פסק-דין בתיק א 28197/00

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

התובעת, מינץ (נודד) עדנה (להלן: "התובעת"), ילידת 16.10.55, נפגעה בשתי תאונות דרכים.

הנתבעות אינן כופרות בחבותן על פי החוק, והמחלוקת הינה, בשאלת גובה הנזק, בלבד.

2.         התאונה הראשונה, ארעה ביום 14.3.93 (להלן: "התאונה הראשונה"), עת התובעת נהגה ברכבה ונפגעה מאחור על ידי רכב אחר.  אין חולק  כי  התאונה הראשונה, הינה, על פי נסיבותיה, תאונת עבודה. התובעת פנתה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), לצורך מיצוי זכויותיה בגין התאונה הראשונה, רק לאחר חלוף תקופת ההתיישנות ותביעתה נדחתה. הצדדים חלוקים, בין היתר, באשר להשלכת דחיית התביעה, על פסיקת הפיצויים בתביעה זו.

3.         התאונה השניה, ארעה ביום 24.12.99 (להלן: "התאונה השנייה"). מחקירתה הנגדית של התובעת התברר כי בניגוד לנטען בתביעה ובתצהיר העדות הראשית כי שתי התאונות ארעו בעת שהתובעת נהגה ברכבה, הרי בעת ארוע התאונה השנייה, נהג בעלה של התובעת ברכב. לפיכך, ביקשה התובעת,  לאחר תום שמיעת הראיות, לתקן את תביעתה ולהגיש כראיה נוספת, אישור משרד הרישוי, לגבי תוקף רישיון הנהיגה של בעלה. בהחלטתי מיום 27.7.05, בבש"א 168572/05, התרתי תיקון התביעה, על ידי צרוף בעלה של התובעת כנתבע נוסף, בהתייחס לתאונה השניה. 

מהות הפגיעה והנכות הרפואית

4.         על פי החלטת כב' השופט גורפינקל, בפניו התנהלו הליכי קדם המשפט בתיק זה, מונו מומחים מטעם בית המשפט, בתחומי האורטופדיה וא.א.ג.

5.         ד"ר גבריאל מוזס, המומחה בתחום האורטופדי, ציין בחוות דעתו כי בעת בדיקת עמוד השדרה הצווארי, ניכרה התנגדות אקטיבית של התובעת וכי הבדיקה היתה קשה במיוחד בשל "שיתוף פעולה יתרה" מצידה. למרות ההתנגדות הפסיבית, ציין ד"ר מוזס כי נמצאה הגבלה קלה  בתנועות עמוד השדרה הצווארי והעריך את הנכות בגינה, בשיעור של 5%. ד"ר מוזס ראה לייחס את הנכות האמורה, לתאונה הראשונה והסביר זאת בכך שברישומים הרפואיים, לא נמצא הבדל משמעותי, בין תלונות התובעת, לפני ואחרי התאונה השניה.

אשר לעמוד השדרה המותני,  ציין ד"ר מוזס ציין כי בבדיקה לא נמצאה הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני. ד"ר מוזס הוסיף וציין כי תלונות על כאבי גב תחתון, תועדו  עוד בשנת 1991, דהיינו בתקופה שלפני התאונה הראשונה והרישום הראשון בדבר כאבי גב תחתון, בתקופה שלאחר מכן, מופיע כ-23 חודשים, לאחר התאונה הראשונה, לפיכך אין קשר בין התלונות על כאבי גב תחתון לבין התאונות.

6.         ד"ר מוזס זומן לחקירה על חוות דעתו.

התובעת טוענת כי ד"ר מוזס קיפח אותה  בקביעת הנכות וכי יש להעריך את נכותה, בגין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, בשיעור של 20%.

כן טוענת  התובעת כי אין לקבל את קביעתו של ד"ר מוזס, בדבר יחוס הנכות לתאונה הראשונה בלבד  וכי יש לחלק את הנכות, בין שתי התאונות.

מאידך טוענות הנתבעות כי לאור חוות דעתו ועדותו של ד"ר מוזס, בדבר התנגדותה האקטיבית של התובעת לבדיקה, התובעת לא הוכיחה כי קיימת הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי בכלל ואת שיעור ההגבלה בפרט ולפיכך לא הוכיחה כי קיימת נכות שיש לייחסה לתאונה.

7.         לאחר ששבתי ועיינתי בחוות דעתו ועדותו של ד"ר מוזס, לא ראיתי לקבל טענות התובעת, בדבר שיעור נכותה.

