פסק-דין בתיק א 28086/01

1.         התובע מבקש לחייב נתבע מס' 5 (להלן: "הנתבע") בתשלום סך של 127,189.73 ש"ח בגין ערבותו להלוואה אשר העמיד לנתבעים מס' 3-1 (להלן: "הלווים").

2.         להלן העובדות המוסכמות בתביעה:

א.         התובע העמיד ללווים הלוואה על סך של 364,000 ש"ח ולצורך כך נחתם בין הצדדים הסכם מיום 28.10.97 (להלן: "הסכם ההלוואה").

ב.         להבטחת החזר ההלוואה שועבדו לטובת התובע זכויות הלווים בדירתם ברח' כצנלסון 6, קרית טבעון (להלן: "הדירה") ונתבעים מס' 5-4 חתמו כערבים להלוואה. במועד נטילת ההלוואה נקבע שווי הדירה בהתאם לחוות דעת שמאי בסך של 120,000 $ (דולר ארה''ב).

ג.          הלווים לא עמדו בהחזר ההלוואה ועל-כן מימש  התובע את הדירה בהליכי הוצאה לפועל בהם נקט נגד הלווים. תמורת הדירה  התקבל סך של 88,000 $ וזאת בהסתמך על חוות דעת שמאי מיום 17.12.99, לפיה נקבע שווי הדירה במימוש מהיר בסך של 85,000 $.

ד.         התביעה הינה בגין יתרת חוב ההלוואה שנותרה לאחר מימוש הדירה והפחתת התמורה אשר התקבלה בגינה.

3.         הנתבע מודה כי חתם כערב להלוואה, אולם, לטענתו, הוא לא ידע על מה הוא חותם. הנתבע עלה ארצה ביום 7.9.97 ולא היה לו ניסיון קודם בענייני בנקים. מכר של התובע בשם אלכס (להלן: "אלכס"), אשר סידר לו עבודה במפעל, ביקש ממנו לעזור לנתבע מס' 1, אף הוא עולה חדש, באמצעות פנייה לבנק ומתן אישור בכתב כי מדובר באדם אמין העובד לפרנסתו.  הנתבע הסכים לכך ופנה יחד עם אלכס לסניף התובע, שם הוא חתם על הסכם ההלוואה כערב מבלי שניתן לו כל הסבר על מה חתם ומבלי לתרגם את הסכם ההלוואה לשפה הרוסית בה הוא שולט או למסור לידיו העתק מההסכם.

            כן טען הנתבע כי לא קיבל הודעות בדבר אי-פרעון ההלוואה, כי הלווים עזבו את הארץ או על הכוונה לממש את הדירה, ואשר נמכרה במחיר מופחת בהרבה משוויה.

4.         לטענת התובע, הנתבע ידע בהגיעו לבנק מהי מהות ההסכם עליו חתם וכן ניתן לו הסבר לעניין זה על ידי פקידת הבנק אשר בפניה חתם. התובע מפנה להלכה הפסוקה, לפיה, חזקה כי אדם החותם על מסמך, מכיר את תוכנו ומסכים לו ורק במקרים חריגים יסטה בית המשפט מאותה חזקה.

            באשר למשלוח הודעות לערבים ומסירת העתק מההסכם לידיהם, נטען כי חובת הבנק לעניין זה נקבעה בסע' 24 ו-26 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"), אשר נכנסו לתוקף לאחר חתימת הסכם ההלוואה, ועל כן הם אינם מחייבים את התובע במקרה דנן. יתרה מכך, הנתבע לא הוכיח את הנזק שנגרם לו, כביכול, מאי-מתן הודעה בדבר הפיגור בסילוק חוב ההלוואה.

5.                 בדיון אשר התקיים בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של גב' בוכמן אילנה, פקידת הבנק התובע אשר בפניה חתם הנתבע על הסכם ההלוואה (להלן: "פקידת הבנק") וכן של הנתבע עצמו.

שני המצהירים נחקרו בפני.

6.         בהלכה הפסוקה נקבע כי, צד החותם על מסמך, אף מבלי לדעת תוכנו, חזקה כי חתם לאות הסכמה, יהא תוכן המסמך אשר יהא, והוא לא ישמע בטענה כי לא ידע על מה הוא חתם.  לכלל זה חריגים, שכן, כאשר אדם טעה או הוטעה לחשוב כי הוא חותם על מסמך השונה במהותו מהמסמך עליו חתם בפועל, אזי תתקבל הטענה "לא נעשה דבר", ולא יהיה תוקף לחתימתו.

            טעות או הטעיה של החותם לגבי פרטי העסקה, להבדיל ממהות העסקה, אין בהן לבטל תוקף החתימה (ר' ע''א 467/64 שוויץ נ' סנדור ואח', פד יט(2) עמ' 113, 117 וכן ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק, פ"ד מד(1) עמ' 341).  כמו כן "אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה" (שם , ע"א 413/79 אדלר נ' מנצור, פד לד(4) עמ' 29, 38 מול האות ד').

על הטוען "לא נעשה דבר" הנטל להוכיח את טענתו ונטל זה כבד מהנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפט האזרחי (ר' ע"א 1548/96 בנק איגוד נ' לופו, פ"ד נד(2) עמ' 559).

מן הכלל אל הפרט.

7.         בסעיף 5 לתצהירו טען הנתבע כי, עובר לחתימתו על הסכם ההלוואה הוא לא הכיר נתבע מס' 1. טענה זו מעוררת תמיהה, שכן, באם אכן לא הייתה היכרות בין הצדדים, מדוע הסכים הנתבע לאשר בפני התובע כי נתבע מס' 1 הינו אדם אמין ועובד לפרנסתו?!!.

יתרה מכך, בחקירתו הנגדית של הנתבע התגלתה סתירה לעניין היכרותו עם נתבע מס' 1, שכן, הוא העיד לעניין זה באומרו:

                "ש.  האם הכרת את נתבע מס' 1?