פסק-דין בתיק א 27807/06

רקע

1.      מונחת בפני תביעה כספית בסך 23,628 ש"ח.

2.      מר כהן מאיר (להלן: "התובע") הינו בעל עסק למכירת מוצרי מיגון, סטריאו ומולטימדיה לרכב. לטענתו, בתאריכים ה - 2/11/01 וה - 04/11/01 ביצע 2 עסקאות מכירה עם שני לקוחות שונים. מחיר העסקה הראשונה עמד על 8,500 ש"ח ועלות העסקה השנייה עמדה על 9,900 ש"ח (להלן: "הרכישות").

3.      אותם לקוחות ביצעו את הרכישות באמצעות כרטיסי אשראי מגנטיים. דרך החיוב בוצע בשני שלבים (להלן: "דרך החיוב"). ראשית, היה התובע לוקח את הכרטיס אשראי ומעביר אותו דרך קורא הפס המגנטי של הכרטיס. באם העסקה הייתה מבוצעת דרך הטלפון, היה התובע מקליד את המספר לאותו מכשיר שגם קורא את הפס המגנטי. שנית, לאחר שהמכשיר עצמו היה כביכול "מאשר" את העסקה, היה התובע מתקשר למוקדנית ומבקש ממנה את אישור ביצוע העסקה. באם המוקדן היה מאשר את ביצועה, העסקת הייתה יוצאת לפועל והסחורה הייתה נמסרת לידי הלקוח. כך היה גם ברכישות דנן.

4.      דא עקא, כי לאחר שהתובע ביצע את הפעולות דנן, קיבל את האישורים כפי שפורט לעיל והסחורה סופקה על ידו, גילה כי אותם לקוחות היו נוכלים אשר השתמשו בכרטיסי אשראי מזויפים. משכך, לא קיבל התובע את התמורה בגין הרכישות דנן.

5.      התובע ביצע עסקאות רבות בצורת דרך החיוב שלעיל. זאת, לאחר שהתקשר עם חברת כ.א.ל. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: "הנתבעת") בכדי שיוכל למכור סחורה ללקוחות מחזיקי כרטיסי אשראי והיא הייתה מי שקבעה את דרך החיוב דנן. משכך, ולשיטתו של התובע, מכיוון שהוא פעל כפי שהנתבעת הורתה לו, הרי שהוא זכאי לקבל את התמורה בגין הרכישות ואם לא מכיסם של בעלי כרטיסי האשראי (אשר כאמור לא ביצעו את העסקה) הרי שהנתבעת צריכה לשפותו וזאת בגין רשלנותה שלה.

6.      רשלנות זו מבוססת על כך שהנתבעת שולטת במידע של המכשיר שאישר את הרכישות ובנוסף לכך, הנתבעת אף שולטת במוקדנית אשר אישרה אף היא את ביצוע העסקאות דרך הטלפון.

7.      מנגד, הכחישה הנתבעת את טענות התביעה מכל וכל. הגנתה של הנתבעת מבוססת על מספר טענות. ראשית, טענה הנתבעת כי התובע מנסה להציג את ביצועה של עסקה טלפונית כעסקה רגילה כאשר האמת היא שמדובר בחריג שאין לבצעו בדרך היום יום. היה על התובע לבצע עסקאות כאשר בעל כרטיס האשראי הופיע בפניו, הוציא מכיסו את הכרטיס והיה על התובע להעביר את הכרטיס באופן פיזי בקורא הפס המגנטי. שתי הרכישות דנן בוצעו דרך הטלפון כאשר מספר הכרטיס הוקרא לתובע והוא הקליד את המספר למכונה מבלי לראות את בעל הכרטיס.

8.      שנית, עקב השיהוי הארוך שבין ביצוען של הרכישות ועד הגשת התביעה (תקופה של חמש שנים), לא יכולה הנתבעת להציג מסמך חתום על ידי התובע בו היא אישרה לו לבצע עסקאות דרך הטלפון. אולם, הנתבעת הדגישה כי יש לחתום על הסכם נוסף, נספח להסכם ההתקשרות הסטנדרטי שבינה לבין בתי עסק המאשר את ביצוע העסקאות הטלפוניות וכי יש לפעול עפ"י תנאיו, ולא כפי שנהג התובע.

9.      בנוסף, ההתקשרות לנתבעת, קרי, השלב השני בדרך החיוב נועד לשני דברים בלבד - בדיקת מסגרת האשראי של הכרטיס בסכום העסקה, ובדיקה האם הכרטיס חסום. שתי הבדיקות הללו אינן קשורות כלל לבעל הכרטיס, מיקומו, ואמיתות זהותו עובר לביצוע העסקה. משכך, גם אם ניתן אישור על ידי מענה אוטומטי או של מוקדן לתובע ברכישות, הרי שאין הדבר מטיל את אחריות ביצוע העסקה על הנתבעת.

10.  עיקר טענתה של הנתבעת, הינה כי המדובר בעסקה במסמך חסר. מחזיק הכרטיס מעולם לא הופיע בפני התובע. כרטיס האשראי לא הוצג בפני התובע בכל נקודת זמן. משכך, כאשר התובע מסר את הסחורה לפלוני שבא לאסוף אותה ממרכולתו, הרי שהתובע היה זה שלקח את הסיכון ושם את כספו על קרן הצבי.

