פסק-דין בתיק א 27574/06

התביעה שבפני מתייחסת לתאונת דרכים שהתרחשה, על פי התובעת, ביום 15.3.05, ברחוב טברסקי בתל אביב. התובעת הינה חברה, העוסקת במתן שירות וטיפולים לכלי רכב במוסכים שהיא מנהלת ומפעילה, ובין היתר - במוסך שנמצא ברחוב טברסקי 5 בתל אביב. הנתבע מנהל עסק בשם מוסך "רפי קדימה", הנמצא בפינת הרחובות טברסקי ותושיה.

לטענת התובעת , עובדת מטעמה בשם אינה דידיץ (להלן - אינה), ששימשה בשירות ההיסעים של התובעת, ואשר תפקידה היה להסיע כלי רכב של לקוחות התובעת ממקום למקום, במסגרת השירות הניתן על ידי התובעת, נסעה עם מכונית של לקוחה למכון השטיפה, שנמצא בסמוך למוסך הנתבע (על רחוב תושיה, מעבר לכביש ממוסך הנתבע). בשובה משם, כשנסעה לעבר מוסך התובעת, יצא הנתבע בנסיעה לאחור ממוסכו ופגע במכונית בה נהגה אינה, וגרם לה נזקים בדלת הימנית קדמית. לטענת התובעת, הנתבע הודה במעשה ובאחריותו לתאונה ואף הציע לתקן את הדלת. תחילה הציע לתקנה אצל פחח, העובד עימו. לכך לא הסכימה התובעת, שהרכב לא שייך לה. לאחר מכן הציע הנתבע להביא לתובעת דלת משומשת מספק חלפים שהוא עובד עימו. לכך הסכימה התובעת, אלא שלדבריה - הנתבע "משך" אותה מספר ימים, בהבטחות שוא. לפיכך תיקנה התובעת את הדלת על חשבונה והיא פונה לנתבע בתביעה שישפה אותה, בהתאם. לטענתה, מעבר לעלות תיקון הדלת עצמה ( 1,850 ש"ח בתוספת מע"מ), נשאה בעלויות נוספות, כדלקמן:

עלות רכב חלופי שניתן ללקוחה, מתוך צי המכוניות של התובעת, במשך 15 יום (15 X 200 ש"ח, קרי - 3,000 ש"ח); החזר עבור כרטיסי חניה (ללקוחה תו חניה, הפוטר אותה מתשלום חניה, שלא קיים היה על הרכב החלופי) - לפי קבלות שהגישה הלקוחה (סומנו ת/3), בסך 250 ש"ח; תיקון הדלת הימנית אחורית, שהיתה פגועה לפני הארוע דנן, ושהתובעת תיקנה אותה עבור הלקוחה, כפיצוי על ירידת הערך שנגרמה למכונית עקב החלפת הדלת הקדמית ( 1,300 ש"ח), עלות מדבקת למניעת תהודה, שהיתה על הדלת המקורית וצריך היה להוסיפה לדלת החלופית ( 42.60 ש"ח) וכן מע"מ ( 997 ש"ח). סך כל התביעה שהוגשה: 7039.65 ש"ח .

לטענת הנתבע , אין לו כל קשר לארוע. רכבו לא פגע ברכב בו נהגה אינה, הוא לא מכיר את המקרה, הוא לא שוחח עם מי מנציגי התובעת, הוא לא הבטיח דבר, לא הציע לתקן דלת ואפילו אינו יודע היכן מתקן השטיפה של התובעת, שנמצא מול המוסך שלו. התאונה ארעה בכלל בפתח מוסך התובעת ולו אין כל קשר לארוע הנטען, אם קרה. מעבר לכך - הנזק לדלת הימנית אחורית נגרם לפני הארוע הנטען ובלא קשר אליו ולכן, אם בחרה התובעת לתקן את הדלת עבור הלקוחה, לפנים משורת הדין, בודאי שלא ניתן להשית נזק זה על הפוגע - יהא מי שיהא. כך גם לגבי תשלום עבור חניה ורכב חלופי, שאינם נובעים ישירות מהארוע.

העדויות :

בדיון הראשון שהתקיים בתיק אמרה ב"כ התובעת כי בכוונתה להביא לעדות את הגב' אינה, אשר נהגה ברכב מטעם התובעת. באותו דיון הובהר, כי הנתבע עומד על הכחשת כל מעורבות שלו בארוע ולכן קבעתי בהחלטתי ביום 2.7.06, כי מומלץ לתובעת להביא לדיון הנדחה לא רק את הנהגת, שביכלתה לזהותו, אלא אחד לפחות מהאנשים הנוספים שהיו במקום, שיוכלו לזהות את הנתבע כמי שנהג ברכב הפוגע. בדיון שנערך ביום 28.3.07 התברר, כי הנהגת לא נמצאת. ב"כ התובעת הסבירה, כי בינתיים חזרה הנהגת, אינה, לאוקראינה, ולכן לא ניתן להביאה לעדות. עם זאת, הגיעו שני עדים אחרים שיוכלו להעיד על המקרה ולקשור את הנתבע לארוע.

העד הראשון היה מר אברהם (רמי) סובול, יועץ השירות במוסך התובעת. לדבריו, פנה אליו ביום הארוע מנהל המוסך, שלומי טפיארו, וסיפר לו שיש פגיעה במכונית של אחת הלקוחות, וביקש ממנו לטפל במקרה. סובול לקח מצלמה וצילם את הנזק. ליד המכונית פגש את הנהגת, אינה, ודיבר איתה. היא אמרה לו שהפוגע הוא הנתבע, בעל המוסך השכן, שפגע ברכב שבו נהגה בשובה ממכון השטיפה, עת נסע הוא לאחור. אינה לא הכירה את הנתבע לפני הארוע. ביום 26.3.05 כתבה אינה מסמך, שסומן ת/2, שבו תואר המקרה, ונרשם בו כי יום המקרה הוא 15.3.05; המקום: טברסקי/תושיה; רכב פוגע: 04-990-14, בתאור נרשם כך:

"בשעה 16:15 לקחתי רכב מרחוב תושיה לכיוון רחוב טברסקי. בפניה ימינה עברתי ליד מוסך רפי קדימה (הרכבים ליד מוסך קדימה חסמו חצי מהנתיב). ברגע שהתיישרתי לכיוון טברסקי קיבלתי מכה מצד ימין מרכב שיצא ממוסך קדימה - הרכב נכנס לתוך הדלת בהילוך אחורי. אחרי התקרית הנהג לא עצר, הסתובב ונסע. אחרי 5 דקות הנהג חזר והודה באשמה - הבטיח לסדר את הנזק."

בא כח הנתבע התנגד להגשת המסמך, מאחר שכותבת המסמך, אותה אינה דידיץ, אינה עדה במשפט. העד סובול העיד, שאינה מסרה לו באופן אישי את המסמך. אני מקבלת את המסמך - לא כראיה לאמיתות תוכנו, אלא כמסמך שנמסר לסובול, היינו - כראיה לכך, שזה מה שמסרה אינה לסובול, אף אם האמור בו לא נכון.

סובול הוסיף והעיד, כי לאור דבריה של אינה, ניגש מיד לנתבע, בעל המוסך השכן. סובול אמר לנתבע שהוא פגע ברכב של לקוחה, וכי לאור נסיונו (של סובול) בפחחות - יש צורך להחליף את הדלת. הנתבע אמר שהוא מוכן לתקן את הדלת אצל פחח שהוא עובד עמו, סובול לא הסכים לתיקון, הנתבע הציע להביא לתובעת דלת משומשת מספק חלפים שהוא עובד איתו, ולכך הסכים סובול. סובול חיכה בין שבוע לעשרה ימים, שבמהלכם היה אצל הנתבע פעמיים-שלוש. סובול שאל את הנתבע מתי תגיע הדלת והנתבע השיב לו "מחר, עוד יומיים...". כשסובול ראה שהדלת לא מגיעה, התייעץ עם מנכ"ל המוסך והוחלט שהתובעת תתקן את הנזק ולאחר מכן תפנה לנתבע בדרישת תשלום.

