פנתה אל הנתבעת בדרישה להשלמת העבודה, ואז נמסר לה כי הנתבעת בכינוס נכסים. קבוצת שולדר פנתה לכונס הנכסים אשר הפנה אותה לחברת "חירות" להמשך קבלת שירות, ובתנאי שהתמורה המגיעה ל"חירות" בגין הפעלת שלוש המעליות תסוכם במישרין עימה. חברת "חירות" הגישה לתובעת ולקבוצת שולדר בע"מ הצעת מחיר, לפיה עלות התקנת והפעלת כל מעלית הינה בסך של 42,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ולפיכך עלות הרכבת והפעלת שלוש המעליות הינה 147,420 ש"ח כולל מע"מ. היות והתובעת נמצאת בקשיים כלכליים סוכם בינה לבין חברת שולדר בע"מ, כי האחרונה תישא בהוצאות השלמת העבודה והפעלת המעליות ותנכה כל סכום שישולם על ידה לחברת "חירות" או לכל גורם אחר, מתוך הסכומים המגיעים לתובעת ממנה. חברת שולדר בע"מ השלימה את העבודה, ולטענת התובעת, חייבה את חשבון התובעת בסך של 147,420 ש"ח, בהתאם להצעת המחיר שניתנה על ידי חברת "חירות".

התובעת טוענת, כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיה, וכתוצאה מכך נגרם לה נזק המתבטא בחיובה לשלם את הסך הנ"ל, אשר נכון ליום הגשת התובענה הינו משוערך לסך של 162,030 ש"ח. ביום 22.12.96 חתמו הנתבעים על כתב ערבות בעלים, אשר לפיו ערבו כלפי התובעת לשלם לה כל סכום, עד לסך של 200,000 ש"ח, אם מסיבה כלשהי לא תעמוד החברה בהתחייבויותיה. היות שהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה, לטענת התובעת, הנתבעים חייבים הדדית לשלם לה את הסך הנ"ל.

הנתבעים 2 ו-4  (להלן: "הנתבעים") טענו בכתב הגנתם, כי הנתבעת 1 התחייבה לספק שלוש מעליות בכפוף להתחייבות התובעת להשלמת עבודות ההכנה ועמידה בלוח זמנים. לטענתם, עבודת ההכנה לבניית המעלית התעכבה בכ- 2-3 חודשים ואספקת החשמל התעכבה בשנה וחצי לערך. משלא הייתה אספקת חשמל לא ניתן היה, לטענת הנתבעים, להשלים את שלב ג', שהינו השלב הסופי בהתקנת המעליות. אשר להצעת המחיר, טוענים הנתבעים, כי הינה מופרזת ואינה מתיישבת עם ההגיון. לטענתם, שלב א' ושלב ב', שהינם השלבים העיקריים בהתקנת המעליות, הושלמו במלואם על ידי הנתבעת 1, והצעת המחיר שהוגשה על ידי חירות עבור שלב ג' בלבד, זהה כמעט לתשלום ששולם עבור כל המעליות. עוד טוענים הנתבעים, כי התובעת צירפה הצעת מחיר בלבד ולא צורף כל מסמך מהותי אחר המצביע על כך שחשבון התובעת אכן חויב בפועל. לטענתם, עלותו של שלב ג' הסופי, על פי ההסכם בין הצדדים, הינו 26,500 ש"ח בלבד עבור כל המעליות, כאשר גם סכום זה לא הוכח ששולם בפועל על ידי התובעת לצד ג'. הנתבע 3 הגיש כתב הגנה מטעמו, אך לאור פשיטת הרגל וכינוס הנכסים כנגדו, התביעה נגדו נמחקה, על פי החלטתי מיום 02.12.2004.

2.       הסבת זכויות התובעת:

בסיכומי הנתבעים, בעקבות תצהירו של מר עפו ברבארה, אחד ממנהלי התובעת, וחקירתו הנגדית, הועלתה טענה, לפיה אין התובעת יכולה עוד לתבוע את הנתבעים, שכן זכויות התובעת כלפי חברת מגן (ולפיכך אף כתב הערבות) הומחו ו/או הוסבו לסלע שולדר חברה להשקעות בע"מ. לפיכך, לטענתם, דין התביעה להידחות.  בהחלטתי מיום 26.06.2005 ניתנה לתובעת הזדמנות להגיב על טענה זו תוך 21 יום מאותו יום, אך תגובה כאמור לא הוגשה.

