פסק-דין בתיק א 27972/05

1.    ב-6.5.02 חתם התובע על ערבות מוגבלת לסכום של 100,000 ש"ח להבטחת סכומים שיגיעו לבנק מחייב בשם: אלעקילי עאיד עלי (להלן: " החייב עקילי"). באותו מועד חתם התובע גם על "כתב קיזוז מיוחד" המקנה לבנק זכות לקזז מכספי פיקדון שמקורם בחשבון התובע, סכום של עד 100,000 ש"ח שיגיע ממנו לבנק, בין היתר, בקשר עם ערבויות שנתן לטובת הבנק, וב-5.4.04 חזר התובע וחתם על כתב קיזוז כזה ביחס לפיקדון בתכנית חסכון. 

ב-26.10.04 הודיע הבנק לתובע כי החייב עקילי חב לבנק סכום של 371,000 ש"ח " על חשבון אשראי צמוד לריבית פריים"; דרש ממנו לסלק את הסכום האמור והתרה בו שאם הסכום האמור לא יסולק, יממש הבנק את זכויותיו על פי כתב קיזוז מיוחד " שחתמתם לנו ביום 6.5.02 לגבי פקדון כספי מסוג חסכון... ז.פ. 3.9.08".

ב-17.12.2004 משך הבנק סכום של 100,000 ש"ח מהפיקדון של התובע והעבירו לחשבון החייב עקילי. יתרת חובו של עקילי בחשבון החח"ד, לפני שבוצעה ההעברה הזו לחשבונו, עמדה על סכום של 354,923.29 ש"ח.  

בתובענה שהגיש כנגד הבנק טוען התובע שהבנק לא היה רשאי לפעול כפי שפעל והוא דורש את השבת הסכום שהבנק גבה ממנו בצירוף סכום של 30,000 ש"ח - מחציתו בגין נזקיו עקב שבירת תכנית החיסכון, ומחציתו בשל פגיעה בשמו הטוב.

2.    הטענה המרכזית של התובע לפי כתב התביעה היא: החייב עקילי שיעבד לטובת הבנק משאית ששוויה כ-380,000 ש"ח להבטחת הלוואה שנטל מהבנק; הבנק תפס את המשאית המשועבדת במטרה לממש את השעבוד כנגד החוב; מטעמים שאינם ידועים לתובע, שוחררה המשאית לידי החייב עקילי מיד לאחר שנתפסה; על אף שבידי הבנק היו בטוחות מלאות לכיסוי החוב הוא נטל מהתובע סכום של 100,000 ש"ח תוך שבירה של תכנית חיסכון -  כל זה  מבלי ליידע את התובע על כוונתו לפעול כך, ובניגוד להתחייבותו כלפי התובע כי " ערבותו לא תהא תקפה אלא לאחר מיצוי כל הליכי הגבייה כנגד החייב". לא זו אף זו, העובדה שהבנק פעל כפי שפעל הועלמה מהתובע והדבר התגלה לו רק במקרה.

3.    חלק מהטענות הללו של התובע התבררו כבלתי מדויקות.

התובע אישר בחקירה נגדית שההתראה מאוקטובר 2004 כן הגיעה לידיו (פרוטוקול מה-5.4.2006 עמ' 5) - ממנה ככל הנראה למד שחובו של החייב עקילי עמד באותה עת על -380,000 ש"ח;

המשאית נתפסה שנית על ידי כונס הנכסים ונמכרה לבסוף בספטמבר 2005 כשהמכירה מניבה סכום של 154,000 ש"ח. ברור אפוא ששווי המשאית, לא היה בו כדי לכסות את מלוא החוב כפי שסבר התובע - לדברי מנהל הסניף גם לאחר שערבותו של התובע מומשה והמשאית נמכרה נותרה יתרה בלתי מסולקת של כ-150,000 ש"ח (פרוטוקול מה-3.7.2006 עמ' 34);

גם הטענה בעניין העדר הרשאה אינה ברורה - אין זאת אלא שנשכח מהתובע שהוא חתם על כתב הקיזוז.

4.    לעומת זאת, הגם שלא ניתן לקבל כלשונה את טענת התובע שסוכם עמו שערבותו לא תהיה תקפה כל עוד לא ימוצו הליכי הגבייה מהחייב עקילי -  יש לקבלה לפי תוכנה ורוחה, משום שמר עומר שריף, שבפניו כאמור חתם התובע על כתב הערבות נשאל: "אומר התובע כאן, שאתה אמרת לו בזמן החתימה שהוא חותם אומנם כערב, בכל מקרה, קודם תפנו לחייב, תקחו ממנו מה שאפשר ורק אחר כך תפנו אליו?  ועל כך השיב: " נכון, כך אמרתי לו וזה מה שנעשה" (שם,  בעמ' 26).

פקיד הבנק מאשר אפוא בדבריו את גרסת התובע בנקודה משמעותית זו, אלא שהדיבור " וזה מה שנעשה" אינו עולה בקנה אחד עם העובדות כפי שהתבררו.