לענין רכיבי התביעה הנוספים (מעבר לתיקון הדלת הקדמית), סובול ציין כי כבר למחרת הארוע הודיעו ללקוחה מה קרה ואף נתנו לה רכב חילופי. מאחר שמדובר בלקוחה שהיא עורכת דין, היא ידעה את זכויותיה והתובעת סברה שנכון להענות לבקשותיה ולא להסתכן בתביעה. היא אספה קבלות בגין תשלומים לחניה, מאחר שברכב החלופי לא קיים תו החניה שנמצא במכוניתה של הלקוחה, ולכן נאלצה להשתמש בכרטיסי חניה. היא ביקשה מהתובעת לשלם לה בגין הוצאה זו והתובעת עשתה כן. הלקוחה גם שאלה את סובול אם - כאשר תבקש למכור את הרכב - יורידו לה מהמחיר בגלל החלפת הדלת. לכן, בהתייעצות עם מנכ"ל התובעת, הוחלט להעניק ללקוחה פיצוי בגין אותה ירידת ערך שתגרם לה, בדרך של תיקון דלת אחורית בצד ימין, שלא נפגעה בארוע דנן.

יצויין כי סובול לא ראה את ארוע התאונה ולא יכול היה להוסיף מידע משלו על הארוע: מקום התרחשותו, מספר הרכב הפוגע או זהות הנהג הפוגע, זולת מה ששמע מאינה, מה שנמסר בפתק ת/2 ומה שעלה משיחותיו עם הנתבע, אשר - לדברי סובול - הודה באזניו על הפגיעה ואף הסכים לתקן את הנזק.

עד התביעה השני היה מר שלומי טפיארו. הלה העיד, כי הוא מנהל מרכז השירות אצל התובעת. ביום המקרה פנה אליו מנהל מרכז ההיסעים אצל התובעת וקרא לו לראות כלי רכב שנפגע כאשר הובא ממחלקת השטיפה חזרה למוסך. כשהגיע למקום ראה את הרכב הפגוע בדלת ימנית קדמית, ולידו הנהגת - אינה. היא היתה מבוהלת וחיוורת והיא סיפרה לו, שבמהלך הפניה מרחוב תושיה לרחוב טברסקי, רכב שיצא מהמוסך של הנתבע נסע לאחור, ללא מכוון, ופגע ברכבה. טפיארו קרא לרמי סובול, שהוא בקיא בטיפול בנושאים כאלה, כדי שימשיך בטיפול. רמי הגיע, התחיל לשאול את אינה שאלות, ומשם עבר הטיפול אליו. טפיארו עצמו לא ראה את הארוע. הוא סיפר שמוסך הנתבע קרוב למוסך התובעת, מרחק של כ-150-200 מטר, וכי הארוע קרה ליד מוסך התובעת. הוא הסביר שנאמר בכתב התביעה שהארוע קרה ליד מוסך הנתבע בגלל הקרבה של שני המוסכים זה לזה.

עד ההגנה היה הנתבע, מר רפאל נגר, עצמו. הוא הכחיש, כאמור, כל קשר לארוע הנטען. לדבריו - הקשר היחיד שלו לענין הינו שהוא בעל מוסך "רפי קדימה", מוסך מתחרה למוסך התובעת. הוא לא מכיר את הארוע, הוא לא ראה את הארוע, הארוע התרחש ליד מוסך התובעת ולא ליד המוסך שלו, הוא לא שוחח עם מי מנציגי התובעת וגם לא יתכן שאחד מעובדיו הוא שפגע ברכב נושא התביעה, כי אין לו עובדים. הוא העובד היחיד במוסך.

