פסק-דין בתיק א 27621/99

1.       התובעת, "רשות הפיתוח על-ידי מינהל מקרקעי ישראל באמצעות עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ" (להלן- "עמידר") הגישה את התובענה דנן עוד בשנת 1999 נגד הנתבע, גלאם סלאח (להלן- "סלאח"). עמידר ביקשה סעד כספי וסעד של פינוי בנוגע לדירה מספר 5 בגוש 18013 חלקה 182 בעכו העתיקה 13/182 (להלן- "הדירה"). לדירה שני חדרים.

2.       בכתב התביעה נטען כי סלאח הפסיק לשלם לעמידר - במועד שלא פורט -  דמי השכירות החודשיים שהיה חייב לה וכי נכון ליום 5.11.99 עמד חובו על סך 32,060 ש"ח. מתוך סכום זה 18,447 ש"ח נדרשו בגין דמי שכירות ויתר הסכומים היו עבור הפרשי הצמדה וריבית.

3.       בכתב ההגנה טען סלאח כי רכש את הדירה בשנת 1992 מהדייר הקודם תמורת 10,000 ש"ח, אך נאלץ לשלם סכום מופרז, לדבריו, של 18,000 ש"ח כדמי מפתח לעמידר. הוא טען כי עמידר דורשת דמי שכירות של כ- 300 ש"ח כאשר דירות אחרות באיזור מושכרות בסכומים שבין 50-70 ש"ח לחודש. לאחר שקיבל הודעה מעיריית עכו ביום 8.2.93 כי הדירה אינה ראויה למגורים ומהווה מבנה מסוכן הוא נאלץ לבצע שיפוצים מקיפים בסכום ניכר וכי רק בסוף 1996 היתה הדירה ראויה שוב למגורים.

4.       בתיק ישנה החלטה משנת 2000 והחלטה נוספת משנת 2001 ולאחר מכן לא ברור מה היו קורותיו -  וכפי הנראה לא נדון -  עד לשנת 2004. מכל מקום, בישיבה מיום 24.10.04, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית,  התבקשו הצדדים להתייחס לאפשרות של ניהול הדיון על פי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984. הנתבע הסכים, ברם עמידר דחתה את ההצעה בנימוק כי "בעיקרון המינהל לא מאפשר דיונים לפי סעיף 79(א)" (ב"כ עמידר בדיון מיום 24.10.04). עם זאת, הוסכם על הצדדים לעבור לשלב הסיכומים ללא השמעת עדים כאשר כל צד הורשה להוסיף מסמכים.

5.       עמידר טענה שסלאח הינו דייר מוגן על פי הסכם שנחתם ביום 10.12.92 וכי בהתאם לסעיף 3(א) לחוזה השכירות התחייב סלאח לשלם סך של 227 ש"ח כדמי שכירות חודשיים. הימנעותו מתשלום דמי השכירות הביאה לכך שהצטבר חוב כולל של 32,620 ש"ח בהתאם להוראות החוזה. בנוסף, טענה עמידר כי ההפרות מצד סלאח מזכות אותה בפינויו מהדירה. עמידר טענה כי בקשותיו של סלאח להוריד את דמי השכירות קיבלו מענה כבר בתחילת היחסים כאשר קיבל "הנחה בשיעור 50% משכ"ד ללא מקסימום בדף פתיחת החשבון ... מיום 1.7.93, ולאור רמת החיים והכנסותיהם של הנתבע ואשתו העולה מהחקירה הכלכלית מיום 5.9.99" (סיכומי עמידר בסע' 13).

6.       עיון בחוזה מעלה כי יש בסיס לטענות עמידר באשר להנחה שניתנה לסלאח. החקירה הכלכלית אשר נערכה אודות סלאח ומשפחתו על ידי עמידר (צורפה לסיכומים) מעלה כי הוא מתפרנס משתי משרות עם הכנסה כוללת של כ- 4,200 ש"ח, כי אין לו רכוש וכי חסכונותיו מסתכמות בסך של 3,000 ש"ח. לחיוב צויין כי אין לו חובות, כי יתרת חשבונותיו בבנק מאוזנים וכי הוא בריא.

