פסק-דין בתיק א 27564/05

התביעה והצדדים לה

1.         התובעת מנהלת עסק לממכר צמיגים, תיקון תקרים, מכירה והרכבת חלקי חילוף לרכבים ומשאיות (להלן : " העסק"). העסק ממוקם בצומת מסמייה, ומנוהל על ידי התובעת ובעלה, אברהם זוארץ (להלן : " אברהם").

2.         הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת") הינה חברה הרשומה כדין העוסקת בין השאר בהובלות באמצעות משאיות. הנתבע 2 (להלן : " יוגב") הינו בעל מניות בנתבעת; הנתבע 3 (להלן: " שוקי"), שהינו אביו של יוגב, הינו מנהל הנתבעת.

3.         במהלך החודשים נובמבר 2003 ועד אוגוסט 2004 סיפקה התובעת לנתבעת שירותים שונים, אשר כללו בין היתר רכישת צמיגים ואבובים לצי הרכב השייך לנתבעת ועבודות פירוק והרכבה. בגין שירותים אלו הונפקו חשבוניות, כפי שפורטו בסעיפים 9-17 לכתב התביעה המתוקן. הסכום הכולל בחשבוניות הללו עומד על סך של 134,079 ש"ח.

4.         לטענת התובעת, בנוסף לסכום החשבוניות הללו, שלא שולם דבר בעדם, קיים חוב נוסף של 38,289 ש"ח, בגינו מסרה הנתבעת 6 שיקים אשר חוללו עקב אי כיסוי מספיק ו/או חשבון מוגבל. סכום זה, ביחד עם סכום החשבוניות, (166,582 ש"ח) הוא הנתבע במסגרת התביעה שבפניי.

5.         יצוין כי התביעה הוגשה במקורה כנגד הנתבעת בלבד (כתב התביעה המקורי סומן כ נ/4). ברשות בית המשפט תוקן כתב התביעה, יוגב ושוקי צורפו כנתבעים והוספו הטענות בדבר אחריותם האישית לחוב הנטען /או חיובם מכוח דיני הרמת מסך.

6.         בעניין זה טענה התובעת כי בתחילת הקשר המסחרי בין הצדדים, דאגו יוגב ושוקי לתשלום עבור השירותים שניתנו על ידי התובעת, וכך יצרו יחסי אמון בין הצדדים. התובעת ציינה כי הסדר התשלומים עמד על שוטף + 90 או 120 יום (להלן : " הסדר התשלום"). לאחר שרכשו את אמון התובעת, המשיכו לצרוך את שירותי התובעת כשאין להם כוונה לעמוד בתשלומים, אגב פיזור שיקים ללא כיסוי, הצגת מצגי שווא, ביצוע פעולות תרמית והונאה והברחת נכסי הנתבעת.  התובעת טענה שמעשיהם של יוגב ושוקי מקימים אחריות אישית מכוח דיני הנזיקין והחוזים וכן מצדיקים הם במקרה הנדון הרמת מסך ההתאגדות וייחוס החובות לבעלי המניות בחברה.

טענות ההגנה, בקליפת אגוז

7.         בכתב ההגנה כפרו הנתבעים הן בסכום החוב הנטען והן באחריות האישית של יוגב ושוקי. בנוגע לסכום החוב טענו הנתבעים שהמחירים המופיעים בחשבוניות הינם מופרזים ועומדים בניגוד לסיכומים שהושגו עם התובעת או מי מטעמה; כי נהגי הנתבעת שודלו לקבל שירותים שלא היה בהם כל צורך; שסופקו לנתבעת חומרים באיכות ירודה, דבר שהסב לנתבעת נזק רב. עוד טענו הנתבעים כי שטחו את טענותיהם אלו בפני התובעת והובטח להם שטענותיהם יבדקו, אך דבר לא נעשה.

8.         לעניין החיוב האישי ציינו הנתבעים כי ההתקשרות כולה נעשתה בין התובעת לנתבעת, והיא בלבד; כי דבר זה היה ברור וידוע לתובעת, ולראיה הצביעו על כך שכתב התביעה המקורי הופנה לנתבעת בלבד; שוקי ויוגב טענו שאין כל ממש בטענות התרמית, ההטעיה, מצגי השווא וחוסר תום הלב אשר הופנו כנגדם ונטענו בצורה גורפת וכוללת, ללא כל פירוט מינימאלי, בוודאי לא זה הנדרש את מועלות טענות דוגמת "תרמית" ו"מרמה".

השאלות הדורשות הכרעה

9.         שתיים הן השאלות הדורשות הכרעה: האחת נוגעת לסכום החוב והשנייה נוגעת לחיוב האישי של שוקי ו/או יוגב. במסגרת שאלת החוב, יש להידרש לשאלת היקפו והטענות בדבר טיב השירותים אשר סופקו.

