פסק-דין בתיק א 2820/98

בקשה לסילוק על הסף של התביעה שהגישה עמותת תשובה יצחק לפתרונות מצוקת דיור (להלן: " העמותה") נגד הגב' בורלשקוב נינה (להלן: " המבקשת").

תביעה זו הינה חלק ממסכת של מספר תובענות שעניינן בנין בפתח תקווה, ברח' ענבל 26 (להלן: " הבנין").

המבקשת מתגוררת בדירת הגג בבנין, והתביעה מתייחסת לשטח הגג של הבנין, שעל פי הטענה נגזל על ידי המבקשת.

בתביעה עתרה העמותה כי בית המשפט יורה על סילוק ידה של המבקשת מה"שטחים הגזולים", יצווה על המבקשת לסלק או להרוס או לסלק קיר שהוקם שלא כדין וכן את המחיצה שבין ה"שטחים הגזולים", יחייב את המבקשת להשלים את קטע הבניה המסומן בשחור, וימנה את ב"כ העמותה לצורך כך. כן התבקש בית המשפט לאסור על המבקשת לבצע כל פעולות בניה, סיפוח וכד' על חלקי הבניה שייהרסו - הכל, כאמור, בשטח הגג של הבנין.

יוער כי התביעה הוגשה מלכתחילה לבית משפט השלום, והיא הוגשה גם נגד נתבע נוסף - עו"ד פרצוב. בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 23.9.98 (כב' השופט גולדין), נמחק הנתבע 2, עו"ד פרצוב מכתב התביעה, והדיון הועבר לבית משפט זה.

הבנין נבנה ביוזמת העמותה. שאלת זכויותיה של העמותה בבניין נדונה במספר ערכאות, כאשר ביום 28.5.03 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בענין זה.

פסק הדין (בע"א 1631/02), הינו ערעור על פסק דינה של כב' השופטת גדות בבית המשפט המחוזי.

כב' השופטת גדות קבעה כי גג הבנין הוצא מהרכוש המשותף, והוא רכוש העמותה, וכי אם נותרו אחוזי בניה, הם שמורים לעמותה, שרשאית לנצלם.

עוד נקבע על יד כב' השופטת גדות, כי העמותה לא סיימה את תפקידה.

בית המשפט העליון ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי העמותה פעלה כנאמן של רוכשי הדירות. כן נקבע בפסק הדין כי לעמותה אין זכויות במקרקעין נשוא התובענה, וזכויות אלה שייכות ל-24 רוכשי הדירות בבניין, בשיעור של 1/24 כל אחד.

בבקשה הנוכחית, טוענת המבקשת כי לאור פסק הדין הנ"ל, העמותה אינה זכאית עוד לאף אחד מהסעדים שהתבקשו על ידיה בס' 14 לכתב התביעה.

יתרה מזאת, ביחס לשטח נשוא התביעה הוגשה לבית משפט השלום תובענה לפירוק שיתוף, וניתנה החלטה ביום 23.5.04, המורה על פירוק השיתוף, כאשר במסגרת תיק הפירוק (ה. פ. 200123/04, בבית משפט השלום בתל אביב), התקשרה המבקשת עם הכונס בהסכם לפיו הגג נשוא התובענה יוצמד לדירתה.

העמותה הגיבה לבקשה, במספר בקשות ומסמכים שהוגשו מטעמה. העמותה טענה כי ההסכם מכוחו רכשה המבקשת את דירתה - הוא הסכם מזויף. עוד נטען כי לאור פסק דינו של בית המשפט העליון אשר ביטל את פסק הדין של כב' השופטת גדות, בוטלו כל זכויות הרוכשים בפרויקט, ובין היתר זכויות המבקשת.

עוד נטען, כי גם מכוח פסק דינו של כב' השופט לוי בבית המשפט העליון, הנהנים (וביניהם המבקשת) יהיו (בלשון עתיד) בעלי זכויות בקרקע. העמותה מייחסת משמעות למילה "יהיו" - בעתיד, ומפרשת זאת כאילו בית המשפט ציין כי הרוכשים אינם עדיין בעלי זכויות.

כן נטען כי העמותה רשאית להחזיק בנכסי הנאמנות עד לגביית הוצאותיה, וכי מאחר שהנהנים לא שילמו לעמותה, הקרקע עדיין בידי העמותה כנאמן.

יצויין עוד, כי מר תשובה, בשם העמותה, הגיש בקשה לכב' הנשיא גורן, בה עתר כי מותב זה של בית המשפט לא ידון בעניינו, מהטעמים שפורטו בבקשה. ביום 14.2.06, קבע כב' השופט זפט כי אם לדעת המבקש קיימת עילת פסילה, עליו להגיש בקשת פסילה למותב זה. אף שלא הוגשה בקשת פסילה פורמלית, אתייחס להלן גם לענין זה.

אני סבורה כי יש להעתר לבקשה לסילוק על הסף.

אני סבורה כי מפסק הדין של בית המשפט העליון עולה באופן מפורש וברור כי לעמותה אין עוד כל זכויות במקרקעין שהם נשוא התובענה דנן.

ההפניה של העמותה לביטוי "יהיו בעלי זכויות בקרקע", היא הפנייה של כב' השופט לוי להסכם הרכישה, לסעיף לפיו הרוכשים יהיו בעלי הזכויות בכל הנכס. לאור הסעיף הזה - ויתר הנימוקים שבפסק הדין, קובע בית המשפט העליון בסיומו של פסק הדין, באופן ברור חד משמעי ומפורש, כי לעמותה אין (בהווה) כל זכויות במקרקעין נשוא התובענה, כלומר אין לעמותה זכויות כלשהן בגג הבנין ובזכויות הבניה בו.