7.       בתצהירו פירט סלאח את מצבה הירודה של הדירה בעת רכישתה מהדייר הקודם. לטענתו, לא היה ברור לו כי יהיה עליו לשלם שכר דירה כה גבוה ונאמר לו שישלם סכומים הדומים לאלו שנגבו מדיירים אחרים באיזור, סכומים שבין 70-80 ש"ח לחודש. זאת, מעבר לסכומים ששולמו על ידו כדמי מפתח. בשנת 1993, ניתן כנראה צו אודות ההכרזה על הדירה כמבנה מסוכן (צורף מסמך מעיריית עכו לפיו המבנה מופיע ברשימה של מבנים מסוכנים בשנת 1993, נספח ה' לסיכומי הנתבע וצורף מכתב מפורט מעיריית עכו לעמידר מיום 8.2.93 לכתב ההגנה). כמו כן, סלאח טען כי בין השנים 1992- 1996 הכשיר את הדירה למגורים ורק אז התחתן ועבר לגור בה. לסיכומיו צורף מסמך על פיו הוערך שווי השיפוץ שנעשה בדירה ב-33,000 ש"ח. צורפה גם תביעה קודמת בה נתבע סלאח על ידי עמידר בגין אי תשלום דמי שכירות עבור הדירה לתקופה שעד ליום 30.11.94 ונטען כי ננקטו הליכי הוצאה לפועל בקשר לתביעה זו (צו עיכוב יציאה מהארץ מתיק ההוצל"פ צורף כנספח ז' לסיכומי הנתבע).

דיון

8.       לא הצלחתי למצוא במסמכים שהוגשו מטעם עמידר פירוט אודות דמי השכירות אותם נטען כי הנתבע חייב: בכתב התביעה נקובים סכומים כלליים המסתכמים בסך 32,060 ש"ח, בתצהיר שהוגש מופיע סכום של 78,866 ש"ח כסכום החוב עד למחצית שנת 2004 ובסיכומים נקוב שוב הסכום שמופיע בכתב התביעה. בכתב הטענות ובתצהיר נטען כי סלאח הפסיק לשלם דמי שכירות אך לא פורט באיזה מועד. אין התייחסות לתביעה הקודמת או סכומים שנגבו באמצעות ההוצאה לפועל, אם נגבו.

כמו כן, לא התייחסה עמידר לטענותיו של סלאח ביחס למצב הדירה והצו שהוצא בנוגע להיותה מבנה מסוכן ולא הוגשו מסמכים מטעמה, כגון דוחות ביקורים, מהם ניתן היה ללמוד כי הדירה היתה ראויה למגורים בתקופה זו.

על כן, הנני מקבל את הטענה כי הדירה לא היתה ראויה למגורים בין השנים 1992- 1996. תקופה זו ממילא חופפת לתקופה שבגינה נדרשו דמי שכירות בתביעה הקודמת.

9.       חוסר הפירוט ביחס לתקופת הזמן שבגינה נטען כי לא שולמו דמי שכירות מצדיק במקרה זה, בו התובעת עמדה על קיום דיון בהתאם לכללי הראיות, את דחיית התביעה. בכתב התביעה ובתצהיר נאמר כי הנתבע חדל לשלם דמי שכירות, אך לא ננקב מועד (סע' 7 לתצהיר, סע' 3 לכתב התביעה). במצב בו מתקבלת טענת הנתבע כי עבור חלק מהתקופה אין לגבות שכר דירה כיוון שהדירה לא היתה ראויה למגורים שלא באשמתו - אין אפשרות לדעת מה היתרה שיש לשלם, אם קיימת יתרה כזו, ללא הפירוט האמור. עמידר, כמו כל תובע, חייבת לפרט בכתב תביעה את העובדות המקנות את הסעד המבוקש ולהוכיח עובדות אלה. באין הודאה מפורשת מטעם הנתבע אין מנוס מפירוט מרכיבי התביעה והוכחתם.

          לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי מקום לדון בטענות הצדדים ביחס לגובה דמי השכירות כיוון שהחלטה בעניין זה אינה דרושה.

10.     התובענה נדחית. מובהר כי פסק הדין חל על התקופה של עד ליום 5.11.99. התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום כ"ד באב, תשס"ה (29 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.

קלדנית:  שרה ש. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: