פסק-דין בתיק א 2797/07

1.         באי כוח הצדדים הסמיכו את בית-המשפט ליתן פסק-דין מנומק על-סמך החומר שבתיק ולאחר הגשת סיכומים.

2.         התובע, בית חולים "מאיר" כפר סבא מלכ"ר (להלן : "התובע"), הינו מעבידו של מר דמישטיין לב (להלן: "מר דמישטיין"), אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 3/9/00 (להלן: "התאונה") ונעדר מעבודתו, מיום 3/9/00 ועד ליום 12/9/00, סה"כ 10 ימים.

3.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי אישר למר דמישטיין תקופת אי כושר מיום 4/9/00 עד יום 9/9/00 ומיום 18/9/00 עד ליום 20/9/00, לצורך תשלום דמי פגיעה.

4.         התובע, שהינו "מעביד מורשה", כמשמעותו בתקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד - 1954 ( להלן : "תקנות העבודה"), שילם למר דמישטיין את מלוא שכרו, בסך 3,809 ש"ח, בתקופת היעדרותו מהעבודה, כולל הטבות למיניהן, וזאת על-פי הסכם העבודה והנוהג אצלו.

5.         התובע טוען, כי מגיעה לו השבה בסה"כ 1,617 ש"ח מאת הנתבעת. סכום זה משוערך ליום הגשת התביעה הוא 2,376 ש"ח. סכום ההשבה מבוסס על הפחתת דמי הפגיעה בסך
2,192 ש"ח, מהשכר אשר שולם  למר דמישטיין.

6.         הבסיס החוקי לתביעה זו, לטענת התובע, הוא סעיפים 328(א), 94 ו- 93 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (להלן : "חוק המל"ל) והחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד - 1964 (להלן : "חוק ההטבה"). כן, טוען התובע, כי התביעה הינה עצמאית והסכום הנתבע אינו מהווה חלק מנזקי מר דמישטיין בתביעתו כנגד הנתבעת. 

7.         ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם, תחילה התובע, אחר כך הנתבעת, ולאחר מכן הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובע.

8.         תמצית טיעוני התובע

א.         מר דמישטיין לא היה מסוגל לעבוד מיום התאונה ( 3/9/00) ועד ליום 9/9/00, סה"כ 7 ימים, אך המוסד לביטוח לאומי אישר לו דמי פגיעה החל מיום 4/9/00, לפי הוראות סעיף 93(א) לחוק המל"ל.

ב.         מתוקף היות התובע מעביד מורשה, הוא שלם למר דמישטיין את מלוא שכרו המורכב מדמי הפגיעה לפי חישוב מל"ל והשלמה לשכר מלא, ואילו המל"ל החזיר לתובע את דמי הפגיעה ששלם פחות 9 ימי "תקופת הזכאות הראשונה", כמצוות סעיף 94 לחוק המל"ל.

ג.          עבור תקופת הזכאות הראשונה חייבת הנתבעת לפצות את התובע לפי סעיף 328(א) לחוק  המל"ל ואילו עבור התשלום לעובד לפי סעיף 93(א) לחוק המל"ל, חייבת הנתבעת לפצות את התובע לפי חוק ההטבה.

ד.         סכום ההשבה לו זכאי התובע:

עבור היום הראשון (סע' 93(א)) - 305.36 ש"ח.

עבור 9 (במקרה זה 6 ימים) ימי "תקופת הזכאות הראשונה" (לפי 75% מהשכר בהתאם לסעיף 97 לחוק המל"ל)  - 1374 ש"ח.

סה"כ שווי ההשבה - 1,679 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד התשלום בפועל, לפי הלכת שלג חרמון, ע"א 2196/93, פד"י נ(3) 744. לעניין זה ראה גם פסק דינו של כב' הנשיא רקם, בת.א 3465/07 שרותי בריאות כללית נ' הפניקס הישראלי, מיום 18/9/07.

9.         תמצית טיעוני הנתבעת

א.         הנתבעת אינה חולקת כי, התובע הינו מעביד מורשה ובזמנים הרלבנטיים היה מעבידו של מר דמישטיין שנפגע בתאונת דרכים ביום 3/9/00 וכי כתוצאה מהתאונה היה באי כושר של 7 ימים, אם כי לא צורף תיעוד רפואי להוכחת הטענה. התובע שלם בתקופת אי הכושר את שכרו הרגיל של מר דמישטיין וקבל מהמל"ל החזר בגובה דמי הפגיעה בסכום של 2,197 ש"ח, סכום אשר נדרש מהנתבעת על ידי המל"ל, המל"ל קיבלו ממנה, וזה בתורו העבירו למעביד.

ב.         המסגרת המשפטית הינה פסיקת בית-המשפט בת.א. 20997/05 בנק לאומי נ' הפניקס, ולפיה העיקרון שהמיטיב זכאי לפיצוי בגובה הסכום לו היה זכאי מר דמישטיין מהנתבעת לו היה תובע אותה על-פי חוק הפלת"ד, בגין הפסדו ל- 7 ימים.