פסק-דין בתיק א 27504/05

עסקינן בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

הנתבעת, מבטחת הרכב בו נהג התובע במועד אירוע התאונה הנטענת, הכחישה הן את נסיבות אירוע התאונה והן את הנזק. לפיכך נשמעו עדויות בנושאים אלו.

שאלת החבות

טען התובע, בסעיף 3 לכתב התביעה, שהוגש ביום 8.5.2005, כי " בתאריך 1.1.2004 יצא התובע מרכבו מסוג פז'ו, מס' רישוי 3268210... נפצע בתאונת דרכים... ונחבל בכל חלקי גופו". לתמיכת טענתו צרף אישור משטרה מיום 7.7.04, לפיו התאונה ארעה ביום 1.1.04 בשעה 22.00 באשקלון. גירסה זו חוזרת על עצמה גם בתצהיר מיום 21.10.04, שנערך בכתב יד על ידי בא כוחו דאז של התובע, עורך הדין ירון לוינסון, ובו נאמר כי: "בתאריך 1.1.04 בשעה 22.00 או בסמוך לכך נסעתי ברכבי לחוף ים אשקלון. כאשר הגענו לחוף תוך כדי ירידה מהמכונית רגלי השמאלית נתקלה בסף הדלת התקפלה ואני נפלתי וקיבלתי מכה חזקה כאשר כעבור זמן התברר כי הרגל נשברה".

גירסה זאת לגבי מועד אירוע התאונה התבררה כגירסה מוטעית, שכן במסמכים אחרים מופיעים מועדים שונים לגבי תאריך אירוע התאונה. כך למשל, בהודעה על תאונת דרכים שנמסרה למשטרה ביום 8.3.04 נרשם כי התאונה ארעה ביום 3.1.04, בשעה 22.00 במרינת אשקלון. בהודעה נרשם כי " ביום שבת 3.1.04 בשעה 22.00 אני פורמן בוריס יגעתי למרינת אשקלון עם שתי חברים בעת יציעה מהאוטו הוצאתי רגל שמאל וכשה רציתי לצאת לגמרי החלקתי ושברתי רגל שמאל" (כך במקור - א.ז.). בעת מסירת ההודעה למשטרה התלווה אל התובע בנו (עמ' 22, ש' 20 לפרוטוקול). גירסה זו לגבי מועד התרחשות התאונה מופיעה גם בטופס התביעה לתשלום דמי תאונה שהוגש למוסד לביטוח לאומי ביום 21.1.04. בעמוד 2 לטופס, תחת פרטי התאונה נרשם כי תאריך התאונה היה ב- 3.1.04 ביום שבת, בעיר אשקלון, בשעה 10.30.

על מועד התרחשות התאונה ביום 3.1.04 אפשר להסיק גם מכרטיסו הרפואי של התובע (נ/1), בו מופיע ברישום מיום 4.1.04, אצל ד"ר איגור גנדלב, תחת סיבת הפניה: "אמש נקע קרסולו השמאלית", הווה אומר כי התאונה ארעה ב- 3.1.04.

מסמך נוסף ממנו ניתן להסיק כי התאונה התרחשה ביום 3.1.04 הוא המסמך מן המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים "ברזילי" (נ/2), מיום 5.1.04, שם נרשם תחת התלונה העיקרית כי: "כאבים, נפיחות, קושי ב... אינו מסוגל לדרוך על כף הרגל שמאל. מזה יומיים לאחר נפילה", כך שגם מתעודת חדר המיון ניתן ללמוד כי התאונה התרחשה יומיים לפני ביקורו דהיינו ב- 3.1.04.

כך גם מופיע בסיכום המחלה מיום 11.2.04 מבית החולים "ברזילי", לאחר שהתובע התקבל באופן אלקטיבי לצורך ניתוח בקרסול, כי לדבריו "לפני חודש (3.1.04) נחבל בקרסול שמאלית".

והנה, ביום 18.12.05, חתם התובע על תצהיר נוסף - הפעם בפני באי כוחו הנוכחיים, ובו הוא מסביר בתמיכה לבקשה לתיקון כתב התביעה כי נפלה טעות בתאריך התאונה והתאריך הנכון הינו 2.1.04 ולא כפי שנרשם בכתב התביעה. עוד מסביר התובע כי סיבת הטעות נובעת מכך שהוא זכר שהתאונה ארעה מייד לאחר הסילבסטר ולכן לא ייחס חשיבות לתאריך המדויק, ורק לאחר שרענן את זכרונו בשיחה עם חבריו שהיו אתו בזמן התאונה - הוא נזכר כי התאונה התרחשה בערב שבת בתאריך 2.1.04. גירסה זו חוזרת על עצמה גם בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע במסגרת הראיות שנדרש להגיש, תצהיר מיום 26.7.06, ובו הוא מציין כי התאונה ארעה ביום 2.1.04 כאשר במהלך יציאתו מרכב מעד ועיקם את הקרסול ברגל שמאל.

גירסת התובע עמדה כעדות יחידה עד שבתאריך 16.1.06 הוגשה בקשה לצרף לחומר הראיות מטעמו 2 תצהירים של חבריו, מסרסקי אלכסנדר (להלן: "אלכסנדר") וזמסקיך סרגיי (להלן: "סרגיי"). התצהירים זהים ובשניהם מוסרים העדים כי ביום 2.1.04 נסעו עם התובע וחבר נוסף לחוף הים באשקלון בערב. התובע עצר את הרכב לשם חניה וניסה לצאת ממנו. בזמן היציאה מהרכב התובע הוציא רגל אחת מן הרכב ונפל על האדמה.

