פסק-דין בתיק א 27937/07

1.       התובע יליד 1968, נפגע בתאונת דרכים ביום 20.2.05.

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (הודעת הנתבעת מיום 27.2.08).

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה

          א.      התובע נפגע בצווארו ולאורך יד ימין, אך פנה לטיפול רפואי בקופ"ח רק ביום 23.2.05.

          ב.      בדיקת סי.טי. עמ"ש צווארי מיום 2.3.05 לא העלתה  ממצאים פתולוגיים למעט: "זיזים גרמיים קטנים באספקט האחורי של C5 , ו- C6 ".

          ג.       בדיקת אם.אר. אי מיום 10.10.05 העלתה: "שינויים דיסקוגניים וניווניים, הבולטים ביניהם בקע דיסק לימין עם מרכיב פורמינאלי בגובה C5-6 וכן בקע דיסק לשמאל בגובה C4-5 . בשני גבהים אלו היצרות החוט".

          ד.      התובע טופל בזריקות וולטרן והופנה לפיזיוטרפיה, אך לא ברור אם קיבל אותה .

          ה.      התובע היה במעקב מרפאה אורטופדית בביה"ח איכילוב ובקופ"ח מאוחדת ובשלב מסויים, הומלץ על טיפול במרפאת כאב לפני החלטה על ניתוח.

          ו.       התובע היה באי כושר מיום 28.2.05 עד יום 10.3.05, אך נעדר מעבודתו בפועל רק 5 ימים.

          ז.      התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה ובוועדה רפואית מיום 17.12.06 נקבעה נכותו הנוירולוגית בשיעור 5% "חזר לעבודתו, אין מקום לתקנה 15".

                   וועדה רפואית לערערים הותירה את הנכות על כנה ונכות זו מחייבת גם בתביעה שבפני על פי סע' 6 ב' לחוק הפלת"ד.   

3.       נזקים

          א.      כאב וסבל

                  1)        "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל (למרות שנקבעה נכות בשיעור 5% בלבד - מ.ש.) . אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.

                             סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).

                             תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום"  (ע"א 284/88  גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).

                  2)        בענייננו, כשהתובע לא אושפז, היה באי כושר 5 ימים בלבד וממשיך בעבודתו, אין הצדקה למכסימום הפיצוי עפ"י תקנה 2 ב' לתקנות הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו - 1976 והינו זכאי לפיצוי על פי שיעור נכותו בסך
-.7,918 ש"ח .