פסק-דין בתיק א 28101/05

רקע ועובדות

התובעת משמשת כסוכן מורשה לענייני עמילות מכס ובעבר שמה היה "דפנה וויסמן את לביא בע"מ", בהתאם לתעודת שינוי שם מאת רשם החברות.

הנתבעת, יבואנית ויצואנית, הייתה בתקופה הרלוונטית לקוחה של התובעת וקיבלה ממנה שירותי עמילות מכס.

כרטיס חשבונה של הנתבעת אצל התובעת, חויב וזוכה מדי פעם, בהתאם לשירות שקיבלה ולתשלומים שביצעה.

המחלוקת

1.         לטענת התובעת, הנתבעת נותרה חייבת לה את סכום התביעה, עבור שירותים אשר קיבלה ולא שילמה תמורתם.

לטענת הנתבעת, אין באפשרותה לדעת מהי התקופה אליה מייחסת התובעת את החוב נשוא התביעה, כרטיס הנהלת החשבונות של התובעת, לא משקף את חובה ואינו מחייב אותה.

לטענתה, גם אם היה קיים חוב, חלה עליו התיישנות, כיוון שמדובר ביתרת חוב "מתגלגלת" משנה לשנה החל מיום 1.1.97 ועד ליום 31.12.03.

התביעה הוגשה ביום 11.5.05 ולכן חלה התיישנות על כל חוב שנוצר טרם  יום 11.5.98.

            חלק מהחשבוניות המצורפות לכתב התביעה, לא נתקבלו אצלה סמוך להנפקתן, נשלחו אליה רק בשנת 2002 והפקתן היא מעשה חד צדדי של התובעת.

2.         לטענת הנתבעת, היא מבצעת ייצוא ללקוחותיה בחו"ל, בדרך של "מכירה בשערי המפעל", כמפורט במסמכי הייצוא והשיגור, אשר בה חובת תשלום הוצאות הובלה וביטוח חלה על הרוכש בחו"ל ועל התובעת לגבות ממנו הוצאות אלה.

גם שיטת עבודתה מול התובעת הייתה בדרך זו ולמעט מקרים בודדים, היא לא התחייבה לשלם את הוצאות ההובלה, מיסי הנמל והביטוח. לכן הפקת החשבונית על שם הנתבעת, הכוללת הוצאות אלה, היא פעולה חד צדדית של התובעת שלא יוצרת את חבות הנתבעת.

3.         לגרסת הנתבעת, התובעת עותרת לחייבה בסכום התביעה, לאחר שכשלה בגביית החוב מאחרים. הנתבעת לא התחייבה מעולם לשלם סכומים אלה.

דיון

1.         אני מקבלת את טענת התיישנות של הנתבעת, רק לגבי החשבוניות שהונפקו בשנת 1997.  לטענת הנתבעת (סעיף 9.ג לכתב ההגנה), דין התביעה, או חלקה, להידחות בטענת התיישנות לגבי כל חוב שנוצר טרם שנת 1999. לכן, יש לקזז את החיובים שנוצרו לפני 11.5.98 מסכום כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, הוא נספח ב' לכתב התביעה (סעיף 11 לכתב ההגנה).

לטענת עד התובעת, החשבוניות נשוא תביעה, זו הן יתרת חוב "מתגלגלת" החל משנת 1998. בהתאם לעדות עד התובעת, החשבונית מונפקת לאחר סיום המשלוח וקבלת כל המסמכים.

כל עוד לא הוכח אחרת, שיטת העבודה לפיה התובעת מחייבת את הנתבעת עבור המשלוחים לאחר ביצוע העבודה בפועל ולאחר השלמת כל המסמכים המצויים בידי התובעת, כפי שכונתה על ידי מר שמואל "חיוב מתגלגל" היא השיטה הנהוגה ביניהם.

לכן, סביר שחשבוניות לגבי משלוחים מתחילת שנת 1998, הועברו אל הנתבעת רק בחודש מאי 1998.

            מכאן, שלגבי החשבוניות שהופקו בשנת 1997, חלה התיישנות.

2.         הצדדים חלוקים בשאלה העובדתית האם הנתבעת חייבת לתובעת את הוצאות המשלוח או רוכש הסחורה בחו"ל

מבקש המשלוח - הנתבעת

אין הכחשה עקרונית וטוטאלית של הנתבעת להיות המשלוחים, נשוא החשבוניות שבפני, שלה. כל שטענה הנתבעת הוא, שלא קיבלה את החשבוניות, או את חלקן, במועד הנפקתן, אלא בשנת 2002 (סעיף 10א' לכתב הגנתה). אין כל טענה מטעם הנתבעת שהמשלוחים אינם שלה. הנתבעת לא החזירה את החשבוניות, עת קיבלה אותן, גם אם קיבלה אותן מאוחר למועד הנפקתן, בשנת 2002, בטענה שהמשלוחים אינם שלה.

כל שטוענת הנתבעת הוא, כי סוכם עם התובעת שמקבל הסחורה בחו"ל ישלם את הוצאות המשלוח ורק משהתובעת לא הצליחה לגבות הוצאות אלה ממקבלי הסחורה, היא פונה לנתבעת לקבלן.