מנספח ג(1) לתצהירו של מר עפו בורבארה אכן עולה, כי התובעת הסבה את כל הערבויות והזכויות שלה על פי החוזה לטובת סלע שולדר חברה להשקעות בע"מ. הדבר אושר על ידי מר עפו עצמו בחקירתו הנגדית (ר' עמוד 11 לפרוטוקול מיום 31.01.2005). על כן, אני קובע כי זכותה של התובעת כלפי הנתבעת הומחתה לסלע שולדר חברה להשקעות בע"מ. כך גם ניתן לראות, כי הפניית חברת שולדר בע"מ על ידי כונס הנכסים לחברת "חירות" לצורך המשך קבלת שירות הייתה בתאריך 02.02.99, וזאת לאחר הסבת זכויות התובעת לחברת שולדר בע"מ. דהיינו, מי שפנתה היתה הזכאית לזכויות, סלע שולדר בע"מ, ולא התובעת. משהוסבו הזכויות והערבויות לטובת שולדר, אין התובעת זכאית עוד לתבוע את הנתבעים, והזכות בידי חברת שולדר להגיש את התביעה במקרה דנן. התובעת אינה זכאית לתבוע, מכיוון שהמחתה את זכותה ולא הותירה בידה זכות כלשהיא, וספק אם ניתן כלל לתבוע את הערבים, שהרי לפי הוראות סעיף 8 לחו' המחאת חיובים, היתה החבות מובטחת בערבות, שניתנה לא מידי החייבת, מפקיעה המחאת החבות את הערבות, זולת אם הערב הסכים להמחאה. בהנחה שהערבים לא הסכימו להמחאה, גם סלע שולדר לא יכולה לתבוע, כיוון שהערבות הופקעה. אמרתי שזהו ספק, הן משום שהטענה לא נטענה, והן משום שלא הוכח אם היתה הסכמה או לא היתה הסכמה של הערבים להמחאה. 

לפיכך, דין התביעה להידחות.

3.       האם הפרה הנתבעת את ההסכם?

א.       בהנחה שאני טועה בדחיית התביעה עקב המחאת הזכות, דין התביעה להתקבל בחלקה. אין חולק, כי המעליות לא הושלמו בתאריך המוסכם על ידי הצדדים בחוזה. אין חולק כי הן בכלל לא הושלמו על ידי הנתבעת, אלא על ידי חברה אחרת. עיקר הדיון התמקד בשאלה האם איחרה הנתבעת בביצוע התחייבויותיה. ואולם, גם אם עד להפסקת פעילותה לא איחרה הנתבעת בביצוע התחייבויותיה, אין חולק שהיא קיבלה את מלוא התמורה ולא השלימה את העבודה. לכן, אין ספק כלל שהנתבעת הפרה את התחייבויותיה ועליה לשאת בנזקים שנגרמו, שהם עלות השלמת המעליות. ואולם, מאחר שהצדדים דנו בשאלה אם היה איחור או לא היה איחור, אחליט בנושא זה.   

לטענת הנתבעים, העיכוב בהשלמת המעליות נבע מאי עמידת התובעת בלוח הזמנים ומאי אספקת חשמל לאתר. על כך הם סומכים הגנתם. השאלה הנשאלת הינה, האם קיימה התובעת את התחייבויותיה על פי סעיפים 2(ה) ו- 2(ז) להסכם בינה לבין הנתבעים, דהיינו האם העמידה את חלק הבניין המיועד להרכבת המעליות לרשות הנתבעת (1) תוך 3.5 חודשים וסיפקה זרם חשמל תוך 6.5 חודשים מיום החתימה על ההסכם, או שמא היה עיכוב בביצוע התחייבויות אלה, כפי שטוענים הנתבעים, שאז ייתכן שיש הצדקה לאי השלמת המעליות, כאמור.