דיון והכרעה :

הקושי בתיק נובע, כמובן, מהעדר עדת הראיה מטעם התובעת, לארוע. איש מאלה שהעידו לא ראה את התאונה ולא יכול היה לקשור - באופן ישיר, מתוך נוכחות במקום, את הנתבע לארוע ואפילו לא לקשור רכב ספציפי, בעל מספר רישוי ידוע, לפגיעה. כל שיש בפני הן ראיות נסיבתיות ועדויות מפיהם של אלה, ששמעו את הנהגת אינה מספרת על הארוע. מול כל אלה, יש הכחשה נמרצת וגורפת של הנתבע.

תחילה אציין, כי עדי התביעה, ובפרט מר סובול, העידו בצורה סדורה ואמינה. הנתבע, מר נגר, העיד כמי שכועס מאד על כך ש"טפלו" עליו את הענין דנן (לדבריו), והוא שב וחזר על הטענה, שלא יתכן שהוא קשור לארוע, כי הארוע התרחש סמוך למוסך של התובעת ולא ליד המוסך שלו, אז איך יכול להיות שהוא מעורב בתאונה. הייתי מתייחסת ברצינות רבה יותר להכחשתו הגורפת של הנתבע, אלמלא הכחיש כל פרט לגביו נשאל, ואף נתן תשובה שלילית לשאלה אם הוא מכיר את מכון השטיפה של התובעת (שנמצא, כאמור, כמעט מול מוסך הנתבע, ברחוב תושיה). תשובה שלילית זו אינה מתיישבת עם ההגיון, עם השנים הרבות בהם נמצאים הן מכון השטיפה והן מוסך הנתבע בשכנות, עם גודלו של מכון השטיפה ועם העובדה שהנתבע אישר כי התרשים, שערכה ב"כ התובעת של האיזור (והכולל את מכון השטיפה של התובעת) - ת/4 - הוא נכון.

מצד ראיות התביעה, הראיה המרכזית בעיני היא עדותו של סובול על שיחותיו עם הנתבע, בהן הודה הנתבע  - לפי דברי סובול - בפגיעה, ובהן אף הביע נכונות לתקן את הנזק. עדות זו מתיישבת גם עם העובדה שהתובעת המתינה פרק זמן מסוים, עד שהיא עצמה החליטה לתקן את הנזק, שכן אלמלא המתינו לכך שהנתבע יפעל כמובטח - מדוע היה על התובעת, שעוסקת בתיקוני רכב, להתמהמה עם ביצוע התיקון ולהגדיל את עלות הנזק (ימים נוספים של מתן רכב חלופי וכו') ואת ה"הסתבכות" עם הלקוחה? אחריותו של הנתבע עולה גם ממה שאמרה אינה לסובול, הן על פי עדותו והן על פי האמור ב- ת/2. העד טפיארו חיזק בעדותו את עדות סובול הן לגבי עצם התרחשותה של הסיטואציה שתיאר סובול, בה אינה סיפרה לו מיד לאחר הארוע מה קרה, ומסרה לו כיצד התרחש הארוע ומי אחראי לו. קשה היה להבין אם טפיארו גם שמע את אינה מספרת לסובול שהנתבע הוא האחראי לנזק, או שטפיארו הבין בהמשך שזה מה שאינה מסרה לסובול.

מאחר שקיבלתי את עדותו של סובול, כי הנתבע הודה בפגיעה, כל שאלת מספר הרישוי של הרכב הפוגע פחות רלוונטית בעיני. קיבלתי את הטענה, כי רכב שבו נהג הנתבע גרם לנזק, ומכאן - שאלת מספר הרישוי של הרכב שבו בוצעה הפגיעה אינה חשובה עוד. מאחר שלא קיבלתי את ת/2 כראיה לאמיתות האמור במסמך, אכן אין ראיה לגבי מספר הרישוי של הרכב הפוגע, אך - כאמור - זה לא חשוב, משקיבלתי את עדות סובול כי הנתבע הודה בפגיעה.