שאלת החוב

10.       לאחר שעיינתי בטענות הנתבעים בכתב ההגנה, בתצהיריהם, בעדות שוקי בפניי ובסיכום טענותיהם בכתב, הגעתי לכלל מסקנה שאין כל ממש בטענות אלו ומדובר בטענות כלליות, בלתי מבוססות אשר נטענו ללא כל עיגון ראייתי, אפרט מסקנתי זו.

11.       הנתבעים טענו שהמחירים בהם חיובו בחשבוניות הינם מופרזים ובניגוד למוסכם בין הצדדים: הנתבעים לא הוכיחו מה היו אותם מחירים מוסכמים כביכול; לא סיפקו כל הוכחה לפיה במהלך מערכת היחסים המסחריים בין הצדדים נהגו לשלם מחירים שונים; לא הציגו כל ראיות מהן ניתן ללמוד מהם מחירי השוק של אותם שירותים נרכשים.

12.       יתרה מזו, במהלך עדותו הודה שוקי כי שוברי השירות (נספחים ב' עד י' לתצהיר התובעת), המהווים את הבסיס לחשבוניות, נחתמו על ידי הנהגים של הנתבעת (עמ' 15 שו' 15). שוקי אמנם טען כי העלה הסתייגויות בעל פה בפני התובעת ובעלה (עמ' 15 שו' 25), אולם לכך אין כל תיעוד בכתב.

לא זו אף זו, גם לאחר שקיבלו הנתבעים לידיהם את אותן חשבוניות "מנופחות" כביכול, המשיכו הם לצרוך מהתובעת שירותים המבוססים על אותם מחירים. כשנשאל שוקי על ידי בית המשפט מדוע בחר להמשיך לצרוך מהתובעת שירותים כשטענות אלו בפיו, השיב: " אז הייתי נאיבי, אנשים טובים" (עמ' 16 שו' 10).

13.       טענה נוספת בפי הנתבעים נגעה להיקף השירותים שניתנו לנתבעת על ידי התובעת. לטענתם, התובעת "דחפה" לנתבעת שירותים שכלל לא היה בהם צורך וכך הגדילה במכוון את היקף העסקאות. גם טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס ראייתי: עדותו של שוקי בנקודה זו הייתה עדות שמיעה (עמ' 17 שו' 18-20). כשנשאל שוקי האם הביא לעדות את אחד הנהגים של הנתבעת על מנת שיעיד על השידול של הנהגים או טובת ההנאה שצמחה להם מכך, השיב: " לא הבאתי"(עמ' 18 שו' 6). מכאן, שגם טענה זו לא הוכחה.

14.       עוד העלו הנתבעים טענות בקשר לאיכות השירותים שקיבלו, ובמיוחד טענות לגבי טיב הצמיגים. שוקי העיד : "יש צמיגים של הצבא שהוא קונה. הוא קונה והוא שם לנו צמיגים סומוטומו ישנים, יבשים, שהרכבנו ויצאנו להעמסה, ואני מעמיס 60-70 טון והצמיגים התפוצצו. בכל שוברי השירות שכתוב צמיגי סומוטומו - זה היה משומש". כשנשאל - "בכולם?" השיב: "לא. בחלק מהם. אני לא יכול להגיד כמה" (עמ' 18 ש' 18-22).

15.       מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם מדובר במקרה זה, מקום שמועלות טענות כנגד טיב הסחורה, בסיטואציה של  "הודאה והדחה", או אז עובר נטל השכנוע על כתפי הנתבעים, ברור כי נטל הבאת הראיות בנקודה זו רובץ על כתפי הנתבעים. על האבחנה בין נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות, ראה פס"ד עא 04 / 78 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ [פדאור (לא פורסם) 06 (22) 705].

16.       הנתבעים לא הרימו נטל זה גם בתת פרק זה: לא הובאה חוות דעת של מומחה הקובעת אילו צמיגים הותקנו ברכבי הנתבעת, וכי אכן מדובר בצמיגים משומשים ולא מקוריים; לא הובאה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד שהצמיגים התפוצצו; לא הוכח כל נזק שנגרם כתוצאה מהשימוש בצמיגי התובעת, בוודאי לא בהיקפים הנטענים על ידי שוקי בסעיף 3 לתצהירו.

18.       לכך אוסיף את התמיהות שכבר פורטו לעיל, ולפיהן אם שירותי התובעת יקרים יותר מהמוסכם, מסופקים באיכות ירודה הגורמת לנזקים של עשרות אלפי שקלים בחודש, מדוע מתעקשים הנתבעים לעבוד עם התובעת במשך חודשים כה רבים? האם לא מתבקש להחליף ספק בכזו סיטואציה?