ב.       העמדת חלק הבניין המיועד להרכבת המעליות לרשות הנתבעת:

לטענת הנתבעים, התובעת לא מסרה לידי הנתבעת 1 את חלק המבנה המיועד להרכבת המעליות תוך 3.5 חודשים מיום החתימה על ההסכם. לטענתם, המבנה הועמד לרשות הנתבעת בתאריך 09.06.97 במקום בחילת חודש אפריל, דהיינו איחור של כחודשיים.  הנתבע 2 טוען, כי הוא התריע על העיכוב הנ"ל בפני התובעת, במכתב ששלח לב"כ התובעת דאז, עו"ד ש. שנפלד, אך עיון במכתב מלמד, כי הוא נושא תאריך 24.11.97, דהיינו חמישה חודשים לאחר שבוצע השלב הראשון, לגירסתו (ר' עמוד 17 לפרוטוקול מיום 31.01.2005).  נראית טענת התובעת, כי מכתב זה נשלח כתגובה למכתב שנשלח ביום 17.11.97 ע"י עו"ד שנפלד, לפיו התובעת מבקשת מהנתבעת 1 להשלים את העבודה. לטענת התובעת, הדבר מלמד, כי לא היה כל עיכוב מצדה. המכתב מיום 17.11.97 לא צורף ולכן תוכנו אינו ידוע. המכתב אינו מצביע בהכרח על כך שלא היה עיכוב מצד התובעת, שהרי המכתב נשלח בחודש נובמבר, כאשר העמדת המבנה לרשות הנתבעת צריכה הייתה להיעשות בתחילת חודש אפריל. בהחלט ייתכן שהתובעת התעכבה בהעברת המבנה, והמכתב נשלח מאוחר יותר, בשל עיכוב בביצוע העבודות על ידי הנתבעים.

ואולם, בין אם נקבל את טענת הנתבעים, לפיה היה איחור בהעברת המבנה ובין אם לאו, הרי שבכל מקרה, המשך האיחור בהשלמת המעליות על ידי הנתבעים- אינו מוצדק, כפי שיפורט להלן.

ג.       אי אספקת חשמל לאתר:

לטענת הנתבעים, האיחור בהשלמת המעליות נבע מאי אספקת זרם חשמל לאתר תוך 6.5 חודשים, בניגוד למוסכם בחוזה.  אין חולק, כי לאתר סופק זרם חשמל זמני (כך עולה מעדותו של מר גיל ברק- עמוד 16 לפרוטוקול מיום 31.01.2005 וגם מעדותם של מר עפו, מנהל התובעת, עמוד 10 לפרוטוקול  מיום 31.01.2005 ומר שולדר, מנהל חברת שולדר בע"מ- עמוד 3 לפרוטוקול מיום 31.01.2005), וזאת לצורך הבניה ולצורך הפעלת כל הציוד עד לקבלת טופס 4. הנתבע 2 טוען, כי אספקת חשמל זמני היא בניגוד לתקן המחייב, שעוסק בהתקנת מעליות. ואולם, בהסכם בין הצדדים נקבע שעל התובעת לספק "חיבור זמני תיקני", תוך מחיקת המודפס "חיבור קבע תיקני" והוספת כיתוב בכתב יד המבטא את הסכמת הצדדים כי החיבור יהיה זמני. כאשר נשאל מר ברק "מה זה חיבור זמני תקני לפי התקן", ענה כי "זה חיבור ממקור מתח לא בדוק ולא ברור כאשר החשמל צריך להיות מסופק עם חיבורים מתאימים ובדיקת חב' חשמל". זו כנראה התשובה לשאלה מה זה "חיבור זמני לא תיקני". בפועל, מעיון בחוזה בין הצדדים, עולה כי זה אכן מה שסוכם בין הצדדים- סוכם על חיבור זמני תיקני לחדר המכונה של המעלית, תוך העדפה של הזמניות על התיקניות. אם כך, אין לנתבעים על מה להלין, שהרי בפועל מה שסוכם- זה גם מה שסופק.