ד"ר מוזס, אכן הסכים כי טווחי התנועה שנמצאו בבדיקה: "...הם מעבר להגבלה קלה, הם בכיוון הבינונית" (עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת 30.3.04) אך מאידך, ד"ר מוזס הסביר, הסבר היטב, מדוע לא ניתן לבסס קביעה כלשהי על ממצאי הבדיקה ותאר הן בחוות דעתו והן בעדותו את חוסר האמינות שהתגלה  בבדיקה, לרבות התנגדות רצונית ואקטיבית של התובעת וניסיון מכוון להציג מגבלה וכדבריו: "בבדיקה שלי לא יכולתי לבדוק את עמוד השדרה הצווארי כי היא התנגדה, בדקתי מספר פעמים עם גוניומטר וכל פעם היתה תוצאה אחרת. אי לכך הסתמכתי על בדיקה  אלקטרופיזיולוגית, שילבתי עם בדיקת הסי. טי. של התובעת" (עמ' 4 לישיבת 30.3.04) ובהמשך: "...בעמוד השדרה המותני שם יש הצגה ללא כל ספק. בדקתי את תנועות עמוד השדרה המותני חמש דקות אחרי בדיקת עמוד השדרה הצווארי ושם קיבלתי הצגה מושלמת" (עמ' 6 לפרוטוקול).

8.         אין בידי לקבל טענת ב"כ התובעת כי בהתחשב במצבה הכלכלי המבוסס של התובעת, לא סביר כי  ביצעה  סדרות של טיפולי פיזיותרפיה  ו"עשתה הצגה" למומחה, בכדי לזכות בפיצוי. לא לי להסביר  את התנהלות התובעת, בעת בדיקתה על ידי המומחה אך אין בטיעון האמור, כדי לסתור את הסבריו המפורטים של ד"ר מוזס בדבר  "שיתוף פעולה יתרה" וניסיון להציג מגבלות הן בבדיקת עמוד השדרה הצווארי והן בבדיקת עמוד השדרה המותני. כן ראיתי לציין, כבר עתה, התרשמותי מהפרזה רבה בעדותה של התובעת, לגבי מגבלותיה ונזקיה, אשר לא הובאה לגביהם כל ראיה, מלבד עדותה של התובעת עצמה.

9.         ב"כ התובעת הציג בפני ד"ר מוזס, במהלך חקירתו הנגדית, מסמכים רפואיים, המתעדים פניות לחדר מיון בתלונות על כאבי צוואר וטיפולי פזיותרפיה, בתקופה שלאחר עריכת חוות דעתו. בעניין זה, אישר  ד"ר מוזס כי אם יש דברים נוספים שהתרחשו לאחר מועד בדיקתו, הינו מוכן לבדוק את התובעת, בדיקה נוספת (עמ' 6 ו-7 לפרוטוקול). יחד עם זאת ולמרות ההחלטה בסיום ישיבת  30.3.04, על פיה כל בקשה תוגש בכתב,  התובעת לא ביקשה, בשלב כלשהו, להורות על בדיקה נוספת, על ידי ד"ר מוזס. לפיכך, לא ראיתי לקבל את טענותיה, בדבר המסקנה העולה מנכונותו של ד"ר מוזס, לבצע בדיקה נוספת.

זאת ועוד, יש לציין כי גם בתיעוד הרפואי שהוצג, לרבות בדיקה אצל ד"ר דיב, מיום 5.10.00, נ/2, בדיקה אצל ד"ר אשכנזי, מיום 23.2.04, נ/3, ורישומים מחדר מיון מימים 24.5.03 ו-27.5.03, נ/14, נרשם כי לא נמצאה הגבלה בתנועות הצוואר ותנועות הצוואר נמצאו שמורות ומלאות.  

10.        בהתחשב בתאור מהלך הבדיקה מחד ובהתחשב בכך שגם על פי התעוד הרפואי, מעבר לתלונות על כאבים, לא תועדה הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, לא ניתן לקבל  את טענת התובעת כי קופחה על ידי ד"ר מוזס, בקביעת הנכות. 

ד"ר מוזס הסביר כי התרשם  שהתובעת סובלת מכאבים אך גם בהתחשב בכך שהתובעת נמנעת משימוש בתרופות, בשל הפרעה בתפקודי כבד, לא ניתן להסביר את המגבלות שהציגה בבדיקתה בכאבים, וכדבריו :"אני חושב שרוב המגבלה בתנועה לא קשורה לכאב, אלא לרצונה של התובעת" (עמ' 8 לפרוטוקול) וכי " אני לא שולל שהיא סובלת, לכן נתתי 5% נכות. אם הייתי בטוח שהיא לא סובלת הייתי נותן 0%, אבל אין לי ספק שכשהיא היתה אצלי היא הגזימה בבדיקה", (עמוד 6 לפרוטוקול). ד"ר מוזס הסביר כי העריך את הנכות, בהתעלם מהחמרת המצב על ידי התובעת ובהתחשב בתוצאות בדיקות ההדמיה ו-EMG. בנסיבות אלה, אם התובעת סבורה כי הערכת הנכות, אינה מבטאת את מגבלותיה במלואן, אין לה להלין אלא על עצמה  שהרי לא זו בלבד שלא שיתפה פעולה וניסתה להחמיר תמונת מצבה בבדיקתה על ידי המומחה אף לא ביקשה לנצל את ההזדמנות לתקן את הרושם האמור ולהבדק פעם נוספת על ידי המומחה. לפיכך ראיתי לקבל את חוות דעתו של ד"ר מוזס ולקבוע כי נכותה של התובעת, בגין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, הינה בשיעור של 5%.