פסק-דין בתיק א 27828/04

בהתאם להסכמת הצדדים יעסוק פסק הדין בטענת היעדר היריבות בין התובע לבין הנתבעת. עוד הסכימו הצדדים, שאם תתקבל הטענה - תדחה התביעה ואם לא היתה מתקבלת, היו הצדדים אמורים לסכם לגוף הענין.

1.         תחילתו של תיק זה הוא בבקשה לביצוע שיק על סך 35,871 ש"ח. הנתבעת הגישה התנגדות ארוכה ומפורטת (בש"א 158201/04) וביום 8.3.04 הגישו הצדדים הודעה על הסכמה דיונית לפיה, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן, התובע רשאי להגיש כתב תביעה מתוקן ואילו הנתבעת רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן.

2.         בסעיף 1 לכתב התביעה המתוקן טוען התובע, כי "ביום 24 ביולי 2003 התקשר התובע עם הנתבעת, באמצעות אביו של התובע, בהסכם להעמדת הלוואה בסך 7,600.00 (שבעת אלפים ושש מאות) דולר ארה"ב (להלן: "ההלוואה")...".

התובע העמיד במרכז תביעתו את העילה החוזית העומדת לו, לטענתו, נגד הנתבעת ואף שישנה הפניה לשטר חוב ולהמחאות שצורפו לכתב התביעה המתוקן, לא נאמר במפורש, שהתובע אוחז בהם והוא זכאי לתשלום גם בעילה השטרית.

הנתבעת טענה, כטענה מקדמית בכתב ההגנה, שיש לדחות את התביעה על הסף. לטענתה, מעולם לא כרתה הסכם כלשהו עם התובע, מעולם לא קיבלה ממנו הלוואה כלשהי ואינה חייבת לו דבר. שמו של התובע אף אינו מוזכר כלל ועיקר בהסכם ההלוואה. בין התובע לבין הנתבעת לא קיימת כל יריבות (סעיפים 9 ו- 10 לכתב ההגנה).

התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה בו הוא טוען, בין היתר, שהכספים שניתנו לנתבעת הם כספי התובע וכי גם לגרסת הנתבעת, מדובר לכל היותר בטענות בדבר שליחות נסתרת, כמשמעה בסעיף 7 לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965.

3.         מאחר והיתה מחלוקת עובדתית גם ביחס לטענה המקדמית, לא ניתנה החלטה בענין זה בישיבה המקדמית. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, העדים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב לעניין טענת העדר היריבות.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות המצוי בתיק הגעתי למסקנה, שיש לקבל את טענת הנתבעת ולהורות על דחית התביעה.

4.         ראשית יצויין, ולענין זה אני מתייחס בעיקר לתובע, שב"כ הצדדים התמקדו בסיכומיהם אך ורק ביחסים החוזיים בין בעלי הדין וזנחו לחלוטין טענות שטריות, ככל אשר יכלו לעמוד לתובע נגד הנתבעת לנוכח כתב התביעה המתוקן, ויש בכך משום ויתור מצד התובע על טענות אלה (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, 107-108).

5.         שמו של התובע אינו מופיע על הסכם ההלוואה ואביו של התובע חתום עליו (עמ' 4 לפרוטוקול). זאת ועוד, גם התשלומים בוצעו לידי האב ולא לידי הבן.

עדות הנתבעת, שלא כרתה הסכם כלשהו עם התובע ולא קבלה ממנו הלוואה כלשהי או כספים כלשהם, כי מעולם לא נאמר לה שהאב פועל בשם הבן, כי מעולם לא פגשה את התובע עד לקדם המשפט וזהות המלווה אליו הופנתה על ידי עו"ד קזז - לא נסתרה.

מאידך, בגרסת התובע ואביו נתגלו בקיעים רבים.

בחקירתו הנגדית מאשר האב, דוד מאירי, שהלווים הופנו אליו על ידי עו"ד קזז (עמ' 8 לפרוטוקול) וכי "כל פעם היינו כותבים הסכם חדש ומשמידים את הישן" (שם). ההלוואה לאחי הנתבעת, דניאל לאי, ניתנה מכספים של בנותיו הגרושות (עמ' 9 לפרוטוקול). כאשר נשאל מדוע במכתב דרישה ללווה ינקו יאנקוב כתוב השם של ביתו, מאירי אביטל, השיב שזו טעות של משרד עורך הדין, "הכתבנית טעתה וחשבה שכל ההלוואות אביטל. הכל אני", (עמ' 10 לפרוטוקול; הדגשה הוספה). מיד לאחר מכן, כאשר נשאל לגבי הלוואה שניתנה לגב' דורית יאנקוב השיב: "לאחר שעברתי ניתוח לב, המצב שלי היה בקשיים, הייתי חייב להתאשפז, אמרתי לו (לתובע - ר.כ.) שיטפל גם בתיק של ינקו. אמרתי את זה לדורון והוא הסכים" (עמ' 10 לפרוטוקול).

ועוד הוא מוסיף האב, בעמ' 10 לפרוטוקול:

"... גם התביעה של ינקו על שם דורון, לכן כתבנו את שמו. כל הכסף שניתן ליאנקוב הוא של הבנות הגרושות. אמרתי לו שיטפל בענין. גם הכסף בתיק הזה הוא של הגרושות. היו לי שלוש בנות גרושות עם ילדים. כל הכסף הלך אליהן".

ולשאלת בית המשפט השיב האב: "מאז שאני חולה העברתי לדורון את הסמכויות. אמרתי לו שיטפל בעניינים הכספיים ויעביר לבנות. הכסף כולו הגיע מהבנות. כשהבנות התחתנו נתתי להן סכום כסף, וכשהתגרשו, היה להן כסף שהתחלק ביניהן ואני לקחתי כדי שלא יבזבזו ועם הכסף הזה נתתי הלוואות לדניאלה, לינקו, לאנה לאי" (הדגשות הוספו).

מעדותו הברורה של האב עולה שההלוואות ניתנו על ידו, בין אם מכספיו הוא בין אם מכספי הבנות ולא מכספי התובע. רק לאחר מכן, התעשת האב וחזר לגרסה, הלא מהימנה, שמדובר בכספי הבן (עמ' 15 לפרוטוקול).

התובע, עובד המועצה הדתית בתל אביב, אינו צד להלוואות שניתנו לנתבעת.

6.         תמיהות וסתירות נוספות עולות מעדות התובע עצמו. עם מרבית הלווים, כעשרה לווים, שלוו ממנו כספים, חתם התובע על הסכם (שותפות?) ואילו עם הנתבעת לא חתם על הסכם (עמ' 2 לפרוטוקול).

בעמ' 2 לפרוטוקול משיב התובע לגבי הלוואות שנתן: "זה לא הלוואה לצורך ריבית" ולשאלה, איך אתה בכל זאת מלווה בריבית כשלדבריך זה אסור עפ"י הדת? השיב: " ... אם לצד השני יש רווח, מן הסתם הוא צריך לתת מהרווח, וזה בעצם במקום הריבית... הכל תלוי ברווחים שהוא יעשה, לא היה קבוע אחוז מסוים מההלוואה..". ואילו לגבי הנתבעת השיב: "עם הנתבעת לא עשיתי הסכם שותפות. במקרה שלה אבא שלי שאל אותי אם אני רוצה לתת לה כסף בריבית והסכמתי. זה קרץ לי למרות שזה אסור לפי ההלכה... לא קבלתי מהם ריבית, הנתבעת היא היחידה שלקחתי ממנה ריבית ולא נתתי קבלות".