כשהתבקש התובע להסביר את ריבוי הגרסאות לגבי מועד התרחשות התאונה הסברו היה כי הוא לא קורא עברית ולא כותב עברית ולכן אי אפשר לזקוף לחובתו דברים שנרשמו מפיו ע"י אנשים אחרים.

לא ניתן לקבל הסבר זה של התובע. אילו היה מדובר אך ורק בגירסה שמסר לזרים מבלי שהיתה לו ביקורת על מה שנרשם על ידם, כמו למשל פקיד הרישום בחדר המיון של בית החולים או הרופאים השונים שטיפלו בו - שאני. אך מדובר גם בגרסאות שנמסרו מפיו בנוכחות בני משפחה לגביהם לא נטען כי הם אינם קוראים וכותבים עברית. כך למשל, בעת מילוי הטופס למוסד לביטוח לאומי ע"י אשתו, דבר שהתרחש זמן קצר יחסית לאחר התאונה, כבר נפל שיבוש בתאריך האירוע. לא מדובר רק בשיבוש בתאריך אלא גם בטעות ברישום היום בשבוע שבו התרחשה התאונה, כאשר התובע טוען כי התאונה התרחשה למעשה ביום שישי בלילה ובטופס נרשם כי התאונה התרחשה למחרת, בשבת. כך גם באישור המשטרה שמולא בנוכחותו ע"י בנו - נרשם במפורש כי התאונה ארעה ביום שבת ב- 3.1.04.

זאת ועוד, העדים שהביא התובע לתמיכת גירסתו, חבריו אלכסנדר וסרגיי, לא עשו עלי רושם מהימן בעדותם. תצהיריהם זהים מילולית, שניהם התנדבו לציין מבלי שנשאלו כי התאונה ארעה ביום שישי בשעה 10 בערב, והעד אלכסנדר ציין כי הוא אינו קורא עברית ואינו כותב עברית כך שספק בעיני אם בכלל ניתן להתייחס לתצהירו עליו חתם מבלי שהבין כלל על מה הוא חותם. עדים אלו צצו יש מאין לאחר שבטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי ציין התובע כי לא היו עדים לתאונה.

פירכה נוספת בגירסת התובע מתייחסת לנסיבות התרחשות התאונה. טענת התובע כי השבר בקרסול נגרם לו בנפילה בעת יציאה מהרכב אין לה זכר במסמכים הרפואיים הסמוכים למועד התרחשות התאונה. התובע העיד כי בתחילה סבר כי החבלה אינה רצינית, ורק ביום ראשון ה- 4.1.04 התפנה ללכת לרופא המשפחה. בעדותו בפני העיד התובע כי הגיע לרופא המשפחה מיד בשעות הבוקר (עמ' 19, ש' 5 ו-6 לפרוטוקול), אולם בתיק הרפואי שלו נרשם כי התקבל לטיפול אצל הרופא ד"ר איגור גנדלב, רק בשעה 17:55. התובע הסביר כי הוא נשלח לבצע צילום רנטגן ומשם נשלח מיד למיון, אולם תעודת חדר המיון (נ/2) היא מיום 5.1.04 בשעה 18:28. קשה לקבל את הסברו של התובע כי נפלו טעויות ברישום המועדים במסמכים הרפואיים (עמ' 19, שורות 20 ו-22 לפרוט'). זאת ועוד, בתעודת חדר המיון סיבת הפניה היא " נפילה, חבלת חתך", כך גם נאמר בגוף התלונה, אין איזכור לנפילה תוך כדי יציאה מרכב. בתעודת עובד ציבור שהוגשה ע"י גב' אלבו יעל, מנהלת מערך קבלת חולים ומרפאות בבית החולים "ברזילי", אשקלון, מוסבר כי פקידי המלר"ד מונחים בכל מקרה של חבלה לשאול באופן יזום לסוג האירוע בו התקבל הפצוע ואם מדובר בתאונת דרכים, וזאת כדי לזהות את הגורם המממן. כך שחזקה כי גם התובע נשאל אם הפגיעה ארעה במסגרת תאונת דרכים, ואם לא נרשם כך בטופס המיון כנראה שלא נאמר דבר על ידו לעניין מעורבות של רכב בנפילה.

אם בכך לא די, הרי גם בכל שאר המסמכים הרפואיים הסמוכים למועד התאונה, הן בתיק הרפואי מקופת חולים, והן בתיק האישפוז מבית החולים "ברזילי" אין איזכור למעורבות של רכב בנפילה שגרמה לשבר. אדרבא, ברישום מיום 15.1.04 ע"י ד"ר אריאלי, נרשם במפורש " חבלת רחוב". אני מתקשה לקבל את הטענה שהרופא רשם דבר שונה מאשר הסביר לו התובע לגבי אופן התרחשות התאונה. האיזכור של תאונת דרכים מופיע רק החל משנת 2006 - לאחר הגשת התביעה.

נראה לי סביר יותר לקבל את הטענה כי השבר בקרסול נגרם לתובע כתוצאה מנפילה על רקע אירועים חוזרים של SYNCOPE, בעקבותיהם היה בבירור נוירולוגי.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי לא ניתן לתת אמון בגירסת התובע לגבי נסיבות התרחשות התאונה. התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח כי נפגע בתאונת דרכים כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים.

אשר על כן יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, לרבות שכר טרחת המומחה ד"ר אורן, בסך של 6,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

גובה הנזק

מעבר לנחוץ אציין כי אלמלא נדחתה תביעת התובע, הפיצויים אשר היו מגיעים לו הינם כדלקמן:

1.         מדובר בשבר בקרסול בעקבותיו נותרה לתובע נכות בשיעור 10%. התובע היה זכאי לפיצויים בגין כאב וסבל (10% נכות בצירוף 2 ימי אישפוז בניכוי גיל) בסך 14,654 ש"ח.