פסק-דין בתיק א 28003/06

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך 15,105 ש"ח.

ה"ה שמואל ורמה רופא (להלן: "התובעים") נטלו במהלך השנים ארבעה הלוואות מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הנתבע"). כנגד הלוואות אלו נרשמו הערות אזהרה על דירתם של התובעים ברחוב בת חן בעיר חיפה (להלן: "הדירה").

במהלך חודש אוגוסט 2005, רצו התובעים למכור את הדירה כשהיא נקייה מכל שעבוד. לשם כך פנו התובעים לנתבע וביקשו דף אשר יפרט את חובותיהם לטובתו. הפירוט דנן נמסר לידיהם של התובעים בו הובהר להם כי באם ישלמו את הסכומים הרשומים עד לתאריך ה - 25/08/05 יימחקו השעבודים הרשומים על הדירה בנסח המקרקעין.

לשיטתם של התובעים, הסכום האמור הועבר לידיו של הנתבע עוד ב - 24/08/05. אולם, לאחר שסכום זה נמסר לידיו סירב הנתבע לעמוד בהבטחתו למחוק את הערות האזהרה. ללא כל סיבה, דרש הנתבע סך נוסף של 10,105 ש"ח בטענה שהמדובר ביתרת חובה בגין שכ"ט עו"ד עבור עוה"ד אביה בן ארי (להלן: "אביה"). הנתבע סירב בכל תוקף לעמוד בהבטחה שמסר מבלי שסכום זה ישולם.

התובעים התרעמו על דרישה זו ולשיטתם המדובר לא פחות מכפייה מצידו של הנתבע בעודו יודע כי אם לא יוסרו השעבודים ייגרם לתובעים נזק רב שכן עליהם לעמוד בהסכם המכר של הדירה עם צד ג'. משכך, ועקב סיבה זו בלבד, שילמו התובעים את הסכום האמור, תחת מחאה בשלושה תשלומים.

לשיטתם של התובעים, זכאים הם להחזר הסכום האמור וכן לפיצוי בסך נוסף של 5,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שעברו עקב התנהלות הנתבע אשר ניצל את מצוקתם והעמידם בסיכון של הפרת הסכם מכר ותשלום פיצויים מוסכמים בסך של 32,000$ ארה"ב.

מנגד, הכחיש הנתבע את טענות התובעים מכל וכל. לדידו לא הועבר לידי בית המשפט מלוא המידע בכתב התביעה. למעשה, הסכסוך בין הצדדים החל כשנה קודם לכן, בחודש יולי 2004 כאשר הנתבע פתח כנגד התובעים תיק מימוש משכנתא לאחר שהתובעים פיגרו באחת מההלוואות שניתנו להם בסך של למעלה מ - 43,000 ש"ח.

בחודש אוגוסט 2004, לאחר שאביה מונתה ככונסת נכסים על הדירה, פנו אליה התובעים וביקשו את הסדרת החוב ב - 12 תשלומים. אביה הודיעה לתובעים על הסכמת הנתבע לפריסה המבוקשת לרבות בגין הוצאותיו המשפטיות. משכך העבירו התובעים 12 שיקים שווים בסך 4,508 ש"ח כל אחד, שני התשלומים האחרונים וחציו של התשלום העשירי נועדו לכסות את ההוצאות המשפטיות של אביה ודבר זה היה ידוע לתובעים מרגע מסירת השיקים.

בחודש יוני 2005 פנו אל אביה התובעים וביקשו כי יוסר מנסח המקרקעין העובדה שמונה על הדירה כונס נכסים משום שהם מעוניינים במכירתה והרישום דנן מרתיע רוכשים פוטנציאלים. מכיוון ששמונה תשלומים כבר נפדו כדבעי, הסכימה אביה לפנים משורת הדין לבקשת התובעים ודאגה להסרת הרישום האמור. כמו כן, פנו התובעים לנתבע וביקשו תדפיס יתרות חובם לרבות הוצאות משפטיות עקב רצונם לסלק אותה במלואה. באותו מעמד נאמר לתובעים כי עומד כנגדם שכר טרחת עורך דין לזכותה של אביה בסך של 37,728 ש"ח בגין תפקידה ככונסת נכסים לפי תקנות ההוצאה לפועל.

לאחר שנודע סכום זה לתובע, פנה אל הנתבע וביקש בכל לשון של בקשה, הנחה. באם הסכום האמור לא יופחת, ייתכן האפשרות שלא ימכור את דירתו כלל. משכך, פנה הנתבע אל אביה וסוכם עימה כי תסתפק בשכר הטרחה אשר סוכם עליו בפריסת החוב לתשלומים, קרי, 10,105 ש"ח. לאחר שאביה נענתה בחיוב לבקשה זו, לפנים משורת הדין, הנפיק הבנק תדפיס יתרות חוב חדש שלא כלל שכר טרחת עורך דין כלל, משום שהסכום האמור כבר למעשה נמסר לידיה של אביה.

לשיטתו של הנתבע, התובעים ניצלו הזדמנות זו תוך השמת יהבם על התדפיס החדש והנקי מ "הוצאות משפטיות" בכדי לבטל את אחד השיקים שנמסרו לידיה של אביה זה מכבר וסירוב להמשיך ולשלם באמצעות סדרת השיקים שמסרו לפני שנה.

כל שעשה הנתבע בסירובו  למחוק את השעבודים היה בסך הכל לעמוד על זכותו (או זכות באת כוחו) לקבל את שכר הטרחה עליו הוסכם לפנים משורת הדין. משכך, נמנעו התובעים מלבטל את השיקים הנותרים והמציאו שיק חדש לכיסוי מלוא הסכום. לאחר מכן, הוסרו מלוא הרישומים בנסח המקרקעין של הדירה.

לאור כל האמור לעיל, נהיר לכל שתביעת התובעים להשבת הסכום לרבות פיצויי עוגמת נפש משולל כל יסוד ומשכך אין לבית המשפט אלא מלדחות את תביעתם.

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר' ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על המסמכים ושאר החומרים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

בתאריך ה- 19/12/06 הגישו התובעים מטעמם תצהיר עדות ראשית של התובע, בו חזר התובע על שנאמר בכתב התביעה ופורט לעיל. התובע חזר והדגיש כי הסכום ששולם לאביה, הועבר תחת מחאה וכן שכלל לא פנה אישית לאביה בבקשה כי יופחת סכר טרחתה אלא פעל מול הנתבע בלבד. מנגד הוגשו מטעם הנתבע שלושה תצהירים. עדותה של אביה, של מר משה וולך, פקיד מחלקה משפטית אצל הנתבע ושל מר מרדכי הופמן, מנהל מרכז 'הנביאים' של הנתבע בעיר חיפה.

תצהיריהם של אביה ומשה נגעו לעצם המחלוקת בין הצדדים, לרבות מספר התדפיסים לעניין חובותיהם של התובעים לנתבע. לעומת זאת, עדותו של מר הופמן נגעה לעניין בקשתו של התובע לקבל הנחה בעלות ההוצאות המשפטיות, לאחר שהלה פנה אליו בבקשה דנן.

העדים דנן נחקרו בפני בשלושה דיונים שונים. בדיון הראשון נשמעה עדותו של התובע, בדיון השני נחקרו נגדית אביה ומשה ובמועד האחרון שמעתי את עדותו של מר הופמן.