הבנק תפס את המשאית אך שחרר אותה מיד לידי החייב, ולא מימש את השעבוד אלא כחלוף 10 חודשים. בינתיים מימש הבנק את ערבותו של התובע מבלי שייעשה מאמץ לגבות את החוב מרכוש אחר של החייב.

5.    הבנק טוען שהחייב עקילי היה חף מרכוש בר מימוש ואשר למשאית - הבנק מסביר שבהחזרת המשאית לידי החייב עקילי לאחר שנתפסה בפעם הראשונה, הוא לא שיחרר את המשאית מהשעבוד - מה שנכון, וגם ההסבר בעניין הנכונות שלו להחזיר את המשאית לידי החייב עקילי - מסבר את האוזן. פרנסתו של החייב עקילי הייתה תלויה במשאית והבנק קיווה שאם המשאית תוחזר לו הוא "יעלה על הפסים" ויוכל להחזיר את החוב. זהו שיקול לגיטימי גם אם הוא עלול לבוא על חשבונו של הערב במיוחד כאשר מדובר, כמו במקרה זה, בערב שערבותו לפי המוסכם הינה בטוחה עצמאית וניתנת למימוש באופן בלתי תלוי בבטוחות אחרות שעומדות לרשות הנושה.

עם זאת, סוכם עם התובע שהבנק יעשה לגביית החוב מהחייב קודם שיפנה אל התובע ואת הסיכום הזה היה עליו לכבד גם אם העריך שהחייב עקילי לא יוכל ממילא להחזיר את כל החוב. כתבי הקיזוז אגב אוסרים על דיספוזיציה בכספי הפיקדון ומקנים לבנק זכות עכבון על כספים אלה, כל עוד מגיעים לבנק כספים אשר מובטחים באמצעות כתבי הקיזוז.

6.    ואולם, העיקר מבחינתו של התובע טמון דווקא במה שלא זכה לפירוט בכתב התביעה, והוא שעובר לחתימה על הערבות ב-6.5.2002, לא היה ידוע לו שחובו של עקילי לבנק כבר אז עמד על סכום לא מבוטל: יתרת החוב בחשבון החח"ד הסתכמה בכ-291,000 ש"ח - וזה לא היה כל החוב.

לפי דפי החשבון של החייב עקילי (דפי חשבון לתקופה שתחילתה ב-30.4.2002 מצורפים לתצהירים מטעם הבנק כנ/7), חשבונו חויב מידי חודש בחודשו ועד מאי 2004, בתשלומים שוטפים בגין 2 הלוואות שנטל. פרטי ההלוואות הללו אינם ידועים, אך החיוב החודשי בגינן עמד על סכום שנע בין 9,000 ש"ח ל-9,500 ש"ח, והמשכון על המשאית ששנת הייצור שלה היא 2001, נוצר לטובת הבנק ביולי 2001. מה שנותן מקום להניח שמדובר בהלוואות למימון רכישת המשאית.

7.    התובע הוא "ערב יחיד" וככזה התבקש במעמד החתימה על הערבות לחתום גם על טופס " הודעה לערב יחיד" בגין ערבות מתמדת מוגבלת בסכום" (מצורף כנספח נ/3 לתצהירים מטעם הבנק). בטופס מפורטים סוגי המידע שחובה על תאגיד בנקאי לגלותו לערב יחיד לפי חוק הערבות תשכ"ז-1967 (להלן: " חוק הערבות"), והוא נועד לתעד את מסירת המידע הזה לערב.

בסעיף 2 לטופס, המשבצת שלצד המלים: " נכון לתאריך מכתב זה קיימים חובות של החייבים לבנק" - נותרה ריקה, כמו גם כל 6 המשבצות האחרות שבסעיף זה, שחלקן מתייחסות לפרטים נוספים ביחס לחוב הקיים, וזה למרות שבשולי הסעיף רשום: "החלופה שלא סומנה בסעיף זה אינה תקפה, רק חלופה שסומנה X תקפה".

8.    מר עומר שריף, שלפניו חתם התובע על כתב הערבות וטופס ההודעה לערב, טוען שסעיף 2 לטופס לא מולא אך מחמת טעות: "אז טעיתי שלא סימני את ה- "X (פרוטוקול מה-3.7.2006, עמ' 24), אבל התובע  " ידע במה מדובר, הוא ידע שללקוח יש חובות...". וכיצד ידע -  תחילה אמר העד שהוא לא הראה לתובע את דפי החשבון של החייב עקילי מחמת סודיות בנקאיות (שם בעמ' 24), ומובן שהדפים גם לא צורפו לטופס: " לא צורף. הוסבר לו", אבל בהמשך נשכח מהעד עניין הסודיות הבנקאית משום שהוא בכל זאת אמר: שהתובע "ידע בדיוק על מה הוא חותם. הוא יודע טוב מאוד את החובות שלו. הוא ראה גם את הדפים" ומשנשאל שוב: "הראית לו בזמן חתימתו על הערבות את דפי הבנק של החובות?" השיב: " כן" (שם בעמ' 25).