11.  תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר' ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

דיון

12.  לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על המסמכים והראיות שנמצאים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.

13.  בתאריך ה - 12/06/06 התקיים בפני דיון מקדמי בו הובהרה העובדה כי הרכישות בוצעו דרך הטלפון ולאחר שניתן אישור על ידי הנתבעת הגיעו פלונים לבית עסקו של התובע ואספו את הסחורה. אין כל ספק כי המקרה דנן נופל תחת ההגדרה של שימוש לרעה בכרטיס חיוב בהתאם לסעיף 5 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו - 1986 (להלן: "החוק").

14.  תקנות כרטיסי חיוב תשמ"ו - 1986 מפרטת בסעיף 5(א) מהם הפרטים שיש לרשום בעת ביצוע עסקה בכרטיס חיוב. תנאי מרכזי במסמך הינו חתימת נושא הכרטיס. עפ"י סעיפים 8 ו- 9 לחוק, קיימת חזקה כי כאשר המסמך חתום, חזקה היא שבעל הכרטיס אכן ביצע את העסקה. מאידך, באותם סעיפים מוסבר גם כי באם כרטיס האשראי לא הוצג בעת ביצוע העסקה או כאשר אין חתימה, הרי שמדובר בעסקה במסמך חסר.

15.  נפקות ההגדרה הופכת את "נטל ההוכחה". כלומר, בעת שמבוצעת עסקה במסמך מלא, ההתכחשות לעסקה והוכחת ההתכחשות מוטלת על מחזיק הכרטיס. כאשר מדובר בעסקה במסמך חסר, באם לקוח מתלונן או מתכחש לקיומה של עסקה, על הנתבעת לזכותו. באם בעל העסק מעוניין לבטל את הזיכוי, הרי שהנטל מונח על כתפיו בכדי לשכנע את הנתבעת, בתור מנפיק כרטיסי חיוב, כי העסקה שבוצעה הינה כשרה כדין.

16.  לדידי, טענות התובע לא יגברו על הוראות החוק ובנוסף, לא הוכחה בפני כל רשלנות מצידה של הנתבעת. כפי שטען ב"כ הנתבעת המלומד, בצורה פשוטה וישירה, מהות הבדיקה של הכרטיס וביצוע בדיקה טלפונית נוספת, אין להן כדי לקבוע האם מי שהזמין את הסחורה הוא אכן מחזיק הכרטיס. אין היא יכולה לומר לתובע מהי חזותו של בעל הכרטיס, באיזה רכב הוא נוסע וכו'. מטרת דרך החיוב הינה בכדי לדעת האם הכרטיס עצמו פעיל ו/או בעל מסגרת מספקת. ההחלטה של בעל עסק, כגון התובע, להתקשר בהסכם  היא על אחריותו.

17.  המסמכים והעדויות מטעם הצדדים מצביעות על כי התובע "עצם את עיניו" בזמן שמסר את הסחורה. אינני יכול לקבוע מה התרחש בליבו בעת ביצוע העסקה אולם סבורני כי היה חשש בליבו בזמן האמור. עוד לפני שבוצעה העסקה השנייה, דאג התובע להתקשר למוקד של הנתבעת בכדי לברר האם הכסף באמת הועבר. שואל אני, מדוע? גם אם התובע אינו יכול להצביע במדויק על הסיבה, הרי שמשהו לא היה כשורה ודרש התייחסות יתרה.

18.  כמו כן, העובדה כי התובע התלונן במשטרה יום לאחר הרכישה השנייה, כאשר בעלי הכרטיסים עצמם התכחשו לעסקה רק באותו היום בשעות הצהריים ולמחרת בבוקר, איננו תואם את הסדר הכרונולוגי על פי גרסת התובע. האם התובע התלונן במשטרה לפני שמחזיקי הכרטיסים בכלל מסרו הודעה מפורטת בכתב בעניין? העובדה כי התובע בחר להגיש תלונה עוד לפני שהנתבעת בעצמה קיבלה את פירוט המקרה ממחזיקי הכרטיסים (נספחים י'-יג' לכתב ההגנה) פוגמת בגרסתו ובאמינותו.כמו- כן יצויין כי התובע טען  (ב-21.2.07) כי הוא עושה עסקאות כאלו מספר פעמים ביום. פירוט השיחות שהציג מטעמו לא תומכת בכך.

סוף דבר

19.  התובעת פעלה לפי החוק וביטלה את העסקאות עקב התכחשותם של מחזיקי הכרטיסים מן הרכישות. התובע היה זה ששם את סחורתו על קרני הצבי כאשר החליט לספק סחורה באלפי שקלים בעבור פלונים שלא הכיר, לא ביקש שיציגו בפניו את כרטיסי האשראי בעת איסוף הסחורה ואפילו לא חשב להביט בתעודות הזהות של אוספי הסחורה ממרכולתו. כל אחת מהפעולות הנ"ל לפני אספקת הסחורה הייתה יכולה למנוע את מעשה הנוכלות.